../images/Emo16.gif

איזה טרוף זה להדליק את המחשב בבוקר.. להיכנס לאינטרנט.. ולגלות שאחת מהרוגות הפיגוע זאת מישהי שאני מכירה... שמעתי שמועות עד עכשיו... אבל אף אחד לא היה בטוח....... ופתאום...תמונה שלה מופיעה על המסך...... הדמעות זולגולת... ולא מפסיקות... עוד ילדה יפה שהלכה לעולמה...
 
חשבתי להגיד משהו ציני

בסגנון של "ההודעה כנראה הלכה לאיבוד, אבל גם בפיגוע הבא וגם בזה שאחריו, הסיכוי הוא שאחד מאיתנו מכיר את אחד ההרוגים, הוא יותר מגדול" והחלטתי שלא לכתוב את זה... אין לי אלא להצטער ולהשתתף בצערך ובצער המשפחה, שהצטרפה למשפחת השכול הישראלית, ששוב לא אתאפק ואומר - גודלת מדי יום ואני תוהה אם אי פעם תחדל מכך.
 

The ArchAngel

New member
מלאך של אלהים...

הלכת, והשארת את כולם מאחור השארת את ילדינו, את בנך הלכת, נשארה ריקנות רק אני, עם אורי הדועך אותו מפגע, כואב או עצוב? הוא רצה להשיג מדינה? הוא ישיג זאת אם ייקח בנאדם כה טהור? הכאב, הדמעות, בשביל מה? איך אקום לי בבוקר, בידיעה שאינך רק אני והילד שלך הבטחת שתמיד תהיי איתי איך יכולת לעזוב? הרי הבטחת... רואה את פניך, בכל צעד, כל יום רואה גם כשעוצם את עיני... זה אולי ילדותי, אך אני מחכה.. מחכה שתשובי אליי... כה טובה, כה מתוקה, כה קורנת תמיד... לאן בלעדיך הולכים? אבל את בגן עדן.. גבוה מעל.. הרי זה מקומם של מלאכים...
 
למעלה