../images/Emo16.gif חוזרת
עכשיו מיום ארוך בבי"ס אחרי טקס שנערך מוקדם יותר ושיעור חינוך מאלף עם אחת הכיתות שלי. מה חימם לי את הלב היה לשמוע את הדעות שלהם, הנבונות, הקישור הבלתי מתפשר בין האלימות הגואה בחברה הישראלית לרצח רבין. הם לא דיקלמו- הם דיברו מהלב... הם, שעוד לא היו אפילו בתכנון כשרבין נרצח, ידעו לספר על האיש אבל יותר מכך- להפיק לקחים מהמקרה ואף לא לרגע לערער על חשיבות היום הזה.... ואני, סיפרתי איפה הייתי, אז בכיכר, סיפרתי על ההלם, על תחושת היתמות, על הרגעים בהם עברתי בסמוך לארונו, על ההפגנות והנרות, על ישראל של פעם שלעולם לא תהיה אותו הדבר בלעדיו. יהי זכרו ברוך.