הבעיה היא
שהאדם לא די לו בראיית המציאות, אלא הרבה פעמים הוא גם צריך לפרשן אותה. כשבריון רץ לעברי, אז המציאות ברורה שהוא רץ לכיוון שלי. וזה יגיד כל מי שעומד שם. עכשיו השאלה היא, האם הוא רץ לנשק אותי, או הוא רץ להרביץ לי, או שבכלל הוא רץ לעבר האדם שעומד אחרי, או שהוא סתם עושה ג'וגינג. לפי הפרשנות שאני אתן , אני אנהג. וככה כל חיינו, הפרטיים והציבוריים, היחסים בין אדם לרעהו ובין עם לעם, תלויים בפירשון רגשות של בני אדם, כוונותיהם, מעשיהם וכד'. ועוד לא הזכרתי פרשנויות רוחניות ומסטיות של אמונה. והפרשנויות האלו, תלויות בהרבה באישיות של המפרשן, בתכונותיו, בהבנתו, ברצונותיו, במצב רוח שלו וכו'.ומכאן נובעות מחלוקות בין אנשים שונים במישורים חברתיים פוליטיים מקצועיים וכד'. לכן אין למעשה משמעות לראיית המציאות כפי שהיא, כי האדם נצרך לעיבוד של מה שרואה במוחו, וזה כבר תהליך שלא שייך לומר שהוא אובייקטיבי.