Cirrus Minor
כמה ביקורות על השיר. ראשית, הביקורת של N a V e מהסיבוב הקודם (הוא ביקש שאני אעלה את הביקורות שלו): טוב,אז cirrus minor מהווה מעין ביטוי למעבר בין שנות ה-60 לשנות ה-70. השיר מאופיין באורגן האמונד שמלווה אותו לאורך כל אורכו,ובשירה מדוכאת למדיי,אך מהצד השני קצת אופטימיות שנזרקת בגסות לאוויר ע"י ציוץ הציפורים שמופיע גם בהקדמה וגם בשלב הסיום. מבחינת הכתיבה,היא בהחלט מתאימה לרוק הפסיכדלי ולפינק פלויד בכלל,בשל פשטותה ודיבורה העתידנית. עוד נקודה מאוד מאוד מאוד בולטת היא שהשיר הוא חסר קצב כמעט לחלוטין-תופים אין והבאס מבצע רק ריפים.כל זאת מוסיף לאווירה המוזרה שמתקבלת עם שמיעת השיר. לסיכום,מדובר בשיר טיפוסי ללהקה,וגם לסצינה הזו באותה תקופה,אך הוא ממש לא קליט ולא פשוט להתחברות אליו,אם תרצו. והרשמים שלי מהשיר: Cirrus Minor הוא אחד השירים הכי אהובים עלי של הפלויד. לפני שקראתי בעיון את מילותיו ולמדתי את ההקשרים שלו, השיר הזה תמיד קצת הפחיד אותי, בגלל האווירה ה"הזויה" שלו (כאן המילה באמת מתאימה!), וכמו ש Nave אמר - העדר כמעט מוחלט של קצב, והדומיננטיות של אורגן ההאמונד של רייט. שימו לב גם שמדובר באקורדים "יורדים" - שמשרים אווירת נכאים על השיר כולו, מה שתמיד הזכיר לי סיום או מוות. וזה מוזר, משום שהמילים עצמן מדברות, לכאורה, על סצינה פסטורלית. השיר הזה הוא אחד (בעצם, הראשון, למיטב הבנתי) בין השירים הלא-מעטים שהפלויד יכתבו במהלך השנים על קיימבריג' וסביבותיה: In a churchyard by the river Lazing in the haze of midday Laughing in the grasses and the graves (יש וויכוח אם המילה האחרונה היא graves או graze. אין הכרעה בינתיים). השוו את השיר הזה לשירים הנוספים עם התימה הזו, כגון Grantchester Meadows ו-Fat Old Sun. וכמובן, חשוב (לדעתי) לקרוא כאן את זכרונותיו של ג'ון דייויס, מהלינק שנתתי ב"חשדות" לפני כשבועיים, כדי להבין מאיפה השיר הזה בא: זהו תיאור של ימי הנעורים התמימים וחסרי הדאגה, בהם העבירו הנערים את הזמן בחיק הטבע, ליד הנהר, והעתיד נראה וורוד והעולם נראה פתוח. אלו הם הימים, אליהם חזרו הפלויד כמה עשורים לאחר מכן, גם ב-AMLOR וגם ב-High Hopes - בשירים ובקליפים. רק הבית האחרון מבשר, אולי, על דברים אחרים: In a trip to Cirrus Minor Saw a crater in the sun A thousand miles of moonlight later השם Cirrus Minor עצמו הוא קצת בגדר תעלומה; חיפוש בגוגל מעלה שמדובר בסוג מסויים של ענן. האם לכך התכוון ווטרס? או שמא הוא רק רצה ליצור "אווירה"? האופציה השניה יותר נראית לי, במיוחד מאחר ומדובר בפס-קול שכל כולו אווירה... בכל מקרה, שורות אחרונות אלו מעידות, לדעתי, על מעבר חד בין ימי הנעורים חסרי הדאגות, להווה - הנמצא "מרחק אלף מילים של אור ירח מאוחר יותר" - והוא קודר בהרבה (המכתש בשמש...). ושימו לב לחזרתם של השמש, הירח, ומה שביניהם, לשירו של ווטרס. ובאשר ל"שירי קיימבריג'" בכלל - אני עדיין חושבת לכתוב על זה מאמר מתישהו...
