[behappy]

..

האמת היא ש זה קצת מחניק לי,לזרוק לחם, או בכלל לזרוק אוכל. מהסיבה הזו,שאיכשהו נמאסה על כולם שיש אנשים בעולם שהיו כלכך שמחים על הלחם הזה. (וגמלי אמרו את זה,וגמני התחרפנתי מזה) וכן,אנחנו במקום אחר היום ולא במצוקה ענקית כזו, וזה גאווה ומחמם את הלב, אבל,לוידעת. לא שהלחם,או משלא יהיה שנזרק יוכל לעשות, אבל זה עדיין,עצוב לי. לקחתי למקום שונה.קצת. אולי. אולי.

 

[רותי ב.]

הזכרת לי

מנהג ש..... כאשר חתיכת לחם היתה נופלת למישהו מידו, הוא היה מרים ונושק את הלחם. אני מתביישת לכתוב על זה, ואפפעם לא ידעתי למה, וגם לא העזתי לשאול. המון אנשים עשו את זה אז במקום שהייתי. לפעמים כשאני זורקת לחם, מתכווץ לי קצת בפנים. אפילו שלא הייתי שם במסע הזה, אבל מתכווצת ממחשבות, על אלו שאינלהם.

 

[מיסתורית 69]

כמה מילים על היום ועוד משהו.

לא. לא הייתי שם, לא הייתי מסוגלת לעשות את הנסיעה הארוכה כל כך והמצמררת. מיצטערת? כן, מאוד, אולי מי שהיה שם מבין קצת יותר.. מי שהיה שם יודע לתת משמעות, מי שהיה שם מעריך עכשיו יותר. ואני לא הייתי. פחדתי. ידעתי שאשבר, שאתפרק לחתיכות, שאוכל להגיע לטירוף ריגעי. הנסיעה הזו מאוד לא קלה, מבורך כל מי שנסע ליראות ולהריח מקרוב. תודה לכל אותם חברים שנסעו, למדו להעריך ולימדו אותי גם.

חשוב ליזכור ולא לשכוח!! לא קשור לכלום

: בקרו בבמה חדשה בדף שלי והגיבו ליצירותי-

 

[behappy]

- - -

גם אני לא הייתי שם. ואם יש משו שאני מתחרטת שלא עשיתי...זה רק זה. והביקור הזה חשוב,וכמובן...עוזר להבנה ,להמחשה,לכאב הנורא הזה.. אבל גם כשלא,הזכרון והכאב נמצאים.אצל כל אחד מאיתנו. וזה חשוב כלכך. חשוב לזכור,ולהנציח.ולא לשכוח.ולא לתת לזה לדהות.....(וזה מה שהכי מפחיד אותי)....

 

[רותי ב.]

../images/Emo16.gif

כל השרשור הזה, קראתי המון ממנו עוד באותו יום שנרשם, ומאז הרבה ימים, ועכשיו שוב....... וכמה שאלות וכמה לעולם לא יהיו תשובות על הרבה מהן. ורק לא לשכוח, לעולם.

 

[רותי ב.]

אני מכירה

שׂרוֹת כאלה, שתיים לפחות : / . ואבא שתק. אההה כן, אז היו אבא-ים ששתקו, גם כשהם ידעו שאין יותר נאצים כאן, שתקו כי היה כואב וקשה להם לזכור, והיה כואב קשה להם לספר מה שם היה, ומה העיניים שלהם ראו, ומה האזניים שלהם שמעו, ואיך הלב שלהם התרסק וגם הנשמה, ושתקו כי חשבו שאסור לרסק עוד לב ונשמה של כאלה שהעולם בשבילם היה עוד קצת תמים. ........ כל הסיפור צימרר, גם אצלי בהרבה לפעמימים זה עדיין לספור מספרים ולא להבין, ולהתחבא ולשתוק ולצרוח.