More

trancelover

New member
לפי דעתי אתם סתם איך לומר מבלבלים

ווטרס נראה מצויין לפי דעתי לא שממש מעניין אותי המראה שלו.. אמנם לא בתמונה האחרונה שכולם נראים שם כאילו חטפו אותם בקולומביה והם בדיוק חזרו..
 

trancelover

New member
פשוט לפעמים הוא ברוגז עם המצלמה ../images/Emo13.gif

אחי אחלה אתר הבאת
 
טרנסוש...

אתה לא חושב שיש כאן אירוניה, כשקוראים את החתימה שלך, ליד תמונה של בארט? סיד בארט האמין בדברים שכתובים בחתימה שלך. התמונה צולמה כשהיה בשיא פריחתו, ורק בן 21. רק כמה חודשים לאחר מכן, הנזק שנגרם לו כבר היה בלתי הפיך.
 
Cymbaline

אני מעתיקה מחדש דברים שכתבתי כאן על השיר לפני מספר חודשים: [ולהזכירכם, אין לצטט את כל מילות השיר, או תרגום שלהן, אבל ציטוט חלקי מותר] כיום זהו אחד השירים הפחות-ידועים של הלהקה, למרות שהיה פייבוריט בהופעות שלהם בשנים 1969-1971. זהו השיר האהוב עלי ביותר מבין שירי הפלויד, ולעניות דעתי הוא אחד מהטובים בשיריהם – אולי הטוב שבהם (או לפחות מבין אלו ששמעתי). השיר הופיע בפסקול הסרט More, בשנת 1969. ווטרס, שכתב את השיר, טען באותה תקופה כי השיר נולד בעקבות סיוט-לילה שהיה לו כמה שבועות לפני ההקלטה. השם Nightmare (סיוט) גם ניתן לשיר כאשר בוצע בהופעות במסגרת הסוויטה "האדם" (The Man) במהלך שנת 1969, כשווטרס מציג את השיר לקהל כ"שיר על סיוט". אך למעשה, נושא השיר קצת שונה. השיר - לדעתי - הוא על אמן בריטי בסיבוב הופעות בחו"ל, החווה התמוטטות עצבים מאסיבית כשזו נגרמת – לפחות בחלקה – ע"י שימוש בסמי הזיה ובשל הלחצים המופעלים עליו מצד תעשיית המוסיקה. מן הסתם שאב ווטרס השראה לשיר מסיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב בשנת 1967 שנקטע לאחר שבוע, לאחר שבארט התמוטט (זו גם דעתו של קליף ג'ונס בספרו). השיר הוא לדעתי אחד משיאיו של ווטרס כתמלילן (וכמלחין, אם הוא באמת אחראי גם למוסיקה). ווטרס מצליח כאן להעביר את תחושת אבדן הקשר עם המציאות, והחרדה הקיצונית הנלווית לכך של האמן לשפיותו ואף לחייו, בצורה כמעט מושלמת. The path you tread is narrow And the drop is sheer and very high The ravens all are watching From a vantage point nearby Apprehension creeping Like a tube-train up your spine Will the tightrope reach the end; Will the final couplet rhyme And it's high time Cymbaline It's high time Cymbaline Please wake me "הדרך בה אתה פוסע היא צרה והמדרון הוא תלול וגבוה מאוד העורבים כולם צופים מעמדת תצפית עליונה סמוכה הדאגה מתגנבת כמו רכבת-תחתית במעלה עמוד השדרה שלך האם החבל המתוח יגיע עד הסוף? האם צמד השורות האחרון בשיר יתחרז? .... " ווטרס בחר בחירה מעולה בדימויים לתאור מצבו של האמן: הוא מתואר כמי שהולך על חבל מתוח של לוליינים, כמו בקרקס, כשהתהום פעורה מתחתיו. צעד אחד לא נכון יגרום לאבדנו. העורבים – סמל עתיק-יומין למוות – כבר מחכים לנפילתו, כשהם נמצאים בעמדת יתרון (ווטרס משתמש בביטוי vantage point שיש לו משמעות כפולה – וזו בחירה משמעותית). האמן מודע למצבו, והוא חרד לחייו ולגורלו: האם הוא יגיע לצד השני של התהום? האם יצליח לסיים את השיר? השורה האחרונה כבר מרמזת על הלחצים המופעלים על האמן, ככותב שירים, לספק "את הסחורה". אגב, צמד השורות האחרונות בשיר אינו מתחרז (לעומת הבתים האחרים), ולדעתי מספק רמז נוסף להתמוטטותו של האמן. [מתוך הבית השני]: "פרפר עם כנפיים שבורות נופל לצדך העורבים סוגרים עליך ואין מקום בו תוכל להסתתר האמרגן והסוכן שלך עסוקים שניהם בטלפון מוכרים תמונות צבעוניות למגזינים בבית." תחושת המחנק והחרדה אותם חש האמן מתגברות. המוות נהיה ממשי – הפרפר הנופל לצידו – ואין לאן לברוח מפניו. ווטרס מצמיד דימויים אלו לתאור המנגנונים של תעשיית המוסיקה – האמרגן והסוכן, המוכרים תמונות "צבעוניות" שלו למגזינים "ביתיים" בריטיים - ובכך מאשים אותם, למעשה, במצבו של האמן. בבית השלישי מתאר ווטרס את אבדן הקשר של האמן עם המציאות, הנובע בין היתר משימוש בסמי הזיה: "הקווים מתכנסים במקום בו אתה עומד הם בטח הזיזו את מישור התמונה העלים כבדים סביב רגליך אתה שומע את הרעם של הרכבת פתאום אתה תופש שהם נכנסים לטווח ד"ר סטריינג' כל הזמן משנה גודל" האמן כבר אינו בטוח שמה שהוא חווה הוא אכן המציאות; עצמים משנים מרחק, גודל ופרספקטיבה. צלילים ומראות מקבלים עוצמה גבוהה מהרגיל – הרכבת נשמעת כ"רעם", העלים הם "כבדים". חוויות אלו נתפשות כמאיימות: "פתאום אתה תופש" במקור זה “suddenly it stikes you”, ביטוי הניתן לתרגום גם כ"פתאום זה מכה בך...". ד"ר סטריינג' המוזכר בבית זה, הוא דמות מקומיקס: קוסם בעל כוחות מאגיים על-טבעיים (הוא מופיע גם על עטיפת Saucerful of Secrets). גם בבית זה ווטרס משתמש בכפל-משמעות, כאשר השורה הראשונה - the lines converging - ניתנת לתרגום גם כ"הקווים מתכנסים" וגם כ"השורות מתכנסות" - רמז לשורות בשיר, אותו מנסה האמן לכתוב. השיר מצליח להעביר את תחושת הטשטוש בין המציאות והחלום/סיוט, כשהמוסיקה משלימה את התמונה ונותנת לנו להרגיש את תחושת המחנק והחרדה שחווה נשוא השיר. העוצמה הרגשית של השיר מושארת לפזמון החוזר (“and it’s high times, Cymbaline..”) כאשר בסופו מבקש – מתחנן – האמן: "אנא העירו אותי". את המילים במלואן ניתן לקרוא בקישור.
 
Cirrus Minor

כמה ביקורות על השיר. ראשית, הביקורת של N a V e מהסיבוב הקודם (הוא ביקש שאני אעלה את הביקורות שלו): טוב,אז cirrus minor מהווה מעין ביטוי למעבר בין שנות ה-60 לשנות ה-70. השיר מאופיין באורגן האמונד שמלווה אותו לאורך כל אורכו,ובשירה מדוכאת למדיי,אך מהצד השני קצת אופטימיות שנזרקת בגסות לאוויר ע"י ציוץ הציפורים שמופיע גם בהקדמה וגם בשלב הסיום. מבחינת הכתיבה,היא בהחלט מתאימה לרוק הפסיכדלי ולפינק פלויד בכלל,בשל פשטותה ודיבורה העתידנית. עוד נקודה מאוד מאוד מאוד בולטת היא שהשיר הוא חסר קצב כמעט לחלוטין-תופים אין והבאס מבצע רק ריפים.כל זאת מוסיף לאווירה המוזרה שמתקבלת עם שמיעת השיר. לסיכום,מדובר בשיר טיפוסי ללהקה,וגם לסצינה הזו באותה תקופה,אך הוא ממש לא קליט ולא פשוט להתחברות אליו,אם תרצו. והרשמים שלי מהשיר: Cirrus Minor הוא אחד השירים הכי אהובים עלי של הפלויד. לפני שקראתי בעיון את מילותיו ולמדתי את ההקשרים שלו, השיר הזה תמיד קצת הפחיד אותי, בגלל האווירה ה"הזויה" שלו (כאן המילה באמת מתאימה!), וכמו ש Nave אמר - העדר כמעט מוחלט של קצב, והדומיננטיות של אורגן ההאמונד של רייט. שימו לב גם שמדובר באקורדים "יורדים" - שמשרים אווירת נכאים על השיר כולו, מה שתמיד הזכיר לי סיום או מוות. וזה מוזר, משום שהמילים עצמן מדברות, לכאורה, על סצינה פסטורלית. השיר הזה הוא אחד (בעצם, הראשון, למיטב הבנתי) בין השירים הלא-מעטים שהפלויד יכתבו במהלך השנים על קיימבריג' וסביבותיה: In a churchyard by the river Lazing in the haze of midday Laughing in the grasses and the graves (יש וויכוח אם המילה האחרונה היא graves או graze. אין הכרעה בינתיים). השוו את השיר הזה לשירים הנוספים עם התימה הזו, כגון Grantchester Meadows ו-Fat Old Sun. וכמובן, חשוב (לדעתי) לקרוא כאן את זכרונותיו של ג'ון דייויס, מהלינק שנתתי ב"חשדות" לפני כשבועיים, כדי להבין מאיפה השיר הזה בא: זהו תיאור של ימי הנעורים התמימים וחסרי הדאגה, בהם העבירו הנערים את הזמן בחיק הטבע, ליד הנהר, והעתיד נראה וורוד והעולם נראה פתוח. אלו הם הימים, אליהם חזרו הפלויד כמה עשורים לאחר מכן, גם ב-AMLOR וגם ב-High Hopes - בשירים ובקליפים. רק הבית האחרון מבשר, אולי, על דברים אחרים: In a trip to Cirrus Minor Saw a crater in the sun A thousand miles of moonlight later השם Cirrus Minor עצמו הוא קצת בגדר תעלומה; חיפוש בגוגל מעלה שמדובר בסוג מסויים של ענן. האם לכך התכוון ווטרס? או שמא הוא רק רצה ליצור "אווירה"? האופציה השניה יותר נראית לי, במיוחד מאחר ומדובר בפס-קול שכל כולו אווירה... בכל מקרה, שורות אחרונות אלו מעידות, לדעתי, על מעבר חד בין ימי הנעורים חסרי הדאגות, להווה - הנמצא "מרחק אלף מילים של אור ירח מאוחר יותר" - והוא קודר בהרבה (המכתש בשמש...). ושימו לב לחזרתם של השמש, הירח, ומה שביניהם, לשירו של ווטרס. ובאשר ל"שירי קיימבריג'" בכלל - אני עדיין חושבת לכתוב על זה מאמר מתישהו...
 
האם אתה מתכוון לסרט More?

אם כן, אני מניחה שהוא קיים בוידאו, או DVD או משהו. הוא הוקרן ממש לפני שבועיים-שלושה בטלוויזיה הישראלית. נסה באתרים הגדולים המתמחים במכירת סרטים כנ"ל (או אולי באוזן השלישית?).
 
אני מציעה

שתנסה לעשות חיפוש בגוגל, על המילים "האוזן השלישית". מן הסתם, זה יביא אותך ישר לאתר של החנות (אם התכוונת אליהם, בשאלתך).
 
למעלה