שאלה מכשילה

[eshkolit32]

../images/Emo17.gifשאלה מכשילה

קורה לכם שאתם רואים ילדים והורים (לא משנה באיזה גיל) וחוטפים את הקריז מעצם זה שלהם יש ולכם אין....? אין לי מושג אם מישהו פה מכיר את ההרגשה הזאת שלפעמים תוקפת אותי ואז מיד אחר כך אני מרגישה שזה לא ממש בסדר להרגיש את הדברים האלה. ברור שאני לא רוצה שיהיה לכל העולם רע, אני פשוט מרגישה קינאה, היתי רוצה את מה שלהם יש, את הדבר הכל כך בסיסי הזה שנקרא שני הורים...

 

[nOway1]

אשכול ...

את ייתומה ..ו גם אלמנה או רק ייתומה ..!!

 

[eshkolit32]

רק יתומה מותק...וזה מספיק../images/Emo13.gif

 

[נוקי מתגעגעת]

היי אשכול../images/Emo4.gif

כתבתי כאן רק פעם אחת בהתחלה, אבל לא יכולתי להתעלם מהשאלה שלך. אני מבינה ששני ההורים שלך נפטרו וגם שלי ואין דבר שגורם לי להצפה רגשית חזקה יותר מאשר לראות הורים עם ילדיהם, אצלי במיוחד קשה לראות את "תמונת השלוש דורות" :סבתא, בת ונכדה, מה אני לא מרגישה שם? עצב, קנאה, זעם, התכווצות, בהלה, רחמים עצמיים, געגועים ותחושת הפתעה - איך להם יש וזה כל כך מובן מאליו בשבילם ואיך ממני זה נלקח ולעולם לא אקבל את זה חזרה. והקנאה? היא כל כך מובנת מאליה, היא נוכחת שם בכל סיטואציה כזו וקרובה לה. אני רואה בקנאה כמשהו טבעי ומיותר לנסות להתמודד איתה, היא גם ככה חזקה ממני. מה שכן הייתי רוצה ללמוד להתמודד זה עם תחושת הזעם והכעס שנלוות אליה. אני ממש מרגישה לפעמים ניכור וזרות לאנשים בגילי עם הורים, אבל מזל שלא תמיד זה מציף אותי, אחרת הייתי נשארת בלי חברים... אבל כמו שכתבת מה יותר טבעי בלרצות את ההורים לצידנו? היתמות קשה מנשוא ולפעמים אני לא מבינה איך אני ממשיכה לנשום בלעדיהם. מה אני אגיד לך? חבל כל כך שהגורל שלנו כזה. תקבלי את הרגשות האלה, את הקנאה ואת גל "הלא בסדר" שאת מרגישה...מספיק קשה גם ככה. חיבוק ממני

 

[eshkolit32]

היי נוקי

אני שמחה לראות אותך כאן שוב. את ההודעה שכתבת כאן (ליתר דיוק שתי הודעות - ענית למה שאני הגבתי לך...) אני לא מסוגלת לשכוח. תודה על התגובה החמה, אני מניחה שאת צודקת ורוב הזמן אני מקבלת את הכעסים האלה, פשוט לקראת החגים הכל מוצף אצלי יתר על המידה מה שנקרא....ובאמת מספיק קשה גם ככה אז למה בנוסף לזה אנחנו צריכות להיות קשות עם הרגשות הטבעיים שלנו... אני מבינה לגמרי את מה שעובר עלייך לפעמים כשאת רואה אנשים בגילך עם הורים. אין צורך לפרט... אני מכירה בדיוק את התחושה, את לא לבד בסיפור... מקווה שתישארי איתנו.

 

[A GIFT OF LOVE]

נוקקקקקקקקקי

איזה כיף לראות אותך כאן

מה שלומך

 

[נוקי מתגעגעת]

מתנונת../images/Emo9.gif

גיפטוש מקסימה שכמוך...תמיד את נותנת לי מנה של תשומת לב שמחממת את ליבי. אני לא משהו בכלל...החגים בפתח, יום השנה של אמא. ובנוסף לזה גם חיפוש עבודה. בעז"ה שיהיו כוחות לעבור את כל זה. ומה שלומך?

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo9.gifהיי שוב

תקופה קשה... מקווה שהיא תחלוף במהרה ותצליחי לעבור אותה בהצלחה!

אצלי בסדר... יום ראישון מתחילה לימודים ומאוד מקווה להכנס לתלם...

אשמח אם תשארי איתנו! בכל אופן, אני תמיד כאן

 

[shirli6]

קורה המון

במיוחד כשיש פעילויות משותפות עם ההורים בבי"ס. זה אומנם לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה כולם מגיעים עם שני הורים, וזו הרגשה קשה מאוד. לראות אותם עם כל המשפחתיות הזאת, ולדעת שמבחינתם זה הדבר הכי נורמלי והגיוני שיש. גם כשכולם מדברים על ההורים, אומרים משפטים כ"כ נפוצים כמו- "ההורים שלי יכעסו", " אני צריך לשאול את ההורים". ולי כבר אין את המושג הזה "הורים". יש לי אמא, תודה לאל. אבל היא אחת בודדה. בטח שזה בסדר להרגיש כך! את האדם האחרון שירצה שלמישהו אחר יהיה רע! כן, אז אנחנו מקנאים. כן, אנחנו חושבים שהעולם הזה הוא לא הוגן, אם לא עשינו דבר ועדיין נלקח מאיתנו האוצר הכי יקר. כל אלה רגשות טבעיים ונורמליים שאני בטוחה שכל אחד חווה בהתאם למה שעבר.

 

[eshkolit32]

תודה מותק...

 

[מור לבבב]

בטח

פעם זה קרה יותר כשזה היה ממש טרי.. אבל עדיין זה קורה.. תראו כמה החיים האלה אירוניים ובלי צדק- לאבא שלי לדוג' או להרבה בני גילו יש הורים, ולי בקושי היתה אמא.. למה ילדים צריכים לראות את ההורים שלהם ככה? עולם אכזרי ומסריח.. הרגשה כאילו מישהו מנסה להרוס אותי בכוח..

 

[מור לבבב]

עוד משהו

אני שונאת שהם מתבכיינים ומתפנקים ,זה מרגיז אותי,כי לי אין את זה מספיק.. נק' חיובית בכל זאת... -לפחות אין לי הורים מטומטמים ודפוקים בשכל כמו אלה ששומעים עליהם בחדשות בזמן האחרון.. לדוג' היום שמעתי על אחת שהלכה לקופ"ח והשאירה 2 ילדים בני 2 ו4 בבית לבד.. ומה חשבת? שהם ידאגו לעצמם? שבמקרה של שריפה הם יקחו את המטף ויכבו אותה? כמה מטומטמת אישה אחת יכולה להיות? , מסכנ/ה התינוק/ת שבבטן שלה.. אני מקווה שיקרה לו/ה נס והיא/הוא לא תמות אחרי שנתיים.. יוווו אני לא מבינה כמה טמטום יכול להיות,לא קולטת פשוט..

 

[LiorShap]

האמת שכן..

וכמו ששירלי אמרה,במיוחד בפעילויות ביתספריות. קצת מתסכל לראות את מה שהיה צריך להיות גם אצלי...וקצת מקנא בהם..בדיוק כמוך מיד אחרכך אני כועס על עצמי שזה מה שהרגשתי,לפעמים זה נראה לי ילדותי...אבל אם גם את מרגישה ככה סימן שזה בסדר. חח..

 

[מור לבבב]

נצלש..ליאור כנס למסנ שניה..

 

[Tears Dont Fall]

אני עובדת בלונה פארק, אז כן. מאד

זה סיוט, כי גדלתי בסופרלנד עם אבא שלי, כל שבת. זה מחזיר אותי אחורה ואוכל אותי מבפנים. אבל אני משחקת עם הילדים במתקן וכלמני, אז זה מפיג קצת. אני מתגעגעת לייבב לאבא על זה שאני רוצה לעלות למתקן כלשהו.

 

[yaeli20]

לא קרה לי אבל...

לא קרה לי שרציתי את מה שלהם יש, אבל כן קרה לי (אפילו אתמול) שלא הצלחתי להסביר להם איך זה כשאין...

 

[A GIFT OF LOVE]

הרבה פעמים

אני רואה אם ובת מחובקות, מדברות, צוחקות,- זה יכול להיות באוטובוס, ברחוב או בכל מקום שהו ומשהו זע בתוכי... תחילה אני נהנת להביט בהן אך לאט לאט ההנאה הופכת לקינאה... אני חושבת שזה מאורע טבעי מאוד והקינאה הזאת טבעית ביותר! לדעתי בכל אופן....

 

[עדי7771]

עדיין קשה לי לשמוע את המילה אבא

בשנים הראשונות אחרי שאבי נפטר היה לי מאוד קשה לשמוע חברות שקוראות לאבא שלהן אבא. היום כשאני אמא ואני שומעת את בנותיי קוראות לבעלי אבא זה תמיד נשמע לי דבר מיוחד. עד היום מאוד קשה לי לומר להן "איפה אבא"? במקום זה אני אומרת איפה עדי. מה גם שאני מאוד מפחדת שחלילה יום אחד יקרה לו משהו והן יצטרכו לחוות את מה שאני חווה.

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo201.gifשלום לך

"מה גם שאני מאוד מפחדת שחלילה יום אחד יקרה לו משהו והן יצטרכו לחוות את מה שאני חווה." אכן חשש כבד... מישהו קרוב אבד לנו איך לא נחשוש מלאבד שוב? ואיך מישהו חכם אמר[אני לא זוכרת את שמו] "אחרי האובדן הראישון אין עוד אחר".... והוא צדק... האובדן הראישון משפיע עלינו מכל האובדנים שמגיעים לאחריו [מאחלת שלעולם הם לא יגיעו]. הוא גורם לנו לחרדת נטישה, לחרדה שעוד אדם קרוב יאבד לנו... שלא תדעי עוד צער וגם לא בנותיך- אמן!

 

[עדי7771]

תודה מתוקה