../images/Emo16.gif

לא ידעתי אם אהיה פה היום בכדי לכתוב, לשתף ולהשתתף, אז לא 'טרחתי' לחפש את הקטע המתאים. בתור אחת שכותבת דיי הרבה. לעצמי ולאחרים, עלה לי השיר הזה שהוא מבחינתי יותר 'קטע' משיר ומעל לשניהם - מכתב. מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן ובו תמונה שיש בה זיכרון ישן שנינו מחייכים למצלמה לפני שהוא הלך למלחמה חמה ידו היתה כשהוא חיבק אותי כבר לא בוכה גם לא בלילה לבדי רק הזמן חובש את הפצעים האלה שבחוץ ואת ההם שלא רואים יש ודאי במקום נסתר תשובה לכל דבר אז למה דווקא לי נגמר הכל לפני שהתחיל מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן ובו ריחות שדה פתוח של דגן כף רגלינו על האדמה לפני שהוא הלך למלחמה חמה ידו היתה כשהוא חיבק אותי כבר לא בוכה רואה כמו בהילוך איטי כל הנשימות, הרגעים האלה שבחוץ ואת ההם שלא רואים יש ודאי במקום נסתר... מכתב קטן לאיש אחד רחוק מכאן ובו תמונה שיש בה זיכרון ישן שנינו מחייכים למצלמה לפני שהוא הלך למלחמה... [דני רובס]
 

magenta73

New member
../images/Emo16.gif

אין לי מילים בכל מה שקשור ליום הזה. מצער וכאב פרטי על ידיד שהלך... מצער וכאב על כל הארץ הזו, המלחמות שיש בה, הסבל והכאב של כ"כ הרבה משפחות... ומפשוט... יאוש. יאוש של די כבר. למה צריכים ללכת לנו כ"כ הרבה אנשים צעירים לבושים בירוק... למה צריכים להגיע למצב של פחד יומיומי... למה זה טוב? די כבר. שום דבר לא שווה את זה. כולי תקווה שנצא מהמעגל הזה של הפחד, השנאה, המלחמה, הכאב והמוות.
 
למעלה