../images/Emo16.gif
אילן בשמים טס לו רחוק, עם חיוך בשפתיים, עם אמונה ועם צחוק. הוא עף לו למעלה, ממש כמו גוזל, הוא עף לו וטס לו היישר לחלל. לוקח ספר תורה, ציור, חיוך ומבט, לוקח כוס יין לקידוש בשבת, לוקח תמונה משפחתית לו בכיס, לוקח לוקח, מעמיס מעמיס. והוא יודע שכולנו מסתכלים בו עכשיו עולה על החללית, אדם של זהב. גאים בו, מתרגשים, הלב פועם בחוזקה, אילן שלנו, אנחנו איתך! "אני מרגיש שזו התגשמות של חלום!" "גם אנחנו! אילן, תחזור בשלום!" וביום השני אישתו לו מקדישה שיר עם מילים שיזכור הוא אותה: "התשמע קולי", והוא כן שומע, ומה לעשות, גם אילן מתגעגע. וכולם מתרגשים, במדינה יש סחרחורת, רוצים לראות את אילן יורד מהמעבורת! אז ביום שבת מחכים לראותו מחוייך, אבל ראו מה קרה, איזה מהפך: "יש עיכובים בנחיתה" "לא ברור מה קרה" "אבד קשר עם המעבורת כבר רבע שעה" "מה קורה, מה קורה?" "לא ידוע עד כה" "חשש כבד לחיי האסטרונאוטים" אוי, לא. יושבים מול הטלויזיה, כוססים ציפורניים, מקווים שזו רק תקלה של שניה או שתיים. ואביו של אילן נמצא באולפן ולחץ, ולחץ, וזמן, ועוד זמן. ויושבים מחכים לא יודעים מה קורה. אילן בסדר? הוא יצא גם מזה? "כנראה היתה בעיה עם הכנף השמאלית" "עדיין לא מצליחים ליצור קשר" אוי, שיט. ושוב "חשש כבד" והלב רועד כשאמרנו "חלל" לא התכוונו ל- DEAD. ועכשיו כבר ידוע, ואין כבר מנוס, אילן שלנו נספה במטוס. ואי אפשר לכעוס אך אי אפשר להבין, יושבים מול הטלויזיה ומתקשים להאמין. רגע שהיה אמור להיות יפה כל-כך, לראות את אילן שלנו יורד מחוייך, קצת מרחף, בידו מנפנף: "שלום" נהרס ובדמעות התחלף. ואין יותר אילן וכאב מבולבל, הרי לפני רגע הוא היה בחלל. אז הוא הגשים משאלות ונגע בכוכב, הוא ייצג אותנו איזה איש של זהב. "אני מרגיש שזו התגשמות של חלום!" גם אנחנו! אילן, נוח ב… שלום.
אילן בשמים טס לו רחוק, עם חיוך בשפתיים, עם אמונה ועם צחוק. הוא עף לו למעלה, ממש כמו גוזל, הוא עף לו וטס לו היישר לחלל. לוקח ספר תורה, ציור, חיוך ומבט, לוקח כוס יין לקידוש בשבת, לוקח תמונה משפחתית לו בכיס, לוקח לוקח, מעמיס מעמיס. והוא יודע שכולנו מסתכלים בו עכשיו עולה על החללית, אדם של זהב. גאים בו, מתרגשים, הלב פועם בחוזקה, אילן שלנו, אנחנו איתך! "אני מרגיש שזו התגשמות של חלום!" "גם אנחנו! אילן, תחזור בשלום!" וביום השני אישתו לו מקדישה שיר עם מילים שיזכור הוא אותה: "התשמע קולי", והוא כן שומע, ומה לעשות, גם אילן מתגעגע. וכולם מתרגשים, במדינה יש סחרחורת, רוצים לראות את אילן יורד מהמעבורת! אז ביום שבת מחכים לראותו מחוייך, אבל ראו מה קרה, איזה מהפך: "יש עיכובים בנחיתה" "לא ברור מה קרה" "אבד קשר עם המעבורת כבר רבע שעה" "מה קורה, מה קורה?" "לא ידוע עד כה" "חשש כבד לחיי האסטרונאוטים" אוי, לא. יושבים מול הטלויזיה, כוססים ציפורניים, מקווים שזו רק תקלה של שניה או שתיים. ואביו של אילן נמצא באולפן ולחץ, ולחץ, וזמן, ועוד זמן. ויושבים מחכים לא יודעים מה קורה. אילן בסדר? הוא יצא גם מזה? "כנראה היתה בעיה עם הכנף השמאלית" "עדיין לא מצליחים ליצור קשר" אוי, שיט. ושוב "חשש כבד" והלב רועד כשאמרנו "חלל" לא התכוונו ל- DEAD. ועכשיו כבר ידוע, ואין כבר מנוס, אילן שלנו נספה במטוס. ואי אפשר לכעוס אך אי אפשר להבין, יושבים מול הטלויזיה ומתקשים להאמין. רגע שהיה אמור להיות יפה כל-כך, לראות את אילן שלנו יורד מחוייך, קצת מרחף, בידו מנפנף: "שלום" נהרס ובדמעות התחלף. ואין יותר אילן וכאב מבולבל, הרי לפני רגע הוא היה בחלל. אז הוא הגשים משאלות ונגע בכוכב, הוא ייצג אותנו איזה איש של זהב. "אני מרגיש שזו התגשמות של חלום!" גם אנחנו! אילן, נוח ב… שלום.