לא לרגישים

[marli1]

../images/Emo18.gif לא לרגישים

שלום לכם, אני זקוקה לחוות דעת או לפחות לכתף לבכות עליה. כבר זמן מה שאני מלווה בחרדה שמא אני אתעלף מחוץ לבית ולא יהיו מסביבי אנשים שיודעים שאני סוכרתית. מאז אני מסתובבת עם פתק בארנק שמתאר את מצבי הרפואי ואת התרופות שאני לוקחת. אבל אני עדיין מוטרדת נורא משני נושאים: 1. אם חס וחלילה יקרה משהו, האם הפרמדיקים בכלל יבדקו את הארנק? 2. במדינה בה גונבים ארנקים ותכשיטים מנפגעי פיגועים האם בכלל אפשר לסמוך על זה שהארנק יישאר אצלי? (אני ממש לא אוהבת את הרעיון להסתובב עם צמיד). מה לדעתכם הדרך הכי טובה?

 

[השושן הצחור]

כמה רעיונות.

הפתרון האולטימטיבי הוא פשוט להשתדל ולהקפיד על רמות הסוכר ולא להקלע לכזה מצב-לבדוק מס רב של פעמים. לשאת סוכר או טבליות גלוקוז ולקחת אותן במקרה חשש. אני חושבת שבמקרה של אובדן הכרה גם כדי למצוא מי את ינסו לחטט בתיק או כיס המכנסיים לחפש תעודה מזהה ואז מן הסתם ימצאו את הפתק. החשש היותר גדול שלי הוא שלפארמדיקים יש עדיין הנחיות ישנות שאומרות להחדיר 50% גלוקוז לוריד מה שעלול לפוצף ורידים ולגרום נזק בלי הפיך

. ב-22 שנות הסוכרת שלי גם במצבים של קרוב מאוד לאבדן הכרה הצלחתי לטפל בעצמי ולהבחין שהטיפול שמנסים לתת לי מוטעה (חברה שידעה ניסתה לתת לי עוד אינסולין במצב היפו בילבולי).

 

[marli1]

בקשר לפיתרון האולטימטיבי

תודה על הרעיונות. כמובן שאני מנסה לא להגיע למצב כזה. אבל זה עלול לקרות. לפני כמה שנים נסעתי לחו"ל במסגרת העבודה, ואף אחד מסביבי לא ידע על הסכרת. היה לי את ההיפו הכי קיצוני אי פעם. למזלי המנהל שלי העיר אותי ב- 3 לפנות בוקר. אחרת זה היה נגמר רע. התת מודע/אינסטינקט הישרדות עזרו לי לפעול נכון ולצאת מההיפו למרות שלא ממש ידעתי מה אני עושה. עקב שינויים שעשיתי לאחרונה בתזונה שלי, חוויתי לפני חודשיים מספר פעמים של היפו מדומה (נפילה חדה ומהירה ברמות הסוכר. אבל לא לרמות "שנחשבות מסוכנות"). למזלי הספקתי כל אחת מהפעמים הללו לקלוט שמשהו לא בסדר ולהתיישב במקום לפני שנעשה לי ממש (ואני מתכוונת לממש) רע. אז אני מעדיפה להכיר בעובדה שאני לא יכולה לסמוך רק על עצמי.

 

[marli1]

ובקשר לגלוקוז

נכנסתי כמה פעמים לבתי מרקחת (כללית, סופר פארם, פרטיים) וביקשתי גלוקוז ותמיד אמרו לי שהם לא מחזיקים את זה. ולמען האמת, אני לא חושבת שאם אני אשיג גלוקוז אני באמת אשתמש בו. אני רגישה מאוד לשינויים ברמות הסוכר, אבל לא מזהה בין עלייה לירידה. ולכן כשאני מרגישה שמשהו לא בסדר ואני בחוץ אני פשוט מתיישבת ומחכה שהגוף ייתאושש. (אני לא מסתובבת יחד עם הגלוקומטר). אני יודעת שבמקרה ספק ההמלצה היא כן לקחת גלוקוז אבל אני לא מרגישה נוח עם המלצה זו.

 

[חובב טניס]

ניתן לקנות גוקוז בבתי מרקחת

אני קניתי בסופר פארם. יכול להיות שאין גלוקוז בכל בתי המרקחת, אבל אני מניח, שבבית מרקחת, שמחזיק את הסטיקים לגלוקומטר, יש גם גלולות גלוקוז. חולה סכרת, שאני מכיר, ויש לו סכרת כבר 30 שנה, סיפר לי שהוא מעדיף להשתמש בסוכריות מנטוס בטעם פירות, ושזה עזר לו בעבר לצאת מהיפו. אני בכל זאת משתמש בגלולות גלוקוז (אולי יש כאן חולי סכרת אחרים, שיכולים לספר במה הם משתמשים?). בקשר לגלוקומטר - הוא הולך איתי לכל מקום. בפאווץ שלי באופן קבוע יש את הגלוקומטר, אינסולין וגלולות גלוקוז (והארנק, אבל זה כבר לא קשור

), והפאוץ הולך איתי לכל מקום. אני ממליץ לך לקחת את הגלוקומטר איתך.

 

[Threat]

../images/Emo45.gifטבליות גלוקוז הכי טוב

 

[השושן הצחור]

רע מאוד !!!!

את מסתובבת בלי גלוקומטר- למה? בלי עזרה ראשונה (טבליות גלוקוז או סוכר כלשהו). לא מזהה בן עליה לירידה של רמות הסוכר - אז בלי גלוקומטר איך תדעי מה לעשות

"ולכן כשאני מרגישה שמשהו לא בסדר ואני בחוץ אני פשוט מתיישבת ומחכה שהגוף ייתאושש." איך בדיוק מאוויר ואהבה?

סליחה על הבוטת זה מתכון בטוח להתאבדות - אני מאוד מקווה שאת לא נוהגת. "אני יודעת שבמקרה ספק ההמלצה היא כן לקחת גלוקוז אבל אני לא מרגישה נוח עם המלצה זו. " - שוב למה?- את מעדיפה להתעלף? טבליות הגלוקוזאפ נמכרות בסופר פארם. אם לא בזה הקרוב למקום מגוריך, הם יכולים לברר לך איפה כן. כמו כן ניתן להתקשר לסוכן- גפן, שהטלפון שלו מופיע בלוח הטלפונים ולרכוש דרכו. אפשר גם להסתובב עם קוביות סוכר שנמצאות בכל סופר, סוכריות, פירות יבשים מ-ש-ה-ו

.

 

[newKiticat]

קודם כל

כפי שכבר אמרו שוב ושוב, למה לעזאזל להסתובב בלי גלוקומטר??? נדירות הפעמים שאני יוצאת מהבית בלי תיק, ובמקרים הבודדים שזה קורה, אני לא אוכלת משהו בחוץ ולא מזריקה ולא כלום. בכלל- אם ישנה אפשרות, אני אצא אולי בלי גלוקומטר, אבל הוא יהיה באוטו- במרחק של לא פחות מכמה דקות!!! האנשים שאיתי תמיד יודעים על הסוכרת שלי. אינני רואה טעם בלהחביא את העובדה הזו, כי מלבד לתרום, זה בטח לא יפגע. חוץ מזה, שלהיות עירנים, להקשיב לגוף, ולבדוק סוכר לעיתים תכופות. אין עיצות אחרות, אבל זה מה שעובד בשבילי.

 

[gabizi]

כמה רעיונות

א. ברכב שלי מתחת למושב הנהג תמיד , אבל תמיד יש לפחות בקבוק ספרינג מלא . זה לא מתקלקל ותמיד נעים לשתות את זה ובמיוחד אם בודקים ויש נמוך. ב. סוכריות גלוקו-אפ נמכרות בסופר פארם לדעתי ( אם כי לא בכול סופר) תמיד בכול תיק לאן שאני הולך אין מה לעשות אם לוקחים את המשאבה לכול מקום אז גם את השתיה הממותקת או את הסוכריות זה עניין של אורח חיים . בכלל סכרת זו מחלה שההתמודדות איתה היא או לא להתמודד כלומר לכסתח את הטיפול בה למשל - לבדוק מידי פעם ללכת לרופא פעם ב3 חודשים או לקחת אותה ברצינות - כלומר לשנות את אורח החיים כך שיתאים לה. הערה נוספת ככול שתהי יותר מאוזנת - כלומר קרובה לערכים הנורמלים אז הסיכון להיפו הולך וגודל . בשנים הראשנות למחלה שבהם לא הייתי מאוזן לא חוויתי כמעט היפו ( וזה לא חוכמה אם אתה כול הזמן מעל 200 - 300 ) היום אני מגרד את ה60 70 ואפילו פחות מידי יום . מה שאני מנסה לומר בעצם זה שאם תתמודדי בצורה כוללת עם המחלה זה לא כולכך משנה עם מישהוא יבדוק לך בארנק או לא . פה לא טמונה עיקר ההתמודדות. בהצלחה לך .

 

[amitp]

אסור לנו (כצוות מד"א) לבדוק כיסים

של חולים וכן ארנקים. גם מבחינת חולים לא מזוהים אנחנו ממתינים עד להגעה לבית החולים ורק שם אנשי הבטחון מוסמכים לחפש בכיסי/תיקי החולה. מה שכן את יכולה להיות בטוחה שאחת הבדיקות הראשונות שיבצעו לחולה מחוסר הכרה בשטח עקב סיבה לא ידועה היא בדיקת סוכר בנוסף לחיבור מוניטור לבבי וכו'. אם בכל זאת את רוצה להיות רגועה אני ממליץ על צמיד רפואי, בולט ונגיש לאנשי הצוות הרפואי. מה שכן אין לי מושג איפה משיגים דבר כזה בארץ...

 

[marli1]

תודה. נראה לי שאוותר על צמיד.

 

[מלה של שון]

סתם רעיון

גם אני כשאובחנתי לא ממש רציתי צמיד או דיסקית, אז הלכתי לחנות תכשיטים, בחרתי משהו שיש בו הרבה מקום לחריטה ועים זה אני הולכת, מרחוק זה נראה תכשיט ( זה מרובע גדול מכסף עם כוכב בפינה למטה) וכשמתקרבים אפשר לראות מה כתוב. סתם רעיון שלי עבד. אגב, כל משראה את זה אמר שלעולם הוא לא היה חושב על לחפש צמיד או משהו על משהו מעולף... שבת שלום ונחמד לכולנו.

 

[לזר]

מקווה שאעזור ככל היכולתי,

אני נאלץ לכתוב, משום שכל ההמלצות של החברי בפורום נתקלות קצת ברוח שלילית מצידך. אנו חולי הסוכרת מוכרחים תחילה להפנים את המחלה הזו וללמוד אותה ככל שניתן. יש המון מה ללמוד, אבל חייבים. לגבי סכנת העלפו מוכרחים: 1. טבליות גלוקוז (בתיך ליד או במקום השפתון) 2. לענוד סיכת המזהה אותך כחולת סוכרת (יש בזהב וכסף באגודה) 3. אם את לא מזהה היפו מתקרב, הרכחי הוא להחזיק בתיק גם גלוקומטר. זו הגישה ביטחוניסטית. (מתחיל חיוך) אדם כמוני (שלא אכפת לו משום דבר) הולך לכל מקום עם כיסים ריקים, שורק לו להנאתו, מתבונן בדברין היפים ורמת הסוכר שלו עולה ולכן לא נכנס להיפו. (נגמר החיוך)

 

[השושן הצחור]

../images/Emo12.gifבאמת ומה קורה אם יש חולה שרגיש ל

לחומר מסיום שאם תתנו אותו - זה יהה סופו? אני אישית מכירה נערה שרגישה לחומרי הרדמה מקומים (שמן הסתם משתמשים בהם לא?) רק לה זה יגרום לשוק אנפילקטי- והיא סומכך על הפתק שברשותה

ועוד שאלה לך אם אפשר, בתור צוות מד"א- האם שינו לאחרונה את ההוראות או עדיין הם 50% גלוקוז לוריד של סוכרתי מעולף? וחוץ מזה מה אתה עושה פה? לך ללמוד

 

[newKiticat]

ישנם כמה מצבים

שאני יודעת בוודאות- שאנשים החולים בהם, מסתובבים עם צמידי זיהוי. זה לא דבר לא נפוץ.

 

[i l a n n a]

תשובות ואיך אפשר בלי שאלות...

טבליות גלוקוז ניתן להשיג בכל בית מרקחת (אם אין להם הם יזמינו) המחיר הוא כשישים ש"ח ל50 טבליות. את הצמיד ניתן להשיג דרך האגודה - כ50ש"ח. ועכשיו השאלה- ההורים שלי שמעו שאם אני בהיפו ולוקחת סוכר זה משליך על האיזון שלי ל24 שעות לאחר מכן... ומאז הם עושים לי סרטים על סוכר ומעדיפים טבליות גלוקוז...