[m L m]

../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

אחיינית של אחי נהרגה בתאונת דרכים לפני שעה וחצי. זה מדהים איך ילדה מלאת חיים תוך רגע נאלמת. לא ראיתי אותה הרבה אבל בפעמים שראיתי אותה היא הייתה מקסימונת. מהרגע שסיפרו לי - כואב לי, כ"כ כואב לי

אז לזכר ראשית

 

[החטא והשופטת]

../images/Emo12.gif../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif

 

[האגס 1]

../images/Emo16.gif ../images/Emo24.gif

 

[החטא והשופטת]

ואחרי ההלם הראשוני:

בת כמה היא היתה? איך זה קרה? איך את מרגישה?

 

[m L m]

היא הייתה בת 6

וזה מוזר כי אני זוכרת אותה יותר קטנה... אני חושבת שהפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה בלוויה של דוד שלה... אין לי מושג איך זה קרה. אח שלי מבולבל לחלוטין וכל המשפחה שם שבורה אפילו לא ידוע עדיין איפה ומתי הלוויה, אח שלי אומר שהשמועות אומרות שבמוצ"ש בקריית ארבע

לפי מה שאמרו בחדשות האבא סטה מהמסלול והתנגש ברכב שבא ממול והיא לא הייתה קשורה, למרות שקשה לי להאמין כי אני מכירה את המשפחה ויודעת שהם אחראיים, אבל מספיק שהיא רצתה לעבור מקום או רצתה לקחת משהו ופתחה את החגורה... ואולי דווקא בגלל שהיא לא הייתה חגורה דעתו של עוזי הוסחה וקרתה התאונה... איך אני מרגישה? אני לא יודעת. אני כל הזמן חושבת על זה. כמו שאמרתי קודם אני לא כ"כ הכרתי אותה אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליהם. על אמא שלה, על אבא שלה, על גיסתי, על אחי ועל ההורים של גיסתי. עצוב לי עליהם. זה רק מראה איך החיים יכולים להיגמר בשנייה. סורי שההודעה מבולבלת...הכל בראש שלי מבולבל

 

[משבר אמון]

../images/Emo16.gifמחריד ועצוב ונורא ובעיקר

נורא נורא מפחיד! אני כבר יומיים חושבת על 3 הילדים שנהרגו בתאונת האוטובוס בשרון, ובמיוחד- שתי אחיות, 7 ו- 10 שבמחי שנייה אחת, בגלל נהג מטורף שלא חשב והעיז - בעודו נושא באחריות על 60 ילדים ששוהים בתוך הרכב בו נהג - לעבור את הצומת באור אדום! הקלות הבלתי נסבלת, חוסר המחשבה, נורא, פשוט נורא. לא יכולה להירגע מהמחשבות המפחידות והמטרידות סביב העניין הזה. מה הפתרון? הרי אי אפשר לא לשלוח את הילדים לביה"ס ולגן, הרי לא ריאלי להישאר איתם בבית וללמד אותם - כמו שלמדו פעם - בבית, מישהו צריך לשלם את המשכנתא. בקיצור - מסוכן שם בחוץ. מסוכן ומפחיד. ואפשר רק לקוות ולהתפלל (למי בדיוק?!?!) שהילדים יחזרו הביתה בשלום תמיד!

 

[tali_le]

חבל לזעום לא בצדק...

"נהג מטורף שלא חשב והעיז לעבור את הצומת באור אדום" חבל לזרוק סתם ככה האשמות נסעתי לבי"ס עם הנהג הזה יום יום במשך 4 שנים נהג זהיר ואחראי שתמיד השתדל גם לדאוג שנשב ולא נשתולל בנוסף לדאגות שלו בנושא הנהיגה עצמה... אי אפשר לדעת מה היה הגורם שהסיח את דעתו וגרם לטעות המצערת - אי אפשר לדעת שלא השתוללו ילדים באוטו או אפילו הלכו מכות שם............. היה אמור להיות מלווה על האוטובוס ולא היה, נסי את לנהוג ברוגע עם 50 ילדים מצווחים באוטובוס. טלי

 

[משבר אמון]

א. ציטטתי מה שמסרה משטרת

ישראל. ב. נסי את להיות אמא, ולשמור על רוגע ושלווה, בלי לדאוג כל הזמן. לא משוכנעת שתצליחי.

 

[tali_le]

ועדיין יש הבדל

בין הפיכת הנהג למטורף חסר אחריות ובין הדאגה שלך טלי

 

[זולל מישמישים]

גם לי נאמר

על ידי בחורה מבארותיים שהוא מסיע את ילדי בארותיים כבר ארבעים שנה (אולי קצת הגזימה) והסיע גם אותה כשהיתה ילדה. כמובן זה לא מעיד אם הוא אשם בתאונה או לא.

 

[האגס 1]

זה צפוי שמשטרת ישראל

תמהר למצוא אשמים לפני שיעשה זאת בית-המשפט. לא שאני אומר שהנהג הזה נקי לחלוטין מאשמה, אבל כמו שאנחנו כבר מכירים מקרים כאלה, בוודאי תתגלה עם הזמן תיבת פנדורה שלמה מסביב: חברת הסעות שלא תיחזקה את האוטובוסים שלה, שהעסיקה נהגים שהרשיון שלהם לא מתאים לרכבים מעין אלה, נהגים שאולצו לעבוד שעות רבות ברציפות בניגוד לחוק, כבישים לא תקינים, רמזורים לא מכוונים, ועוד ועוד כיד הדמיון הישראלית הטובה. רק בשבוע שעבר התפרסמה ב'מעריב' כתבה מקיפה שתיארה את החלמאות הבלתי נסבלת של מע"צ ואת הנטיה המיומנת להחריד בהטלת האשם לגבי תאונות על נהגים, בעוד שמתקני הבטיחות והכבישים בנויים באופן שמסכן נהגים. כך שאם גורם שממונה על הבטיחות ממהר להאשים נהג בתאונה - צריך לקחת את זה בהסתייגות.

 

[האגס 1]

הישראלי הממוצע

מת יותר ויותר בגלל שטויות. בעיקר בגלל חסכון בכסף. נהגים לא מיומנים, כבישים לא בטוחים, בניינים הבנויים על כרעי תרנגולת, מאבטחים לא מיומנים או שאינם נושאים נשק, בקיצור - מוות פל-קל. לא הכי סימפטי, אבל נכון.

 

[מאי יולי]

../images/Emo16.gif ../images/Emo10.gif

 

[m L m]

עידכון

הלוויה הייתה אתמול בלילה... או יותר נכון היום לפנות בוקר. הייתי שם עד 3:00 וזה היה נוראי. הגעתי לאלקנה (שם הייתה הלוויה) וחיבקתי את גיסתי ח-ז-ק נסיתי להעביר לה כוחות. אחי וגיסתי ביקשו שאני אשאר עם האחיינים שלי שישנו באוטו. (הגדול בן 3 השנייה בת שנתים והקטן בן חודשיים) נסענו לבית קברות ואני נשארתי עם הקטנטנים. זיו, התינוק היה צריך החלפת חיתול וכשהחלפתי לו הוא פתאום נתן שפריץ... זה היה מצחייק בנסיבות אחרות, אבל עכשיו כל הבגד שלו רטוב ולא נתנו לי בגד אחר אז התחלתי לחפור בתיקים של אחי והשלבשתי לו ת'בגד הראשון שראיתי. עמדתי איתו מחוץ למכונית והרדמתי אותו ואז התחילו בהספדים. ראשון דיבר אבא של עוזי (סבא של הילדה*ראשית*) שאיבד בן לפני שנתיים בפיגוע. לא כ"כ שמעתי אותו כי הוא דיבר חלש אבל הצלחתי לקלוט מס' משפטים. אח"כ דיברה גיסתי. היא סיפרה על ראשית ואמרה או יותר נכון בכתה, שאריאל-אריה(האחיין שלי) גדל עם ראשית והיא כמו אחותו הגדולה. הם היו באותו הגן ומה יאמרו לו עכשיו? כל בוקר הוא שאל כשהלך לגן באם ראשית תבוא ומה יגידו עכשיו? איך הוא יחיה בלעדיה? איך הם יחיו בלעדיה?? ואני עומדת מרחוק עם זיו הישן בידיים ובוכה.... זה היה כ"כ כואב... אח"כ דיבר עוזי אבא של ראשית אבל כבר לא שמעתי אותו כי הוא דיבר חלש ואנשים התחילו לצאת והפריעו לי... שאלתי את אחת הנשים שיצאו למה אנשים כבר יוצאים והיא אמרה שהיא פשוט לא יכולה להיות במעמד הזה. השעה הייתה כבר 1:30. הבית קברות עדיין מלא באנשים ואני יושבת באוטו עם זיו שישן. פתאום אני שומעת מהמושב האחורי את אריאל-אריה אומר "איפה אבא?" חשבתי שהוא חולם אז לא אמרתי כלום ואז הוא שאל "איפה אמא?" לא ראיתי את אריאל-אריה כמעט חצי שנה *מתביישת* והוא לא הכיר אותי בעיקר לא בחושך אז הסברתי לו שאבא ואמא תכף יבואו והוא התחיל לבכות. אז שלחתי לאחי SMS ואמרתי לו שאריאל-אריה התעורר והוא מפוחד. כשאריאל-אריה ראה ששלחתי ת'SMS הוא נרגע. נסיתי לדבר איתו אבל הוא לא רצה. אח"כ אחי הגיע והרגיע אותו והתקרבנו עם האוטו לבית הקברות. הלוויה כבר הסתיימה ואנשים התחילו לצאת. אבא שלי ואחי הקטן ישבו איתי באוטו וחיכינו לאחי וגיסתי. בסופו של דבר היינו בבית קברות עד 2:45 והלכתי לישון ב3:00. עכשיו אני מתלבטת אם ללכת לביקור אבלים (שבקריית ארבע) או לא. אני יודעת שזו מצווה ואני רוצה ללכת אני פשוט מפוחדת מזה ואני לא אוכל להתמודד עם המצב

*סליחה על ההודעה הארוכה. זה פשוט עזר לי טיפה להוציא את הכל מבפנים*

 

[m L m]

אוף. זה כ"כ מרגיז ../images/Emo46.gif

במקרים כאלו מגלים כמה העיתונות והתקשורת מסלפות דברים! סיפרו לי עכשיו שהיום אמרו בחדשות שהמשטרה טוענת שהילדה לא הייתה חגורה ושההורים אשמים בתאונה. זה פשוט לא נכון! ראשית היתה חגורה ועוד בתוך כיסא ילדים! כשאמרו ביום שישי שהיא לא הייתה חגורה אני פשוט לא יכולתי להאמין. אני מכירה את המשפחה ואני יודעת שהם לא היו נוסעים אם היא לא הייתה חגורה, אפילו הפוך הם תמיד בודקים פעמיים את החגורות לפני שנוסעים!

 

[החטא והשופטת]

זה קצת מזכיר

את מה שטלי'לה כתבה על הנהג של ההסעה. ובלי קשר, הזכרת לי משהו שלפעמים אני מעדיפה לשכוח: אבא שלי נפגע בתאונת דרכים (חצה את הכביש ואוטו דרס אותו), אושפז ואחר זמן-מה - נפטר. באותו יום בו נפטר, באחת או שתיים בלילה, חזרנו מבית החולים לבית של אמא שלי. כשהגענו, מצאתי בתיבת הדואר מכתב מן המשטרה, שמודיע לו שתיק החקירה נגד הנהג הפוגע נסגר "מחוסר עניין". מהר החבאתי את המכתב, שאמא שלי ואחותי לא יראו, ועד היום הן לא יודעות שקיבלנו כזה. לא יכולה לתאר לך את ההרגשה.

 

[m L m]

חוסר עניין?

מה? אני פשוט בשוק! את מי זה לא מעניין? את הציבור? אני בטוחה שאותך זה כן עניין! אני שמחה שהחבאת את המכתב- אחרי כאב שכזה למה לגרום עוד סבל???

 

[החטא והשופטת]

כשהם שלחו את המכתב

הם עוד לא ידעו שהוא ימות. אני בטוחה שהנהג שפגע בו עד היום לא יודע שהוא הרג איש. פעם רציתי לחפש אותו ולספר לו. על המכתב של המשטרה היו פרטים. מסתבר שהוא גר ממש קרוב להורים שלי. בסוף ויתרתי על הרעיון. בשביל מה?

 

[m L m]

שלי - אני חייבת להגיד לך

תודה על כל התמיכה שאת נותנת! אני רואה שגם את עברת תקופה ממש לא קלה ואפילו ה-רבה יותר קשה ממני... אני שמחה שאני מכירה אותך ועוד יותר שמחה שאני יכולה לדבר איתך! תודה על הכל

 

[החטא והשופטת]

../images/Emo25.gif