disorganized
New member
../images/Emo17.gif שלום לכם.
אני מגיע לכאן כתחנה אחרונה לפני שאחליט איך אני ממשיך הלאה. חבר טוב שלי שהוא בעצם גם האקס שלי הפנה אותי לפה. אני גם יודע שהוא רשם פה הודעה לפני זמן מה על הקשר שלנו וניסה למצוא לי פסיכולוג. בכל אופן, אני בחור דתי (כיפה סרוגה) אבל ממשפחה חרדית. בתקופה האחרונה די התרחקתי מהדת ואני חושב שזה רק בגלל העובדה שאני נמשך לגברים. רק בשנתיים –שלוש האחרונים התחלתי להתנסות עם גברים,כמו כן גם עם נשים. אני לא מתכחש לזה שאני נמשך לגברים.אני מודע לזה,ויודע בוודאות שמיטה אני מעדיף להיות עם גבר. אבל כשאני חושב על העתיד, חושב על ההמשך ועם מי אני רוצה להיות ולחיות, אז אין לי ספק שאני רוצה שזה יהיה עם אישה. אני מעוניין להקים משפחה,שיהיו לי ילדים. וכל העסק הזה של להיות עם גבר ממש לא מסתדר לי ולא עם האמונה שלי שלאחרונה התפוגגה עצם הבלבולים הנוראיים שבהם אני שקוע. הייתי בחו"ל תקופת זמן,ראיתי עולם אחר,היו הרבה פיתויים והזדמנויות להיחשף לדברים חדשים.וזה קרה, התנסיתי עם גברים בעיקר, אבל גם עם נשים. מה אני אוהב יותר? את זה כבר ציינתי,גברים. אבל בפסוקו של יום אחרי שהייתי במגע עם גבר הרגשתי רע. הרגשתי רע מאוד עם מה שאני עושה. זה היה FUN לאותם דקות ארוכות כשהיה את המגע, אבל ברגע שזה נגמר הרגשתי שאני רוצה למות,להיעלם מעל פני האדמה. היה לי מישהו קבוע למשך חצי שנה. להגיד שזה היה רציני? ממש לא, אבל הוא היה קבוע והיה בינינו סקס והיינו יוצאים למקומות מבלים ומטיילים. להגיד שהיה לי טוב? היה,אבל אותה הרגשה של "מה אני עושה" תמיד סובבה סביבי והציקה מאוד. ואז חזרתי לארץ,פתחתי כרטיס באטרף. נפגשתי עם עוד בחור או שניים למטרת הנאה בלבד. ואז הגיע אסף ( שם בדוי..) לחיים שלי. להגיד שחשבתי שיהיה בינינו משהו רציני? לא, לא תיארתי לעצמי למרות שנמשכתי אליו מאוד והייתה בינינו כימיה מטורפת. הייתה פגישה ראשונה שבסיומה רציתי לשכב איתו,אבל הוא לא רצה. הוא רצה משהו רציני וכיבדתי אותו. אבל בפגישה השנייה כבר שכבנו, ומפה לשם הייתה פגישה שלישית ורביעית וכן הלאה. ואחרי שבועיים בערך אסף הציע שנגדיר את הקשר בינינו. ואני זרמתי עם זה כי הרגשתי באמת שהוא בנאדם כ"כ שונה מכל האחרים שהיו עד היום. איתן היה לי הכי טוב בעולם. הסקס,הזוגיות,השיחות בינינו,החיבוקים,החום..הכל היה כ"כ מושלם. אבל שוב, אותה הרגשה של " מה אני עושה לעזאזל " תמיד הייתה שם. הרגשה רעה, הרגשה של "אסור". ואחרי כמעט חודשיים וחצי הרגשתי שאני לא יכול להמשיך עם זה. עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי "אני פאקינג בקשר זוגי עם גבר". וזה הלחיץ אותי. הלחיץ אותי מאוד. כי אני לא רוצה בזה. עד עכשיו הייתי פה ושם במגע עם גבר, בסטוץ...ופתאום יש משהו שהוא כ"כ אמיתי וכ"כ טוב. וזה כמו שפתאום קיבלתי סטירה מצלצלת לפנים והבנתי איפה אני נמצא. אני עם גבר במערכת יחסים. ג-ב-ר!!!! ולא..אני לא רוצה את זה. אני לא שלם עם עצמי. אני יודע למה אני נמשך יותר ומה אני אוהב יותר, אבל אני לא שלם עם זה,אני לא רוצה בזה. יכול להיות שאולי התחלתי להרגיש משהו כלפי אסף, וזה עוד יותר עשה את כל העסק ליותר מפחיד ומלחיץ. אז החלטתי לעצור את זה כאן עד כמה שכואב לשנינו. וכואב לי, כואב לי המון. אבל יותר כואב לי לראות את הבנאדם שעשה לי כ"כ טוב סובל. אבל אני לא יכול להיות איתו רק בשביל שלא יכאב לו. כי לי כואב...לא טוב להיות ככה. ואני אפילו לא יכול להגיד את המילה "הומו" כי אני לא שלם עם זה, אז איך אני יכול להגדיר את עצמי אם אני לא שלם עם מי שאני? איך אני יכול להיות עם בחור שסגור על עצמו ויודע מה הוא רוצה אם אני לא? ובאמת שהוא הבנאדם האחרון שהייתי רוצה לפגוע בו אבל אין ברירה. אני לא יכול להמשיך בזה. חודש עבר מאז שנפרדנו. ו... עדיין כואב לשנינו. אני מתגעגע אליו ואני יודע שהוא מאוד מתגעגע אליי. בהתחלה דיברנו כרגיל, עכשיו קצת פחות. אבל אנחנו לא מנתקים קשר כי אנחנו רוצים בחברות אחד של השני כי בסה"כ הייתה לנו תקופה נהדרת ביחד וזה לא הסתיים מהסיבות שבדרך כלל קשרים מסתיימים. אני צריך את הזמן בשביל לחשוב,בשביל לסדר את המחשבות. לראות מה אני רוצה מעצמי ומהחיים. אבל אני יודע בוודאות שאני רוצה שאסף יישאר בחיים שלי בתור חבר כי הוא חשוב לי. ואני גם יודע שאני רוצה להכיר אישה ולנסות לראות לאן זה יוביל. אני בתקופה מאוד קשה כרגע מבחינה נפשית, מבחינת מחשבות. וחשבתי אולי כאן אוכל לקבל עצות, אולי תוכלו להפנות אותי לגורמים מסוימים כי באמת שקשה לי. תודה על ההקשבה.
אני מגיע לכאן כתחנה אחרונה לפני שאחליט איך אני ממשיך הלאה. חבר טוב שלי שהוא בעצם גם האקס שלי הפנה אותי לפה. אני גם יודע שהוא רשם פה הודעה לפני זמן מה על הקשר שלנו וניסה למצוא לי פסיכולוג. בכל אופן, אני בחור דתי (כיפה סרוגה) אבל ממשפחה חרדית. בתקופה האחרונה די התרחקתי מהדת ואני חושב שזה רק בגלל העובדה שאני נמשך לגברים. רק בשנתיים –שלוש האחרונים התחלתי להתנסות עם גברים,כמו כן גם עם נשים. אני לא מתכחש לזה שאני נמשך לגברים.אני מודע לזה,ויודע בוודאות שמיטה אני מעדיף להיות עם גבר. אבל כשאני חושב על העתיד, חושב על ההמשך ועם מי אני רוצה להיות ולחיות, אז אין לי ספק שאני רוצה שזה יהיה עם אישה. אני מעוניין להקים משפחה,שיהיו לי ילדים. וכל העסק הזה של להיות עם גבר ממש לא מסתדר לי ולא עם האמונה שלי שלאחרונה התפוגגה עצם הבלבולים הנוראיים שבהם אני שקוע. הייתי בחו"ל תקופת זמן,ראיתי עולם אחר,היו הרבה פיתויים והזדמנויות להיחשף לדברים חדשים.וזה קרה, התנסיתי עם גברים בעיקר, אבל גם עם נשים. מה אני אוהב יותר? את זה כבר ציינתי,גברים. אבל בפסוקו של יום אחרי שהייתי במגע עם גבר הרגשתי רע. הרגשתי רע מאוד עם מה שאני עושה. זה היה FUN לאותם דקות ארוכות כשהיה את המגע, אבל ברגע שזה נגמר הרגשתי שאני רוצה למות,להיעלם מעל פני האדמה. היה לי מישהו קבוע למשך חצי שנה. להגיד שזה היה רציני? ממש לא, אבל הוא היה קבוע והיה בינינו סקס והיינו יוצאים למקומות מבלים ומטיילים. להגיד שהיה לי טוב? היה,אבל אותה הרגשה של "מה אני עושה" תמיד סובבה סביבי והציקה מאוד. ואז חזרתי לארץ,פתחתי כרטיס באטרף. נפגשתי עם עוד בחור או שניים למטרת הנאה בלבד. ואז הגיע אסף ( שם בדוי..) לחיים שלי. להגיד שחשבתי שיהיה בינינו משהו רציני? לא, לא תיארתי לעצמי למרות שנמשכתי אליו מאוד והייתה בינינו כימיה מטורפת. הייתה פגישה ראשונה שבסיומה רציתי לשכב איתו,אבל הוא לא רצה. הוא רצה משהו רציני וכיבדתי אותו. אבל בפגישה השנייה כבר שכבנו, ומפה לשם הייתה פגישה שלישית ורביעית וכן הלאה. ואחרי שבועיים בערך אסף הציע שנגדיר את הקשר בינינו. ואני זרמתי עם זה כי הרגשתי באמת שהוא בנאדם כ"כ שונה מכל האחרים שהיו עד היום. איתן היה לי הכי טוב בעולם. הסקס,הזוגיות,השיחות בינינו,החיבוקים,החום..הכל היה כ"כ מושלם. אבל שוב, אותה הרגשה של " מה אני עושה לעזאזל " תמיד הייתה שם. הרגשה רעה, הרגשה של "אסור". ואחרי כמעט חודשיים וחצי הרגשתי שאני לא יכול להמשיך עם זה. עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי "אני פאקינג בקשר זוגי עם גבר". וזה הלחיץ אותי. הלחיץ אותי מאוד. כי אני לא רוצה בזה. עד עכשיו הייתי פה ושם במגע עם גבר, בסטוץ...ופתאום יש משהו שהוא כ"כ אמיתי וכ"כ טוב. וזה כמו שפתאום קיבלתי סטירה מצלצלת לפנים והבנתי איפה אני נמצא. אני עם גבר במערכת יחסים. ג-ב-ר!!!! ולא..אני לא רוצה את זה. אני לא שלם עם עצמי. אני יודע למה אני נמשך יותר ומה אני אוהב יותר, אבל אני לא שלם עם זה,אני לא רוצה בזה. יכול להיות שאולי התחלתי להרגיש משהו כלפי אסף, וזה עוד יותר עשה את כל העסק ליותר מפחיד ומלחיץ. אז החלטתי לעצור את זה כאן עד כמה שכואב לשנינו. וכואב לי, כואב לי המון. אבל יותר כואב לי לראות את הבנאדם שעשה לי כ"כ טוב סובל. אבל אני לא יכול להיות איתו רק בשביל שלא יכאב לו. כי לי כואב...לא טוב להיות ככה. ואני אפילו לא יכול להגיד את המילה "הומו" כי אני לא שלם עם זה, אז איך אני יכול להגדיר את עצמי אם אני לא שלם עם מי שאני? איך אני יכול להיות עם בחור שסגור על עצמו ויודע מה הוא רוצה אם אני לא? ובאמת שהוא הבנאדם האחרון שהייתי רוצה לפגוע בו אבל אין ברירה. אני לא יכול להמשיך בזה. חודש עבר מאז שנפרדנו. ו... עדיין כואב לשנינו. אני מתגעגע אליו ואני יודע שהוא מאוד מתגעגע אליי. בהתחלה דיברנו כרגיל, עכשיו קצת פחות. אבל אנחנו לא מנתקים קשר כי אנחנו רוצים בחברות אחד של השני כי בסה"כ הייתה לנו תקופה נהדרת ביחד וזה לא הסתיים מהסיבות שבדרך כלל קשרים מסתיימים. אני צריך את הזמן בשביל לחשוב,בשביל לסדר את המחשבות. לראות מה אני רוצה מעצמי ומהחיים. אבל אני יודע בוודאות שאני רוצה שאסף יישאר בחיים שלי בתור חבר כי הוא חשוב לי. ואני גם יודע שאני רוצה להכיר אישה ולנסות לראות לאן זה יוביל. אני בתקופה מאוד קשה כרגע מבחינה נפשית, מבחינת מחשבות. וחשבתי אולי כאן אוכל לקבל עצות, אולי תוכלו להפנות אותי לגורמים מסוימים כי באמת שקשה לי. תודה על ההקשבה.
