[אוהד11]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[טופז2]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[שבולת ירוקת העין]

שישה?

אחד לכל מיליון? זה נראה לי חסר משמעות. במיוחד אם לא אומרים על זה כלום. הנרות שלי הם

לסבא שלי (נספה במונוביץ'-אושוויץ),

לאחיו ולאחותו של אבי (לא ידוע מה עלה בגורלם)

לאחיה של סבתי (הצליח לשרוד במחנה כמעט עד הסוף ונרצח בשיירות המוות).

 

[ixmix]

לזכר חלק ממשפחתי.

לזכר בני משפחת גולנזר, גולנזר הרשל – סבא רבא שלי (אבא של וולק), שאחי צביקה קרוי על שמו. נולד לאיסר ומרגלית בבנדין, פולניה. היה פחח. לזכר אשתו רבקה (לבית גרינפילד) ושמונה ילדים שנרצחו בפינוי העיר. לזכר גולנזר ארון יליד 1910 – אח של סבא וולק, שהיה ספר בבנדין ונרצח בפינוי העיר. לזכר אשתו מרים/מלכה (לבית וייסבורט) וביתם רבקה בת 5, שנרצחו באושויץ ב1943. לזכרם של גולדרינג-גולנזר הנדיל'ה – אחות של וולק, הייתה תופרת בבנדין, בעלה הרשל גולדרינג, ובניהם קלמן (בן 10) וראובן (בן 8) שנספו בבנדין בחיסול העיר. לזכר המסגר גולדמן חזקיאל מבנדין –ואשתו אסתר לבית גולנזר (אחות של וולק) שנרצחו בפינוי העיר. לזכרה של לונדנר שרה (לבית גולנזר), ולזכרו של אהובה, בעלה (אחות של וולק). היא עבדה כפקידה בבנדין ונספתה בחיסול העיר. לזכר משפחתו של גולנזר יצחק מאיר – שהיה סוחר בעיר בנדין בפולין ואחיין (שני?) של הרשל, אבא של ברוך גולן. לזכר בנו (יחידו?) - גולנזר אברהם-יצחק. ואשתו גולנזר (שרר) רוזה. לזכר משפחה בת ארבע נפשות, גולנזר יצחק, אשתו גולנזר שרה-לאה מבנדין 1895 – ובניהם רוזה (בת 16) וסמק (בן 12) שנרצחו באושויץ, 1942. לזכרו של גולנזר ארון שלמה (1908), סנדלר ואיש עבודה, נספה באושויץ ולזכר בנו יחידו, מחמל עינו, איסר-איסיו שנשאר בגיל 5 לנצח באושויץ. אשתו בלימה שהיא ניצולה מילאה דף עד. לזכרם של גולנזר אהרון, גולנזר מלכה וגולנזר ריבה, שנרצחו ע"י הנאצים. לזכר וייסבורט צבי ואשתו חיה (לבית גולנזר), שנרצחו ע"י הנאצים. לזכרו של גולנזר וולטר 1925 – מבנדין, שהיה אסיר בטרזיינשטט הועבר למחנות עבודה ונרצח בגרמניה. צאצאיו חיים בארה"ב ואחד מהם קרוי על שמו. לזכרה המר של גולנזר שיינדלה (ילידת 1870) – שגורשה מצרפת לאושויץ ושם נרצחה. עבור גולנזר איזק (יליד 1888) – בן של מנדל גולנזר ושרה (בסיה לפני נישואיה). ואשתו שרה. שנרצחו בשנת 43 באושויץ, וביתם גולנזר רוזליה שנרצחה בגיל 22 באיבה, באושויץ. ולזכר גולנזר וולטר, אבא של רות וולף שתחיה – נולד ב 25 בהמבורג גרמניה, נרצח ב 45 בפלוסנבורג. שומה עלינו לזכור שגם אנו יכולים לרצוח, שומה עלינו להילחם בגזענות ופאשיזם. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, ומאום לא נלמד גם הפעם. יהי זכרם במעשינו היומיומיים.

 

[עפרונית מהודרת]

../images/Emo45.gif ../images/Emo16.gif

 

[תופס עוגב]

../images/Emo16.gif../images/Emo45.gif

הלואי שהייתי מכיר את כל ספורי המשפחות של סבתי וסבי מצד אבי. שניהם כבר לא בין החיים. הם עלו לפני המלחמה. עד שנת 41 אם אינני טועה, עוד הצליחו לשמור על קשר דרך מכתבים שנשלחו מתורכיה עם המשפחות. אח אחד של סבי שרד ברוסיה כשנגף עם הצבא הפולני. בת דודה אחת של סבתי שרדה גם היא, שרדה את אושויץ. שני השמות שאני יודע מהמשפחות הענפות האלה הם יעקב רבינר - אב סבי ונעמי נובק - אם סבתי. על שמותיהם נקראים אחי אבי. יהא זכרם ברוך.

 

[טופז2]

מכל הלב שיבולת, לא רציתי

להגיב להערה שלך בדרך שבחרתי להשתתף בשרשור הזה. אבל אני עושה זאת למרות הכל מכיוןןן... שאני בת לניצולי שואה, ואם א נ י בוחרתתתת ביום כזה קשה להוריי ולי להדליק נרות בשתיקה זועקת שעבורי היא יותר ממה שמלים מסוגלות לבטא - א נ א כבדי את זה! ויודעת מה? א י ן באמת מלים - לי אין. נ.ב. חשבתי על כל הנספים - לא רק על בני משפחתי - כך בחרתי.

 

[שבולת ירוקת העין]

סליחה

לא התכוונתי לפגוע. הבעתי את דעתי על הדלקת נרות כללית, ועל מה שאני רואה בה. לא לקחתי בחשבון שיהיה בזה העלבה כלפי כוונתך/עמדתך/גישתך. אני מתנצלת

 

[shellyland]

קשה לי להדליק נר

לזכרם של אנשים שלא הכרתי ולא היתה להם כל משמעות בחיים שלי, מלבד העובדה שהם נספרים עם קרובי המשחפה שנספו בשואה. מבחינתי, כל אחד מהם שווה ערך לשישה מיליון אחרים. זה שאני יודעת את שמותיהם (בקושי) לא מספיק עבורי בשביל לייחד אותם משאר הנספים.

 

[lexigali]

אני רואה בשישה נרות כלליים את כל

המשמעות שבעולם. היות שלא היכרתי את הורי הסבים שלי שנרצחו שם, ולא שום משפחה אחרת באופן אישי, לא נותר לי אלא להתאבל באופן כללי (כשאלפי סיפורי עדות לנגד עיני). וכמובן משתתפת בנורות הפרטיים של משפחתך שלך, בעיקר אחרי שקראתי את סיפורה האישי של סבתך המקסימה.

 

[lexigali]

הכוונה היא שאני אפילו לא יודעת את

שמם, מן הסתם.

 

[lexigali]

וזה עצבן אותי, אז ביררתי עכשיו:

הירשל (צבי) ורייזל רדולנסקי (ואלה רק מצד אחד - הצד השני קשה יותר לבירור)

 

[איזיקו]

../images/Emo45.gif

ובהמשך לקישור שצירפת, ובקשר ליהודי איטליה, אני מצטרף להמלצה שהיתה שם על הספר "אלה תולדות". ספר מרתק ומרגש מאוד.

 

[שבולת ירוקת העין]

../images/Emo9.gif

אני אסלח לך על האיחצון הקל. אני מודה שזה הפתיע אותי. מה שרציתי לומר לעיל (ויצא לא כל כך טוב) הוא שאני מצליחה לראות ולהרגיש את זה דווקא דרך הסיפורים הקרובים אלי ביותר. על שני אחיו של אבי אני לא יודעת לצערי הרבה אבל הסיפור מהצד של אימי חי* מאוד אצלנו במשפחה. ואע"פ שלא הכרתי את סבי (גם אמא בקושי הכירה אותו) הוא, ובעיקר הסיפור שסביבו וסביב שאר המשפחה (אלה שנספו ואלה שניצלו) ליווה אותנו תמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי. אז כשאני מגיעה ליום השואה - יש גם סיפורים של אחרים, תמיד יש, ויש שמות, ויש מספר בלתי אפשרי כזה - שש עם שישה אפסים - אני רואה קודם כל את הקרובים לי - יודעת את שמותם, וקצת יותר מזה, וכך מצליחה לחשוב באופן קצת מציאותי על היום הזה, ועל משמעויותיו עבורי. ואילו יכולתי להכפיל את ההרגשה הזאת בכמות של פי מיליונים הייתי עושה את זה. וזה כמובן לא אומר שאני רואה רק את הסיפור הקרוב אלי. הסיפור הזה הוא תמיד הגרעין המוכפל במאות סיפורים אחרים ששמעתי. רק את התחושות אי אפשר להכפיל בכמות הזאת. זה מעבר ליכולת האנושית. לכן אני לא מדליקה שישיה מליון, אלא כמה בודדים. * זה לא ממש מסתר - יש בסיפור הזה גם הרבה חיים, בזכות צדיקים מאומות העולם ומעמנו.