[נעמצי]

../images/Emo16.gif

יזכור.

 

[AngeIDust]

../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif

 

[Doctor Evil]

../images/Emo16.gif

 

[okts]

../images/Emo16.gif

 

[אסף 8]

../images/Emo16.gif

 

[שירנושקה]

../images/Emo7.gif ../images/Emo16.gif

 

[CosmikDebris]

בלעכס../images/Emo16.gif

 

[Hielo]

../images/Emo16.gif יהיי זכרם ברוך

 

[k e r e n l]

../images/Emo16.gifיהי זכרם ברוך ../images/Emo16.gif

 

[Danielusha]

זכרון או הרבה מעבר, אצלינו בארץ:

אין לי בלוג, ואני לא חושבת שיש לי זמן לכך, אבל אני חייבת להביע כמה דברים ולספר לכם. אתמול, זה התחיל בצפירה קצרה ושקטה יחסית וטקס קטן בבית יד לבנים בעיר. היום בבוקר, התעוררתי, והדלקתי את הרדיו כרגיל, והשיר שנישמע לאוזניי היה "לבכות לך". והאוירה מאתמול התחילה להתחזק. הגעתי לבצפר. חולצה לבנה מכופתרת ומדבקה של יזכור בצד החולצה. ואז התחיל עוד טקס. הפעם, של החברים שלי. הפעם, נאמרו בו שמות של אותם החברים שעזבו שנה שעברה, של הבוגרים. וזה המשיך בריקוד, ובמיכתב של אמא בודדה, ובשיר עמוק של ילד קטן שאיבד את אביו. ושקט. הכל שקט. יותר מאשר ביום השואה. פתאום כולם הרגישו קרבה. כאילו באמת לכולם מישהו קרוב אליהם נעלם לנצח. והחיילים שבאו. כולם במדי א'. וכולם, כולל אני, עם מישקפיים. לא כי השמש מפריעה. אלא כדי להסתיר את הדמעות. ולהראות חזקים. וזה ניגמר, בשירת התקווה שבנינו הבוגרים - לא היה אחד שלא עמד ושר בגאווה, עם ההראש מורם ובתיקווה. ואז בא אותו צנחן. בן 67. מבוגר בחליפה. לאולם קטן בו התאספנו כל הבוגרים. וסיפר, על המילחמות והחויות. וסיפר על חבריו שניספו. היו שלושה סרטונים של האגודה לצנחנים. שלושה סרטי תעודה על שלושה חיילים ניפלאים שאיבדו חייהם במילחמות ומיבצעי ישראל. ואז! בדיוק באמצע הסרט האחרון, ב 11 בדיוק. הצפירה. הסרט כבה. האולם חשך ולא היה ניתן לראות דבר. 300 תלמידים עומדים זקוף באולם הרצאות בחושך מוחלט. כל אחד לעצמו. 2 דקות. של שקט. של דפיקות לב עמוקת. ואז. כאילו דבר לא קרה. כולם ישבו, והסרט המשיך. הבנתי. אז הבנתי. התחלתי להגיש. להתחלתי להפנים. אותם שמות, אותן תמונות, זה יכל להיות האהוב שלי, הבן שלי, ואבא שלי, השכן שלי. זה כל כך קרוב. וזה לא רק תמונות ושמות. אלו נשמות, ואנשים עם משפחה וזיכרונות, עם חוויות וחלומות, שבין רגע ניקטעו, שתוכניות שתוכננו לא יתגשמו לעולם. שלחלומות שחלמו לא ישמעו לעולם. אז התחלתי להרגיש מה שלא הרגשתי אף פעם. אלו, החברים שלי, החברות שלי, אלו שיקרים לי, הרגשתי שהם אלו שרצים אל תוך התופת הזו, אל תוך אותו גורל. אל הצבא? להגן על המדינה? על האחת והיחידה? שקט. שוב שקט. אבל הפעם, כי נישארתי לבדי באולם. בוהה באותן תמונות של נערים ונערות. ואחד מהם, היה כל כך דומה ללירן... כל כך דומה. הפנים. העיניים. ואז בא לירן וקרא לי... בואי, כולם בחוץ. וחזרתי למציאות, ליום יום, לתיכנונים לערב יום העצמאות האחרון שלי בארץ, למסיבה המובטחת. ואז שוב, הבנתי. אני גאה! גאה בחיילים. באותם האנשים, אשר לחמו וגילו אומץ ויוזמה להגן, ולהקריב עצמם למטרה מסויימת. לחלום של עם. אני גאה. ומכבדת, ולעולם לא אשכח את החוויה של היום. לא אשכח, שהצער, הכאב, הם שיידחפו אותי קדימה, הם שאמרו לי - עכשיו הזמן לעבוד לעתיד טוב יותר, וגם אם אני זה רק אני, שאין לי השפעה, אם אשנה דבר קטן, אחד קטן, זה יכול לשנות, אולי גם את העולם...? לא יודעת איזה דבר אעשה. ועד כמה קטן, או עד כמה ישנה. אבל זו המטרה. ואני גאה, באלו החללים, ובחברים שלי היקרים. שמור אותם האל. כי אני-- גאה !!!

 

[שירנושקה]

עצוב../images/Emo16.gif

 

[Hwoarang]

../images/Emo16.gif ת.נ.צ.ב.ה ../images/Emo16.gif

 

[Danielusha]

???

 

[Doctor Evil]

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.......

מה שכתוב על מצבות.

 

[Danielusha]

חחח

אני קראתי את זה ולא עשיתי קשר בין הראשי תיבות לבין המשפט שכתוב מתחת עכשיו יש הגיון 8)

 

[Hwoarang]

תהיה נשמתו\ה\ם צרורה בצרור החיים