שוב ושוב ושוב ושוב... ../images/Emo16.gif
ושוב היה פיגוע בירושלים, ושוב אני מרים טלפונים לבדוק שכולם בסדר, ושוב (למזלי) הם מרגיעים, ושוב פותחים טלויזיה לראות את הזוועות, ושוב אומרים "אוי אוי אוי" וגם "מה יהיה בסופנו?", ושוב זולגות הדמעות מעצמן עם המשפחות השכולות, ושוב נלך לישון בהרגשה של מתי זה יתפוס גם אותנו או את היקרים לנו, ושוב נירדם וניטלטל בהזיה, ושוב נתעורר לבוקר של אבל ושוב הבוקר יימשך רק זמן קצר, כי יש הרבה אנשים במדינה והרבה יותר חומר נפץ שהשם שלנו רשום עליו. בתקוה לעתיד טוב יותר.