העדי של עדי
New member
../images/Emo168.gif אהבת איש הפח/ בעז בנאי
למי שלא מכיר את סיפור "הקוסם מארץ עוץ", איש הפח היה בעברו חוטב עצים אוהב ורגיש שרצה להינשא לאחת מבנות האוזקנים. לפי גרסתו, המכשפה המרשעת מהמזרח קנאה בו ולכן הפכה אותו לאיש שכולו פח. היא לקחה את ליבו במטרה למנוע ממנו את יכולתו לאהוב את בת האוזקנים ולאהוב בכלל. מעצם היותו עשוי מתכת, איש הפח מחליד מהר במגע עם מים ולכן הלך תמיד עם פחית שמן, בה השתמש במקרי הצורך. בלילה גשום אחד הוא לא הספיק לשמן את גופו ונתקע באמצע היער ללא יכולת תנועה. איש הפח עמד כך מעל לשנה, עד שדורותי והדחליל ניגשו אליו בדרכם לעיר הברקת. משם איש הפח עובר איתם את המסע כאשר המטרה מבחינתו היא לבקש מהקוסם מארץ עוץ לב על מנת שיוכל לחזור ולחוות אהבה.. "אהבת איש הפח", אלבום הבכורה של בעז בנאי, לוקח את מאזיניו בדיוק בדרך זו. בנאי משתף אותנו בקונפליקט שבין הרצון לאהוב לבין הפחד להיפתח ולהיפגע ולוקח אותנו למסע מכושף דרך חוויותיו ותחושותיו.. ראשית, מספר בנאי על תחילת מסעו כאשר הרגיש תקוע ופחד להשתחרר, לדבר, לצאת אל העולם ולחוות אהבה. הוא בוחר להראות את הקונפליקט בעזרת שיר מקסים שנקרא I don’t love anyone, במקור של הלהקה belle & Sebastian ומדבר על ילד כעוס ומתוסכל שחש צורך פשוט להתבודד, להתחבא מן העולם ולצעוק שהוא "לא אוהב אף אחד". בנאי לקח את השיר ותרגם אותו בצורה נפלאה, עם שינויים קלים שגרמו לו להראות פרי עטו ולהתאים לאופי האלבום בצורה שלטעמי היא מושלמת. בניגוד לילד בשירם של belle & Sebastian, בנאי מביע צורך להראות שהכל בסדר כלפי חוץ כשבעצם לתחושתו הוא כלוא בתוך מחשבותיו. ניתנת תחושה של מעבר לגישה שהכל עובר ליד, שבעצם לא אכפת מכלום ושום דבר לא מצליח לגעת ולרגש, אך עם זאת הוא מציין שהיה רוצה לנהוג אחרת. לאורך האלבום בנאי מכניס אותנו לחייו הפרטיים ומספר שלמרות חוסר יכולתו לאהוב דווקא יש לו אישה בבית, אחת שהוא אוהב ולא מוכן, יכול או רוצה לתת לה לחכות. מיד לאחר מכן הוא מדבר על אהבה טוטלית, בה הוא מוכן לעשות הכל ועוד קצת, למרות היותה לא מושלמת ו"כבר לא הכי יפה"... רצועה זו תחילה נראית לא מתאימה לוידוייו הקודמים בדבר חוסר יכולתו לאהוב ולהתרגש, אך עם סוף מפתיע, שנון ומקסים שמסביר הכל.. הוא משתף באכזבותיו וניסיונותיו המרים בעבר, ובמקביל, בתקווה הקטנה שנותרה בו ומוכנותו להתפרץ קדימה. ישנה תחושת פספוס ופגיעה קשה, שגם כשמגלידה, התמונה נשארת בראש וגורמת לפחד להמשיך ולהדהד. נראה כי תחושות אלו גורמות לו לבחור את הבריחה לפנטזיות וטשטוש המציאות לצורך שרידה בעולם, מה שהופך את ההתמודדות למסובכת הרבה יותר... בנאי מדבר על געגועים, חלום שהתפוצץ, אהבה שלא מומשה, שהייתה שם ונעלמה. על תחושת ריחוק, למרות קרבה פיזית גדולה ועל חוסר תקשורת ורצון פשוט לקום ולברוח יחד, לא חשוב לאן.. כסיום מושלם למסע אותו עברנו, דרך הקונפליקט המהדהד לאורך כל האלבום, בנאי מרגיע אותנו שמסעו האישי עבר בהצלחה. הרצועה האחרונה באלבום, הנושאת גם את שמו, "אהבת איש הפח", מעבירה בצורה מדהימה את תחושת השלווה והאהבה האינסופית שחזרה אליו. הוא מספר על אהבה טהורה, נעימה, אמיתית ופשוטה שאינה מושלמת אך שלמה ויפה.. כזו שכולנו היינו מאוד רוצים לחוות. לתחושתי בנאי נתן באלבום הזה את כל כולו, ללא הסתייגויות וללא כל ניסיון לייפות דברים. הוא נותן בו רשות לציבור להיכנס לעולמו הפרטי באופן מוחלט, על הטוב והרע שבו, עם המון כנות ובאומץ לב אדיר. אז הצטיידו לכם בפחית קטנה של שמן ולכו גם אתם לעבור עם בנאי את מסעו המכושף במחוזות האהבה. האלבום מגוון מאוד בסגנונות, כייפי להאזנה והגשתו של בנאי בשילוב עם קולו המהפנט הופכים אותו ללא ספק לאחד האלבומים הטובים שראתה המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות ולמצרך חובה בכל בית! כל שנותר הוא לאחל לכם המון הצלחה במסע, בתקווה שגם אתם תגיעו לאותה שלווה טהורה בסופו.. ושלב הקרדיטים: בעז בנאי- הגאון הראשי! מילים, לחנים, שירה, גיטרה והמון המון רגש... רפי פרסקי- מפיק מוזיקלי צח דרורי- עיבודי כלי המיתר ופסנתרים. גבע אלון- גיטרה איתמר רוטשילד- גיטרה עודד שכטר- בס רועי שקד- תופים ערן ויץ- גיטרה+ קולות רקע אביתר בנאי- פסנתר+ קולות רקע *כל המילים והלחנים- בעז בנאי למעט "לא אוהב אף אחד"- תרגום ל- I don’t love anyone/ belle & Sebastian "נהר ירוק"- לחן: אביתר בנאי. *גרפיקה- מיכל יחיאלי
למי שלא מכיר את סיפור "הקוסם מארץ עוץ", איש הפח היה בעברו חוטב עצים אוהב ורגיש שרצה להינשא לאחת מבנות האוזקנים. לפי גרסתו, המכשפה המרשעת מהמזרח קנאה בו ולכן הפכה אותו לאיש שכולו פח. היא לקחה את ליבו במטרה למנוע ממנו את יכולתו לאהוב את בת האוזקנים ולאהוב בכלל. מעצם היותו עשוי מתכת, איש הפח מחליד מהר במגע עם מים ולכן הלך תמיד עם פחית שמן, בה השתמש במקרי הצורך. בלילה גשום אחד הוא לא הספיק לשמן את גופו ונתקע באמצע היער ללא יכולת תנועה. איש הפח עמד כך מעל לשנה, עד שדורותי והדחליל ניגשו אליו בדרכם לעיר הברקת. משם איש הפח עובר איתם את המסע כאשר המטרה מבחינתו היא לבקש מהקוסם מארץ עוץ לב על מנת שיוכל לחזור ולחוות אהבה.. "אהבת איש הפח", אלבום הבכורה של בעז בנאי, לוקח את מאזיניו בדיוק בדרך זו. בנאי משתף אותנו בקונפליקט שבין הרצון לאהוב לבין הפחד להיפתח ולהיפגע ולוקח אותנו למסע מכושף דרך חוויותיו ותחושותיו.. ראשית, מספר בנאי על תחילת מסעו כאשר הרגיש תקוע ופחד להשתחרר, לדבר, לצאת אל העולם ולחוות אהבה. הוא בוחר להראות את הקונפליקט בעזרת שיר מקסים שנקרא I don’t love anyone, במקור של הלהקה belle & Sebastian ומדבר על ילד כעוס ומתוסכל שחש צורך פשוט להתבודד, להתחבא מן העולם ולצעוק שהוא "לא אוהב אף אחד". בנאי לקח את השיר ותרגם אותו בצורה נפלאה, עם שינויים קלים שגרמו לו להראות פרי עטו ולהתאים לאופי האלבום בצורה שלטעמי היא מושלמת. בניגוד לילד בשירם של belle & Sebastian, בנאי מביע צורך להראות שהכל בסדר כלפי חוץ כשבעצם לתחושתו הוא כלוא בתוך מחשבותיו. ניתנת תחושה של מעבר לגישה שהכל עובר ליד, שבעצם לא אכפת מכלום ושום דבר לא מצליח לגעת ולרגש, אך עם זאת הוא מציין שהיה רוצה לנהוג אחרת. לאורך האלבום בנאי מכניס אותנו לחייו הפרטיים ומספר שלמרות חוסר יכולתו לאהוב דווקא יש לו אישה בבית, אחת שהוא אוהב ולא מוכן, יכול או רוצה לתת לה לחכות. מיד לאחר מכן הוא מדבר על אהבה טוטלית, בה הוא מוכן לעשות הכל ועוד קצת, למרות היותה לא מושלמת ו"כבר לא הכי יפה"... רצועה זו תחילה נראית לא מתאימה לוידוייו הקודמים בדבר חוסר יכולתו לאהוב ולהתרגש, אך עם סוף מפתיע, שנון ומקסים שמסביר הכל.. הוא משתף באכזבותיו וניסיונותיו המרים בעבר, ובמקביל, בתקווה הקטנה שנותרה בו ומוכנותו להתפרץ קדימה. ישנה תחושת פספוס ופגיעה קשה, שגם כשמגלידה, התמונה נשארת בראש וגורמת לפחד להמשיך ולהדהד. נראה כי תחושות אלו גורמות לו לבחור את הבריחה לפנטזיות וטשטוש המציאות לצורך שרידה בעולם, מה שהופך את ההתמודדות למסובכת הרבה יותר... בנאי מדבר על געגועים, חלום שהתפוצץ, אהבה שלא מומשה, שהייתה שם ונעלמה. על תחושת ריחוק, למרות קרבה פיזית גדולה ועל חוסר תקשורת ורצון פשוט לקום ולברוח יחד, לא חשוב לאן.. כסיום מושלם למסע אותו עברנו, דרך הקונפליקט המהדהד לאורך כל האלבום, בנאי מרגיע אותנו שמסעו האישי עבר בהצלחה. הרצועה האחרונה באלבום, הנושאת גם את שמו, "אהבת איש הפח", מעבירה בצורה מדהימה את תחושת השלווה והאהבה האינסופית שחזרה אליו. הוא מספר על אהבה טהורה, נעימה, אמיתית ופשוטה שאינה מושלמת אך שלמה ויפה.. כזו שכולנו היינו מאוד רוצים לחוות. לתחושתי בנאי נתן באלבום הזה את כל כולו, ללא הסתייגויות וללא כל ניסיון לייפות דברים. הוא נותן בו רשות לציבור להיכנס לעולמו הפרטי באופן מוחלט, על הטוב והרע שבו, עם המון כנות ובאומץ לב אדיר. אז הצטיידו לכם בפחית קטנה של שמן ולכו גם אתם לעבור עם בנאי את מסעו המכושף במחוזות האהבה. האלבום מגוון מאוד בסגנונות, כייפי להאזנה והגשתו של בנאי בשילוב עם קולו המהפנט הופכים אותו ללא ספק לאחד האלבומים הטובים שראתה המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות ולמצרך חובה בכל בית! כל שנותר הוא לאחל לכם המון הצלחה במסע, בתקווה שגם אתם תגיעו לאותה שלווה טהורה בסופו.. ושלב הקרדיטים: בעז בנאי- הגאון הראשי! מילים, לחנים, שירה, גיטרה והמון המון רגש... רפי פרסקי- מפיק מוזיקלי צח דרורי- עיבודי כלי המיתר ופסנתרים. גבע אלון- גיטרה איתמר רוטשילד- גיטרה עודד שכטר- בס רועי שקד- תופים ערן ויץ- גיטרה+ קולות רקע אביתר בנאי- פסנתר+ קולות רקע *כל המילים והלחנים- בעז בנאי למעט "לא אוהב אף אחד"- תרגום ל- I don’t love anyone/ belle & Sebastian "נהר ירוק"- לחן: אביתר בנאי. *גרפיקה- מיכל יחיאלי
כל כך נהניתי לקרוא!! מקסים
