..
- פותח הנושא hellooo
- פורסם בתאריך
ימים קשים מנשוא ../images/Emo7.gif
כל כך הרבה יגון. זה כבר לא עצב, זה הרבה מעבר לזה. חיילים שהובאו לקבורה, נרצחי פיגוע אכזרי הובאו לקבורה. שישה אנשים נהרגו ביממה האחרונה בתאונות דרכים. כמה אפשר עוד להזדעק מול השמות, והסיפורים. רק לחבק את המשפחות השבורות בשעות הקשות שלהן. מאחלת לכולנו שבת רגועה עד כמה שניתן. מחבקת אתכם/ן בכל ליבי, רויטל.
כל כך הרבה יגון. זה כבר לא עצב, זה הרבה מעבר לזה. חיילים שהובאו לקבורה, נרצחי פיגוע אכזרי הובאו לקבורה. שישה אנשים נהרגו ביממה האחרונה בתאונות דרכים. כמה אפשר עוד להזדעק מול השמות, והסיפורים. רק לחבק את המשפחות השבורות בשעות הקשות שלהן. מאחלת לכולנו שבת רגועה עד כמה שניתן. מחבקת אתכם/ן בכל ליבי, רויטל.
נשמתי .... ../images/Emo24.gif
זה בסדר לדבר ככה בינינו בפורום? לא נעים לי... המחשב בסופו של דבר עבר פירמוט וכל התוכנות הותקנו מחדש. ועכשיו הוא "פצצה" טפו... וחוץ מי זה הכל מאוד רגיל, אותו הדבר. בתאריך: 20.02.2004 יום שישי תהיה האזכרה לגלעדי שלי. החיים נעצרו לנו אך הזמן בכל זאת חלף לו. קשה. קשה.
זה בסדר לדבר ככה בינינו בפורום? לא נעים לי... המחשב בסופו של דבר עבר פירמוט וכל התוכנות הותקנו מחדש. ועכשיו הוא "פצצה" טפו... וחוץ מי זה הכל מאוד רגיל, אותו הדבר. בתאריך: 20.02.2004 יום שישי תהיה האזכרה לגלעדי שלי. החיים נעצרו לנו אך הזמן בכל זאת חלף לו. קשה. קשה.
מצטרף לרגע
רק כשזה קורה מסוגלים להבין, ולכן גם מודה לכן על ההתיחסות גם לי יש מן צורך לעצור/להפסיק כל מיני עיסוקים אני בטוח לא אותו מי שהייתי ועוד יותר קשה לקוות שאהיה יותר טוב כאילו בגלל מה שקרה... זו בעיקר ההתחבטות הסתירה ורגשי האשמה שלי בכ"א אין דרך להתמודד איתם חוץ מדוקא להמשיך ולהיות עסוק במה שרציתי להפסיק
אכן קשה ומתוסבך אבל לפחות אמיתי ונכון שלכן רון
רק כשזה קורה מסוגלים להבין, ולכן גם מודה לכן על ההתיחסות גם לי יש מן צורך לעצור/להפסיק כל מיני עיסוקים אני בטוח לא אותו מי שהייתי ועוד יותר קשה לקוות שאהיה יותר טוב כאילו בגלל מה שקרה... זו בעיקר ההתחבטות הסתירה ורגשי האשמה שלי בכ"א אין דרך להתמודד איתם חוץ מדוקא להמשיך ולהיות עסוק במה שרציתי להפסיק
אכן קשה ומתוסבך אבל לפחות אמיתי ונכון שלכן רון../images/Emo182.gif
רויטל יקרה כל מקרה של אובדן שונה ומורכב למרות שיש המון מהמשותף כמו געגועים וצער במקרה שלי הצורך להשתנות מבחינת הגשמה אישית ורגשות האשם שלא הענקתי מספיק נחת לאבא דוחפים אותי מאוד לעשות משהו (מוטיבציה בלבד בנתיים) ומנגד זה יראה כאילו בחייו זה נבצר ממני - שטות כמובן... עד כאן לגבי ההתחבטות והסתירה. זו כנראה ההחמצה שלי לראות את אבא מאושר יותר איתי כמה שזה אנוכי וחסר תוחלת ובכל זאת כואב אולי נכון יהיה לראות בכך שני תהליכים שהצטלבו בדרכם. ויש בהחלט דברים שהתחלתי להגשים ולשנות גם בחייו רגשות אשמה זה סיפור ארוך זה מלווה כמעט כל מה שעשיתי או לא עשיתי ובמיוחד בימים האחרונים בשעות האחרונות כשלא העליתי על הדעת איך ומתי יקרה האסון ככה זה כנראה כשחיים ומדחיקים את השכול גם כשנמצאים לפתחו. מקווה שנתחזק ביחד רון
רויטל יקרה כל מקרה של אובדן שונה ומורכב למרות שיש המון מהמשותף כמו געגועים וצער במקרה שלי הצורך להשתנות מבחינת הגשמה אישית ורגשות האשם שלא הענקתי מספיק נחת לאבא דוחפים אותי מאוד לעשות משהו (מוטיבציה בלבד בנתיים) ומנגד זה יראה כאילו בחייו זה נבצר ממני - שטות כמובן... עד כאן לגבי ההתחבטות והסתירה. זו כנראה ההחמצה שלי לראות את אבא מאושר יותר איתי כמה שזה אנוכי וחסר תוחלת ובכל זאת כואב אולי נכון יהיה לראות בכך שני תהליכים שהצטלבו בדרכם. ויש בהחלט דברים שהתחלתי להגשים ולשנות גם בחייו רגשות אשמה זה סיפור ארוך זה מלווה כמעט כל מה שעשיתי או לא עשיתי ובמיוחד בימים האחרונים בשעות האחרונות כשלא העליתי על הדעת איך ומתי יקרה האסון ככה זה כנראה כשחיים ומדחיקים את השכול גם כשנמצאים לפתחו. מקווה שנתחזק ביחד רון
היי רון ../images/Emo20.gif
בלי להתערב לך ברגשות ובמחשבות שיש לך, רציתי רק לשאול מה אתה עושה עם רגשי האשמה והחרטה שיש בך? אפשר לשאול בן כמה אתה? אנחנו אף פעם לא יודעים מתי היקרים שלנו ימותו, זה תמיד בא בהפתעה גמורה, גם כשהם חולים במחלה קשה. ככה אני חושבת, בכל אופן. גם לי היו דברים שנותרו פתוחים אחרי מותה של אחותי, אבל הצלחתי לסגור אותם בעצמי. במקום להתאכזב ממה שלא הספקתי לעשות איתה, או לומר לה, אני מתרכזת בכל מה שכן הצלחתי לומר ועשיתי איתה או למענה. זו גישה הרבה יותר מרגיעה להסתכל ולהתמודד עם המוות של היקרים לנו. רויטל.
בלי להתערב לך ברגשות ובמחשבות שיש לך, רציתי רק לשאול מה אתה עושה עם רגשי האשמה והחרטה שיש בך? אפשר לשאול בן כמה אתה? אנחנו אף פעם לא יודעים מתי היקרים שלנו ימותו, זה תמיד בא בהפתעה גמורה, גם כשהם חולים במחלה קשה. ככה אני חושבת, בכל אופן. גם לי היו דברים שנותרו פתוחים אחרי מותה של אחותי, אבל הצלחתי לסגור אותם בעצמי. במקום להתאכזב ממה שלא הספקתי לעשות איתה, או לומר לה, אני מתרכזת בכל מה שכן הצלחתי לומר ועשיתי איתה או למענה. זו גישה הרבה יותר מרגיעה להסתכל ולהתמודד עם המוות של היקרים לנו. רויטל.
מעשים ורגשות מתרחשים לאורך זמן
כפי שציינתי אני באמת גדול(45)ולא מוצא צורך "לעשות" משהו לרגשות - מלבד להרגיש ולחשוב כחלק משגרת היום והחיים. הרגשות באים והולכים רגשי אשמה מתחלפים בגעגוע וזכרונות כפי שציינת נזכרים גם במחוות יפות ורגעים טובים אני לא ממהר לסגור מה שנשאר פתוח ומכבד את הכאב התוגה והדמעות שלדעתי הן חלק מתהליך ההסתגלות וההכרה במציאות החדשה. מעניין גם אותי לדעת אם יש אלו מסקנות או שנויים שהתחוללו אצלך אחרי האובדן, בלי להכנס לפרטים, או אם לפחות חשת צורך לשנות משהו באופן מודע? שיהיה לכולנו ערב רגוע רון
כפי שציינתי אני באמת גדול(45)ולא מוצא צורך "לעשות" משהו לרגשות - מלבד להרגיש ולחשוב כחלק משגרת היום והחיים. הרגשות באים והולכים רגשי אשמה מתחלפים בגעגוע וזכרונות כפי שציינת נזכרים גם במחוות יפות ורגעים טובים אני לא ממהר לסגור מה שנשאר פתוח ומכבד את הכאב התוגה והדמעות שלדעתי הן חלק מתהליך ההסתגלות וההכרה במציאות החדשה. מעניין גם אותי לדעת אם יש אלו מסקנות או שנויים שהתחוללו אצלך אחרי האובדן, בלי להכנס לפרטים, או אם לפחות חשת צורך לשנות משהו באופן מודע? שיהיה לכולנו ערב רגוע רון
כמובן שהיו מסקנות ושינויים
שינויים כמו להגיד לאחותי ולאחי הקטנים כמה אני אוהבת אותם. לחבק אותם בכל הזדמנות ולהזכיר להם שאם יש משהו, שיבואו אליי ואני אתמוך בהם. אני כתבתי כאן בעבר לא פעם, שמאז מותה של אחותי, סדרי העדיפויות שלי השתנו קצת, וזה בא לידי ביטוי בכך, שאני שמה את עצמי ואת אהוביי במקום הראשון, הרבה לפני עבודה. מאז עברו שלוש שנים ואני באמת משתדלת לעשות בדיוק מה שאני רוצה, ואם משהו לא נוח או מתאים, אז לשנות אותו, בלי הצורך להתנצל שבמשך שלוש שנים עבדתי בשלוש מקומות עבודה שונים. שוני בכך, שאני לפעמים חיה כאילו מחר אני יכולה למות, מה שזה נכון לוגית, כי אף אדם לא יודע מתי הוא ימות, אז זה יכול לקרות גם מחר. נכון שזה נשמע קצת חולני בפעם הראשונה שחושבים על זה, אבל אם מבינים את העקרון, מבינים שיש יותר מידי דברים קטנויים ושוליים שאנחנו מתעכבים עליהם בגלל שטויות, כמו אגו. אחד הדברים שאני מאוד "מתאמנת" בלרדת מהם זה אגו, לא לבזבז רגעים על כלום, להספיק דברים שאני רוצה, להגשים דברים שאני חולמת לעשות. המוות של אחותי העמיד אותי במקום בו אני לוקחת אחריות מלאה על חיי, ומפסיקה להאשים את העולם בגורלי. כמובן שזה לא משהו שנולדים איתו, או משהו שמקבלים פתאום ביום בהיר אחד. זה תהליך מאוד ארוך שאני מחויבת אליו גם היום. כל יום אני מתקרבת יותר ויותר להרגשה שלמה ומלאה. התהליך היה כרוך בלוותר על אגו, למשל. או ללמוד מחדש לבקש עזרה ותמיכה מאנשים, למרות שאני תמיד נתפשתי כטיפוס שלא צריך טובות מאף אחד. למדתי לבקש חיבוק, למדתי לבקש שיקשיבו גם לי, אחרי שנים בהם תמיד הייתי זו שמקשיבה ותומכת. זה לא קל פתאום לעבור לצד השני. כל התהליך הזה לווה בין היתר בטיפול פסיכולוגי שנמשך כשנתיים, הרבה הרבה כתיבה, לקחת אחריות לנהל את הפורום הזה, שתמיד גורם לי להסתכל על דברים קצת אחרת ולא להיות תקועה על דרך מסוימת, אלא לבדוק את עצמי בכל פעם מחדש. גם שני קורסים של בודהיזם טיבטי נתנו לי לא מעט, כמו גם ספרים שפתחו לי את הראש. בעקרון, כל דבר שתומך בך יכול רק לעשות טוב, לדעתי. צריך פשוט למצוא את הדבר הזה וללכת עליו, ואם הוא לא אפקטיבי פתאום, אז לנסות משהו אחר. מבחינתי כל דבר הוא זמני, כמו מקום עבודה. אחד הדברים החשובים שהבנתי הוא שאני לא חייבת לצאת לפנסיה באותו מקום עבודה שבו התחלתי לעבוד בגיל 27. אפשר עוד חמש שנים למצוא משהו אחר, שבאותו זמן יתאים לי יותר. ברגע שמבינים שהכל זמני וכל רגע שעובר אנחנו משתנים, ואני לא אותה רויטל שכתבה כאן בפורום אתמול, כי ביממה האחרונה דברים השתנו, למדתי דברים חדשים, קרו לי כל מיני דברים, הכרתי אנשים חדשים, אז אני אף פעם לא אהיה אותה אחת... ואז אם הכל זמני והכל משתנה כל הזמן, אז יותר קל לחיות, אני חושבת. גם דברים חומריים הופכים להיות פחות רלוונטים ומשמעותיים. כלומר, זה לא שהפכתי להאיזו היפית שגרה באוהל ולובשת סחבות. אבל הדברים האלה פחות חשובים. אני פחות מתעסקת עם החיצוניות, ויותר מתעסקת עם הפנימיות. עם השלוה הפנימית, עם האיזון הנפשי שלי. ברגע שזה עובד, אז הכל נראה טוב יותר. שיהיה ערב נעים וחמים, רויטל.
שינויים כמו להגיד לאחותי ולאחי הקטנים כמה אני אוהבת אותם. לחבק אותם בכל הזדמנות ולהזכיר להם שאם יש משהו, שיבואו אליי ואני אתמוך בהם. אני כתבתי כאן בעבר לא פעם, שמאז מותה של אחותי, סדרי העדיפויות שלי השתנו קצת, וזה בא לידי ביטוי בכך, שאני שמה את עצמי ואת אהוביי במקום הראשון, הרבה לפני עבודה. מאז עברו שלוש שנים ואני באמת משתדלת לעשות בדיוק מה שאני רוצה, ואם משהו לא נוח או מתאים, אז לשנות אותו, בלי הצורך להתנצל שבמשך שלוש שנים עבדתי בשלוש מקומות עבודה שונים. שוני בכך, שאני לפעמים חיה כאילו מחר אני יכולה למות, מה שזה נכון לוגית, כי אף אדם לא יודע מתי הוא ימות, אז זה יכול לקרות גם מחר. נכון שזה נשמע קצת חולני בפעם הראשונה שחושבים על זה, אבל אם מבינים את העקרון, מבינים שיש יותר מידי דברים קטנויים ושוליים שאנחנו מתעכבים עליהם בגלל שטויות, כמו אגו. אחד הדברים שאני מאוד "מתאמנת" בלרדת מהם זה אגו, לא לבזבז רגעים על כלום, להספיק דברים שאני רוצה, להגשים דברים שאני חולמת לעשות. המוות של אחותי העמיד אותי במקום בו אני לוקחת אחריות מלאה על חיי, ומפסיקה להאשים את העולם בגורלי. כמובן שזה לא משהו שנולדים איתו, או משהו שמקבלים פתאום ביום בהיר אחד. זה תהליך מאוד ארוך שאני מחויבת אליו גם היום. כל יום אני מתקרבת יותר ויותר להרגשה שלמה ומלאה. התהליך היה כרוך בלוותר על אגו, למשל. או ללמוד מחדש לבקש עזרה ותמיכה מאנשים, למרות שאני תמיד נתפשתי כטיפוס שלא צריך טובות מאף אחד. למדתי לבקש חיבוק, למדתי לבקש שיקשיבו גם לי, אחרי שנים בהם תמיד הייתי זו שמקשיבה ותומכת. זה לא קל פתאום לעבור לצד השני. כל התהליך הזה לווה בין היתר בטיפול פסיכולוגי שנמשך כשנתיים, הרבה הרבה כתיבה, לקחת אחריות לנהל את הפורום הזה, שתמיד גורם לי להסתכל על דברים קצת אחרת ולא להיות תקועה על דרך מסוימת, אלא לבדוק את עצמי בכל פעם מחדש. גם שני קורסים של בודהיזם טיבטי נתנו לי לא מעט, כמו גם ספרים שפתחו לי את הראש. בעקרון, כל דבר שתומך בך יכול רק לעשות טוב, לדעתי. צריך פשוט למצוא את הדבר הזה וללכת עליו, ואם הוא לא אפקטיבי פתאום, אז לנסות משהו אחר. מבחינתי כל דבר הוא זמני, כמו מקום עבודה. אחד הדברים החשובים שהבנתי הוא שאני לא חייבת לצאת לפנסיה באותו מקום עבודה שבו התחלתי לעבוד בגיל 27. אפשר עוד חמש שנים למצוא משהו אחר, שבאותו זמן יתאים לי יותר. ברגע שמבינים שהכל זמני וכל רגע שעובר אנחנו משתנים, ואני לא אותה רויטל שכתבה כאן בפורום אתמול, כי ביממה האחרונה דברים השתנו, למדתי דברים חדשים, קרו לי כל מיני דברים, הכרתי אנשים חדשים, אז אני אף פעם לא אהיה אותה אחת... ואז אם הכל זמני והכל משתנה כל הזמן, אז יותר קל לחיות, אני חושבת. גם דברים חומריים הופכים להיות פחות רלוונטים ומשמעותיים. כלומר, זה לא שהפכתי להאיזו היפית שגרה באוהל ולובשת סחבות. אבל הדברים האלה פחות חשובים. אני פחות מתעסקת עם החיצוניות, ויותר מתעסקת עם הפנימיות. עם השלוה הפנימית, עם האיזון הנפשי שלי. ברגע שזה עובד, אז הכל נראה טוב יותר. שיהיה ערב נעים וחמים, רויטל.
t u t i d a
New member
מאוד נכון
היי רויטל, מזדהה עם מה שכתבת כאן. שאלתי את עצמי למה רק אחרי שחויתי אובדן אחרי אובדן הגעתי לדרך המחשבה הזו, שכן, יש בה איזשהו רוגע פנימי (מלווה אומנם בכאב האובדן התמידי). האם עדיף להיות חסר ידע של האובדן, ובדרך כלל, להתעצבן מדברים קטנים ולבזבז אנרגיות עליהם, או עם ידע על הדברים שבאמת חשובים לאחר חווית אובדן, כך שלא מתמרמרים על כל בעיה קטנה שצצה ומעריכים כל יום שעובר בשלום ללא תאונות, חבלות ובבריאות סבירה...? ובגלל שאף אחד לא שאל אותנו מראש מה אנו מעדיפים, וזו סתם שאלה מעצבנת וברור שנחפוץ להיות ממורמרים על קטנות מאשר לאבד אישיות קרובה, תשכחו ששאלתי בכלל... שיהיה לכולכם אמצע שבוע טוב!
היי רויטל, מזדהה עם מה שכתבת כאן. שאלתי את עצמי למה רק אחרי שחויתי אובדן אחרי אובדן הגעתי לדרך המחשבה הזו, שכן, יש בה איזשהו רוגע פנימי (מלווה אומנם בכאב האובדן התמידי). האם עדיף להיות חסר ידע של האובדן, ובדרך כלל, להתעצבן מדברים קטנים ולבזבז אנרגיות עליהם, או עם ידע על הדברים שבאמת חשובים לאחר חווית אובדן, כך שלא מתמרמרים על כל בעיה קטנה שצצה ומעריכים כל יום שעובר בשלום ללא תאונות, חבלות ובבריאות סבירה...? ובגלל שאף אחד לא שאל אותנו מראש מה אנו מעדיפים, וזו סתם שאלה מעצבנת וברור שנחפוץ להיות ממורמרים על קטנות מאשר לאבד אישיות קרובה, תשכחו ששאלתי בכלל... שיהיה לכולכם אמצע שבוע טוב!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.