../images/Emo16.gif

חיים יעקובי, בעליה של חוות צח הלך היום לעולמו בטרם עת
היום היה אחד הימים הקשים והעצובים ביותר שידעה החווה שלנו, חוות צח. היום בבוקר, חיים יעקובי, הבעלים האהוב והמסור נפטר בטרם עת. החווה שלנו היא חווה קטנה ומשפחתית במיוחד, כולם הכירו את חיים וחיים הכיר את כולם. בשנה האחרונה חלה הדרדרות במצבו הבריאותי של חיים, אבל כמו תמיד, חיים שידר לכולם את החוזק שלו. חיים הוא האדם החזק ביותר שהכרתי. אולי הוא לא היה מומחה גדול ברכיבה, אבל אין עוד מישהו כמוהו שמבין בסוסים, הוא חיי את הסוסים עוד מילדותו ועד הרגע האחרון. קשה להאמין שביום ראשון חיים ישב איתנו בחווה כשחגגנו לעודד יומולדת ואכל פיצה ועוגה, זה לא נתפס שחיים לא נמצא יותר. חיים אהב את כולנו כמו את הילדים שלו, דאג לנו ולסוסים שלנו מעל ומעבר. אני לא אשכח בחיים את מה שהוא עשה בשבילי בשנים שאני מכירה אותו. רק בזכות חיים חוות צח קיימת, רק בזכות חיים יש לי את אפולו. בחיים שלי לא הכרתי מישהו שאוהב בעלי חיים יותר מחיים, הוא אסף עשרות כלבי רחוב אליו למשק, טיפל בסוסים במצב גופני ירוד, טיפל בסוסים חולים ופצועים ודאג שיחלימו החלמה מלאה, גם אם הדבר עלה לו כסף וגם אם היה צריך לגשת לבדוק את הסוס כל עשר דקות. למרות שחיים היה הבעלים של החווה, הוא לא היסס לעזור לנו בכל פעם שרק היינו זקוקים לו, גם אם היינו מתקשרים אליו אובדי עיצות בשש בבוקר "חיים אנחנו נורא מצטערים, הסוס פשוט לא עולה לקרון" תוך דקות חיים היה מופיע בחווה ותוך שניות העניין היה מסתיים. חיים אהב את כולנו, וכולנו אוהבים אותו. הוא לא חשב פעמיים להגיש לנו עזרה דחופה, בין אם היה חשש לקוליק ומחר יש בחינת בגרות, הוא עמד על כך שהוא ידאג לסוס, ועם ניסיון כמו שלו איך אפשר שלא לסמוך עליו. חיים היה זאב בודד בכל הקשור לעבודה, כמעט ולא הסכים לקבל עזרה וסרב ללמד אחרים דברים שנראו לו מיותרים בטענה ש"עזוב אותך, אני פה מה קרה לך", ועכשיו כשחיים כבר לא פה איתנו, יהיה קשה לכולנו להתאושש. מי שהכיר אותו ידע איזה אדם טוב הוא היה. אדם חזק במיוחד, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית, ממש איש אשכולות, אף פעם לא ויתר ותמיד התעקש שהדברים יעשו בדרך שלו. בזכות חיים יש לי את אפולו, ובזכות חיים להרבה סוסים שהגיעו ממקומות דיי אכזריים יש עכשיו בית טוב. בכל שבת חיים היה צוחק עליי, שאני מפנקת את הסוס יותר מדיי. בכל פעם הוא היה צוחק על הרעמות הקצרות. בכל פעם שהוא ראה אותי בוכה, הוא צחק עליי במיוחד אם בכיתי בגלל סיבה שקשורה לסוסים. מעניין אם הוא היה צוחק גם היום... בכל פעם שרק הייתי זקוקה לו, אם אפולו בעט במשהו ולא נראה לי, אם משהו נראה לי חשוד, הוא לא היה מהסס ומייד מגיע לעזור. אז במחשבה לאחור, אולי לא הערכנו את חיים מספיק, אבל בלי ספק אף אחד מאיתנו לא ישכח אותו בחיים. וקולו עדיין מהדהד.."מה נשמע?" בדרך המיוחדת שלו. חיים יחסר לכולנו. בוודאי נהיה זקוקים לעוד הרבה זמן כדי לחזור לתלם. הלוויה תתקיים מחר, יום רביעי, בשעה חמש אחר הצהריים בכפר ורבורג.
 

Ontario R Z Y H

New member
וואו... יהי זכרו ברוך ../images/Emo16.gif

מקווה שתחזיקו מעמד.... ממש יפה מה שכתוב
 
מה?!?!?!?! יאווו אני בהלם....

פףףף אני בשוק... ממה הוא נפטר? ובן כמה הוא היה? בכל אופן יהי זכרו ברוך
 
כולנו...

זה לא נקלט הוא היה מאושפז יומיים אם אני לא טועה, והיום בבוקר הוא עבר צינתור. אחרי הצינתור היה לו דום לב. הוא היה בן 64 OMG אני עדיין לא קולטת שאני כותבת עליו "היה"
אני עדיין לא מאמינה. הגעתי היום לחווה ב11 וכמה דקות, כי היה לי שיעור מתמטיקה בבאר טוביה. בדר"כ אני קודם הולכת לאורווה, ורק אח"כ הולכת למשרד להגיד שלום לעודד. אבל הפעם החווה הייתה שקטה בצורה מפחידה, למרותש ראיתי את האוטו של עודד ואת האוטו של אורי[אמא של כמה ילדים שרוכיבם וגם היא רוכבת], אז חשבתי שסתם אולי אממ היעקובים לא בבית אז אין אף אחד ברפת ואין רעש של טרקטורים ואין כלום, כי אני רגילה שיש
. אז נכנסתי למשרד, שמחה ומאושרת ואמרתי לאורי ועדד "שאאאאלום" ובדיוק התכוונתי לספר להם שהיה לי שיעור אצל נמרוד. ואז קלטתי את הפנים של עודד... אז הוא אמר לי "שמעת כבר? סיפרו לך?" חשבתי שקרה משהו באורווה, בלילה, אלוהים ידוע אחד הסייחים..משוה. אז הוא הבין שאני לא יודעת ואמר "אין לי דרך אחרת להגיד את זה, חיים יעקובי מת". הייתי בהלם לא יכולתי להגיב בכלל... ללפי הדמעות של עוד הבנתי שזה ברצינות. פשוט לא יכולתי לעמוד בכלל, אז הלכתי משם ועודד ואורי באו אחרי. ואז עודד הסביר לי מה קרה לפני שעתיים. פשוט לא ידענו מה לעשות עם עצמנו... לא אני ולא עודד. הטלפונים לא הפסיקו לצלצל אם כבר אחד מאיתנו נרגע, פתאום צץ משהו קטן שהזכיר...מישהו אמר משהו, הטלפון, הדממה המחרידה, הכל. נשארנו אני ועודד לבד פחות או יותר עד שדוד בא[זה ששר דבירם מצחיקים בתחריות] ובשעה שלוש בערך גם גלעד בא. לא ידענו פשוט מה לעושת עם עצמנו..ללכת הבייתה, להשאר, לבכות, לשתוק. אז בארבע+, התחילו להגיע עוד ילדים והורים..היה עצוב לספר לאלו שלא ידעו, היה עוד בכי, היה קשה מדיי... וגם אבא שלי בא ברגע שהוא יכל, ל הייתי מסוגלת לזוז בכלל...שחררתי את אפולו במגרש, אני ועודד ישבנו והסתכלנו עליו משוחרר שעתיים ודיברנו על חיים. אז אבא שלי ניקה לאפולו את התא, נשארנו עוד קצת והלכנו בחמש. לא נתפס ולא נקלט.
 
מתקנת את עצמי...

הוא היה בן 58
~שניס~ היה עצוב ממש...האנשים הכי חזקים שראיתי בחיים שלי נשברו היום
פפ..פשוט כואב!
 
../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

יהי זכרו ברוך אני עדיין לא קלטתי... למרות שלא כל כך הכרתי אותו בערך כזה.... הוא תמיד אמר לנו ללטף ת'סייחים שיתרגלו אלינו.... והיה היום יום ממש ממש עצוב.... פשוט רציתי ללכת הביתה ולא להשאר בחווה....
 

Blue Eyessss

New member
../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

(
) משתתפת בצערכם...
 

ש נ י ס

New member
../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

גם אני מסכימה איתך בכל מילה... הוא באמת היה בנאדם מדהים! פפ..ואני מצטערת שלא באתי אתמול..לא יכולתי לבוא לחווה פשוט ולהרגיש את כל העצב הזה...אני לא בנאדם של מצבים כאלה... אני בטח הייתי עושה משהו כדי להצחיק..אבל הפעם זה לא היה מתאים, אז פשוט העדפתי לא לבוא..
 
למעלה