[TEENAGER1]

../images/Emo17.gif../images/Emo110.gif

הקדמה קצרה שאפשר לדלג עליה: בחיבורו "ספר העיקרים", מחלק הרב יוסף אלבו את האהבה בעולם לשלושה סוגים. הראשון שבהם הוא אהבת השווי או הדמיון - כלומר, זהו הביטוי או הסיבה לכך שאנחנו אוהבים אנשים אחרים שדומים לנו בצורה זו או אחרת. סוף ההקדמה. אז חשבתי על רעיון מעניין לשאלה: מה, אם בכלל, משותף לכם ולאביתר? תחשבו על זה

החל מפרטים טכניים שנכונים לגביכם ולגביו ועד ל.. למשל, שירים מסוימים שאתם מרגישים כאילו הם מדברים עליכם. מקווה שהייתי מובנת, אם לא - הרגישו חופשי לשאול. לילה טוב

 

[העדי של עדי]

מרגישה חופשי לשאול...

מה

 

[TEENAGER1]

נו זה לא כזה מסובך

התכוונתי גם לשורות מסוימות משירים כמו שאת וזוהר כתבתן, וגם לדברים טכניים כמו: אביתר מנגן בפסנתר, אני מנגנת בפסנתר = הנה משהו שמשותף לי ולאביתר

 

[העדי של עדי]

אה..

זה שלשנינו יש עיניים ואוזניים ורגליים ופה תופס? כי לצערי אין הרבה דברים משותפים מעבר ביני לבינו

 

[bזוהר]

יש שורה אחת..

בעיקרון, אני בטוחה שיש כמה שירים שאני מאוד מזדהה או שורות. אבל יש שורה אחת שתמיד הזדהיתי איתה עמוקות, למרות שאני די בטוחה שהשורה לא נחכתבה על התחושה שלי... כאילו, שהשורה הזו לא נכתבה באמת מהמקום שאני מזדהה איתה. אבל עדיין זה די מרגש להזדהות עם משהו שהוא לא "נפוץ" (?) ומישהו אחר כתב אותו למרות שזה בעצם אולי לא הזדהות כי זה לא אמיתי כאילו.. אבל.. נו לא משנה בקיצור זה לא ממש אבל עדיין זה גורם לי להתרגש.. יו כמה חפרתי בקיצור זאת השורה: "בסדנה שהגיע תורי בכיתי שעה שלמה" (חח כמה אנשים צוחקים עליי עכשיו?לא בטוח שהצלחתי להעביר את כוונתי אבל ניסיתי

 

[bזוהר]

עוד שורות שאני מאוד מזדהה איתן

הרצון לדייק במילים תכונה מרגיזה מאוד במיוחד כבסוף אני עומד ושותק כמו פקק תנועה כשהכל טוב אני מרגיש שאני שוכח לקום להאמין מרוב פנטזיות אין מציאות יכפר עלי אושר לך... וחזרת בוכה באוטובוס...מכנסי צבא הדוקים היא מורידה רחוק יש חופש אורות אדומים קסומים...חוזר הבייתה,הבבייתתהה... בבית אין ריצפה אני עומד על נייר (כתבתי את השורות בשיר שאני ממש מזדהה איתן-וווואו עכשיו פתאום קלטתי כמה אני מזדהה עם זה!) כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם כל קטע הדיבור בסוף "את שקט"-אמא הייתה מדברת בטלפון.. יש לנו את כל הזמן(השורה הזאת) רמח"ל-כל השיר תיכף אני ארצה שתלכו מפה שאוכל כבר לצעוק בשקט(חיברתי שני בתים)- שלא תראו את הפצעים נפערים שנשאר לבד ונישבר לאט מאוד קשה פה כל הלבד הזה אוי ואבוי לי מתי נתנשק?(השורה הזאת) כבר עכשיו אני פחות כועס וגל שקט של רגש מתפקע אמא שרה לבן בלילה אמא כאן לידך כל הזמן תמיד פחדתי להשתגע שהלב יקפא ויתרוקן אבל עכשיו כמו שאני יושב יש לי סיכוי להינצל אני חושב בטוח יש עוד אבל זה מה שעולה לי ואלה שורות שאני באמת באמת מזדהה איתן ולא סתם בערך..

 

[bזוהר]

ד"א אני יודעת שמעט סטיתי ממה שביקשת

או התכוונת אליו אבל ככה יצא.. אז סורי

 

[Loosing my life]

אוי ז'וּן!

יש לי בערך איזה מאה אלף שורות של אביתר שאני מזדהה איתן אבל מה שקופץ לי ישר לראש זה- "את אוהבת אותי ממש,ממש כמו שאני אותך.."

 

[bזוהר]

זהו..הראשונה שקפצה לי לראש

היא זו עם הסדנה ואחר כך רשמתי עוד

 

[eliavtu]

באמת שורה מדהימה..

גם אני נורא מתחבר אליה! לא יודע אם מאותה סיבה כמוך.. או כמו המשורר.. מהפירוש שלי אבל זה מה שיפה, טקסט מקסים של אתגר קרת אגב, סתם מתוך סקרנות - מה הפירוש שלך לשורה הזאת? <אם לא מפריע לך לכתוב, כמובן..>

 

[bזוהר]

אממ זה קצת פאדיחות לכתוב..

אני בד"כ בוכה (מבפנים ולפעמים מבחוץ) כשמגיע תורי בין אנשים... במיוחד במשהו שהשם שלו זה "סדנה" או "חוג" או "שיעור". מזכיר לי מעגל ומישהו עם סמכות שאומרת "תורך זוהר"... עושה לי לבכות חח מה הפירוש שלך? וגם אם זה לא אותו פירוש (חח אני מניחה שלא) זה ממש משמח לדעת שאפילו עוד מישהו מזדהה ספציפית עם השורה הזאת!

 

[eliavtu]

זה דווקא די דומה..

ה"תורך" מעלה לי כאילו זה התור שלי לעשות משהו, ועכשיו ממני מצפים, והסדנה זה האנשים שמסתכלים עלי ומצפים ממני כל הציפיות האלה עושות לי רצון לבכות :| <למרות שאני לא בוכה באמת, אבל הבנת ת'קטע אני מניח..> ואני שמח ששימחתי אותך

 

[BecKiY]

אתגר קרת פשוט מלך!

 

[העדי של עדי]

טוב,

לפי התגובות נראה לי שהבנתי בערך אבל אני חושבת שלפחות אצלי, המשפט שאני הכי מתחברת אליו הוא שונה מתקופה לתקופה. כרגע, בהיותי אחד האנשים המתוסכלים ביותר ביקום בערך זה המשפט: "הרצון לדייק במילים, תכונה מרגיזה מאוד".. וזה נכון בערך כבר לחודש האחרון אז נראה לי שזה ראוי ביותר לכתיבה

 

[מיתרסקית]

הממ.. מאתגר משהו :-O

קודם כל יש את עניין המיתר. מבחינת האופי.. ממ.. אני לא רואה ביננו משהו משותף. המון אנשים דומים לי, רק לו אף אחד לא דומה

. בכל אופן, לגבי השירים שלו - זה ממש תלויי בתקופה ובמצברוח. כרגע אין לי הרבה מה להגיד, באופן כללי. לא עובר עליי הרבה. לא עובר עליי כלום, למען האמת. אולי פספסתי איזה שיר שלו בנושא? יוזמה יפה, מיכל

 

[eliavtu]

כלום לא עצוב?

הכל כרגיל.. כלום לא קורה אצלך כלום לא קורה אצלך.. הכל שקטט

 

[מיתרסקית]

חשבתי על זה

אבל זה לא ממש מתאר את התחושה. זה לא שכלום לא עצוב, הרי המון דברים עצובים, אבל זה פשוט לא העניין כרגע ארר, לא יודעת, נחשוב על משהו

 

[אבירם לסרי1]

אממ בואו נראה.

העובדה ששנינו התקרבנו לבורא בשנים האחרונות גרמו לי לאהוב אותו יותר. העובדה ששנינו מוזיקאים. העובדה שאני אוהב לשיר (למרות שיש לי קול זבל, לא באמת, אתם לא רוצים לשמוע אותי שר), ואני מניח שגם הוא אוהב לשיר, שבניגוד אליי יש לו קול אדיר. אחת השורות הכי מרגשות שהוא כתב: "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן". ועוד אחת: "סולם זהב בקצה של בור, והגוף- יש לו סוף, והנשמה- אין לה סוף. אין לה סוף" וואי זה באמת מרגש.