../images/Emo16.gif

שוב פיגוע שוב הרוגים שוב ירושלים התדירות יורדת בחודשים האחרונים, אבל הכאב למי שנפגע הוא אותו כאב
 

erana75

New member
לא דתי אבל

השם ינקום דמם כנראה שאין אף אחד אחר שיעשה זאת
 

A y y a

New member
לא חייבים

לנקום. אפשר פשוט להביא להפסקת האלימות הזו מכל הכיוונים. שבענו מנקמות. טוב, אולי זה לא ממש פשוט, אבל זה הרבה יותר חשוב מלנקום את דמם. רק כדי שלא יתחילו להגיד לי דברים כמו "אילו איבדת בעצמך.." וכו', אציין שאני עצמי ניצולה של שני פיגועים גדולים ובפיגוע האחרון בירושלים איבדתי את דנה, קרובת משפחה מקסימה, אוהבת, טובת לב וחכמה. יהי זכרה ברוך.
 
ברוכה הבאה איה

אני שמח לקראות אותך כאן, למרות הרקע הקשה שמאחורי הדברים. אין צורך להביא קרדיט לגישה כזו או אחרת כי הרי כולנו באותה קלחת חסרת מזל והכאב אינו אורח חדש בביתנו. גם אני שותף לגישתך שלא הנקמה היא הדבר שצריך לעמוד לנגד עינינו ויצר הנקמה הוא יועץ רע, אבל יחד עם זאת, כשאני רואה אדם קומץ את אגרופיו ומסנן קללה ושאיפה לנקמה אני מתקשה לדון אותו לכף חובה. מי יתן ולאחר שקיעת האבק נצליח למצוא דרך להביא את היום ולא רק לאמר "יום יבוא".
 
אמן

ואני מזדהה עם התחושה שלך ש"כשאני רואה אדם קומץ את אגרופיו ומסנן קללה ושאיפה לנקמה אני מתקשה לדון אותו לכף חובה." אבל זה דו כיווני, כי אני חש כך גם כלפי היגאל עמירים וגם כלפי הנוקמים הפלסטיניים. כמו שאמר גנדי- מעין תחת עין כל העולם נהייה עיוור. כמו אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו אנחנו כבר לא זוכרים מתי אבותינו התחילו את המריבה ובשביל מה, אבל אנחנו בטוחים שזה קדוש. אני בטוח שזה היה ונשאר דבילי. כמו אי-הבנה.
 
שלא תהיה אי הבנה

אני מתקשה לדון לכף חובה את זה שמסנן מבין שיניו אמירה של איבה ויצר נקמה בעת צערו, אבל בהחלט אדון לכף חובה את זה שיקח את החוק לידיו ויחליט במי לעשות שפטים...
 
חוק ושפטים...

יש את חוק התורה (אנטיגונה) ויש את חוק המדינה (קריאון) ולמי חשוב יותר לציית? זה משהו שאני עוד לא הצלחתי לסגור עם עצמי- כיצד לשפוט אחרים. איך אומר הראפר תאמר נאפר- כנס לי לנעליים יישרפו לך הרגליים.
 
בודהא

אחד מחכמי הזן כתב שיר דתי בעניין הזה: This budha statue deserves All the birdshit it gets I wave my skiny arms like a tall flower in the wind זה שיר מחאה נגד אלוהים שיושב לו כמו פסל, ומרוב שהוא מלא ברחמים לא נשאר לו קצת בשבילנו. טוב, אנחנו לא כאלה מסכנים, הכל יחסי.
 
ויהודה עמיחי אמר

אל מלא רחמים אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו
 
למעלה