ועוד זכרון
כל שנה זה מציף אותי מחדש. הגודש הזה בגרון, התחושה המצמררת הזאת בכל הגוף, אותה התחושה שמזכירה לי אותך. אחותי הגדולה. 8 שנים, הייתי אז עוד די קטנה - אבל תתפלאי, זוכרת אותך ואת נוכחותך כאילו מדובר בכאן ועכשיו. איך היית בשבילי יותר מסתם אחות. איך הייתי רואה בך כ"אמא קטנה", ואיך היית מספרת לי סיפורים ומציפה אותי במתנות. לי ולך היה קשר מיוחד, כולם ידעו וראו זאת. ואיך בבוקר יום שבת אחת, אמא מצלצלת לחברה אצלה ישנתי והם ממהרים להחזיר אותי הביתה. איך חזרתי לבית שונה, עצוב. איך ירדתי למטה, הבטתי לשמיים כחולים והתפללתי שזה יהיה חלום. שהנה, עוד שניה אני אתעורר וזה יהיה סתם משהו שחלמתי בלילה. ואיך בכינו כל הלילה על הספה בסלון - משפחה שלמה יושבת ובוכה, "נרדמים" לתוך הבכי וצוללים מחדש. וכמה אני ול' דאגנו לאמא, ואיך אבא היה שונה, איך עיניו כבו לפתע. זוכרת איך קמתי ליום הלוויה. לא מבינה בכלל מה זה בית קברות, מעולם לא הייתי שם. נזכרת עכשיו איך ישבתי על ספסל ולא יכולתי לקום. לא האמנתי שמתחת ל"סדין השחור" שוכבת אחותי. זאת שהכירה אותי יותר מכל אדם אחר. והלכנו, צועדים בשביל הארור הזה בין המון אבנים עם אותיות חרוטות. אני פוסעת ודמעות ממלאות את עיניי. החזיקו אותנו רחוק, אבל הבכי, התחינה שלי שיורידו אותך לאט לאט למטה, שמעת את זה, נכון? סלחת לי שלא התקרבתי? וחזרנו לשבעה, אמא תומכת בכולם, אישה חזקה כמו תמיד - רופאה שרואה מצבים קשים מידי יום ומידי שעה, מתמודדת עכשיו עם מוות כ"כ קרוב. הפעם זה אצלנו. ואיך כולם עוטפים אותנו באהבה ולא נותנים לנו להרגיש את החוסר. וכולנו, כולנו מקווים שאת תיכנסי בדלת ותספרי לנו משהו. אפילו סתם. ואיך למרות הכל, לא מצליחים להירדם בלילות, קמים ומנסים למצוא נחמה במשהו. בתמונות שלך את מחייכת, איזה חיוך קסום היה לך, איזה מבט סוער. וזוכרת שאמרת פעם שהאהבה הכי גדולה שלי תהיה הריקוד? אז צדקת. וכמה זה עצוב לי לחשוב שהפסדת את כל ימי ההולדת. איך היית חסרה בכל ארוחת חג, כשרק נר הזכרון דולק לצידנו. ואיך אי אפשר לדבר אל נר, המצבה שלך לא שומעת והפרחים - נדמה שאין להם ריח כשהם שם על אבן מיותמת. אבן של שלוש אותיות, אוצרת בתוכה בחורה שלא הספיקה לחיות כ"כ הרבה, עזבה את העולם מוקדם מידי וכואב מידי. והלילה - אני יושבת בערב זכרון מוקפת בחברים. אחותנו ל' לידי. בבמה מתנגן השיר - "מישהו", והמילים מרצדות על המסך. שחור על גבי לבן. ואני קוראת, שומעת, מרגישה שכל מילה מדברת עליי ועלייך, על היום בו ניפגש ובינתיים, יודעת ומרגישה - "מישהו, מישהו שומר... שומר עליי שם למעלה..." לזכרך
.
