../images/Emo16.gifשבת שלום ../images/Emo16.gif
פרשת השבוע-שופטים שפטים ושטרים תתן-לך בכל-שעריך..." (דברים טז,יח) "לא-תטע לך אשרה כל-עץ אצל מזבח ד' אלקיך אשר תעשה-לך:" (שם כא) לכאורה פשיטא שאין לנטוע אשרה, ואפילו אין צורך לומר זאת, וכי "בשופטני עסקינן"(היש לנו עסק עם אנשים טפשים)?! - האם אדם יקח עץ ויטע אותו לשם עבודה זרה - הלא הוא רואה שאין בה ממש, הלא הוא בעצמו נוטעה ויודע טיבה?! ואף על פי שאין מקרא יוצא ידי פשוטו יש לדרוש ואכן דרשו (סנהדרין ז,ב): "אמר ריש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר 'שופטים ושוטרים תתן לך', וסמיך ליה (ובסמיכות אליו נאמר) 'לא תטע לך אשירה כל עץ'. ז"א שחלילה למנות דיינים את אלו שאינם הגונים וראויים. ועוד יש לומר, שבא הכתוב לומר לנו להזהר בנטיעות הרוחניות שאנו נוטעים - בתלמידים ובבנים, שלא לעשותם עבודה זרה, כי דרכו של עולם שאדם נעשה אט אט משועבד לסיסמאות שהוא מפריח, עד כדי עבודה זרה. כי כאשר יש ריקנות - מטבע הדברים ננטעות בקלות מחשבות רעות וריקות ומכות שרשים, עד שלבסוף נעשות לעבודה זרה שאין בה ממש, כמו שדרשו (שבת כא,ב) על הפסוק (בראשית לז,) 'והבור ריק אין בו מים' - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולהיפך, על הצדיק נאמר (תהילים צב,יג-יד): "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו יפריחו". כלומר, מי ששתול בבית המדרש, באהלה של תורה, יפרח ויכה שרשים למעלה בקודש. אך תלמידים "שטרם שימשו כל צורכן", יש חשש "שישתו מים רעים"(על פי אבות א,יא). ולכן שומה על המורה - הרב - האב, שיזהרו לא לנטוע בעצמם נטיעות של עבודה זרה בקרבתם הם ולא בקרבת בניהם ותלמידיהם, הגם שאינם מתכונים חלילה, לפגום בעצמם ובזולתם יש להזהר ולהשמר ולהתרחק מנטיעות אשר מגפן סדום גפנם... כי "שגגת תלמוד עולה זדון"(שם ד,יב). ועוד מפשטן של הכתובים ניתן ללמוד שהעיקר זה המזבח והאשרה טפילה לו - "לא תטע לך אשרה...אצל מזבח ד'". ובמקרה זה שהמזבח עיקר יאמר האומר אין מה לדאוג. יש כאן אזהרה ברורה לעם ישראל, לא לעשות ערבוביא, אלא מזבח לחוד ואשרה לחוד. כי כאשר נוטעים אשרה בקרבת המזבח - היא מקבלת חיות ממנו ויכולה להאריך ימים, או חלילה האשרה עלולה לפגוע במזבח ד'. אם פעמים שוגים ונוטעים אשרה אשר רחוקה מן המזבח - בידוע שימיה יהיו קצרים, כי אין לה את הכח העצמי לשרוד באשר התרחקה ממקור כחה(הקדושה). ועל זה ציותה התורה לא תטע לך אשרה אצל מזבח ד' אלוקיך.
פרשת השבוע-שופטים שפטים ושטרים תתן-לך בכל-שעריך..." (דברים טז,יח) "לא-תטע לך אשרה כל-עץ אצל מזבח ד' אלקיך אשר תעשה-לך:" (שם כא) לכאורה פשיטא שאין לנטוע אשרה, ואפילו אין צורך לומר זאת, וכי "בשופטני עסקינן"(היש לנו עסק עם אנשים טפשים)?! - האם אדם יקח עץ ויטע אותו לשם עבודה זרה - הלא הוא רואה שאין בה ממש, הלא הוא בעצמו נוטעה ויודע טיבה?! ואף על פי שאין מקרא יוצא ידי פשוטו יש לדרוש ואכן דרשו (סנהדרין ז,ב): "אמר ריש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר 'שופטים ושוטרים תתן לך', וסמיך ליה (ובסמיכות אליו נאמר) 'לא תטע לך אשירה כל עץ'. ז"א שחלילה למנות דיינים את אלו שאינם הגונים וראויים. ועוד יש לומר, שבא הכתוב לומר לנו להזהר בנטיעות הרוחניות שאנו נוטעים - בתלמידים ובבנים, שלא לעשותם עבודה זרה, כי דרכו של עולם שאדם נעשה אט אט משועבד לסיסמאות שהוא מפריח, עד כדי עבודה זרה. כי כאשר יש ריקנות - מטבע הדברים ננטעות בקלות מחשבות רעות וריקות ומכות שרשים, עד שלבסוף נעשות לעבודה זרה שאין בה ממש, כמו שדרשו (שבת כא,ב) על הפסוק (בראשית לז,) 'והבור ריק אין בו מים' - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולהיפך, על הצדיק נאמר (תהילים צב,יג-יד): "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו יפריחו". כלומר, מי ששתול בבית המדרש, באהלה של תורה, יפרח ויכה שרשים למעלה בקודש. אך תלמידים "שטרם שימשו כל צורכן", יש חשש "שישתו מים רעים"(על פי אבות א,יא). ולכן שומה על המורה - הרב - האב, שיזהרו לא לנטוע בעצמם נטיעות של עבודה זרה בקרבתם הם ולא בקרבת בניהם ותלמידיהם, הגם שאינם מתכונים חלילה, לפגום בעצמם ובזולתם יש להזהר ולהשמר ולהתרחק מנטיעות אשר מגפן סדום גפנם... כי "שגגת תלמוד עולה זדון"(שם ד,יב). ועוד מפשטן של הכתובים ניתן ללמוד שהעיקר זה המזבח והאשרה טפילה לו - "לא תטע לך אשרה...אצל מזבח ד'". ובמקרה זה שהמזבח עיקר יאמר האומר אין מה לדאוג. יש כאן אזהרה ברורה לעם ישראל, לא לעשות ערבוביא, אלא מזבח לחוד ואשרה לחוד. כי כאשר נוטעים אשרה בקרבת המזבח - היא מקבלת חיות ממנו ויכולה להאריך ימים, או חלילה האשרה עלולה לפגוע במזבח ד'. אם פעמים שוגים ונוטעים אשרה אשר רחוקה מן המזבח - בידוע שימיה יהיו קצרים, כי אין לה את הכח העצמי לשרוד באשר התרחקה ממקור כחה(הקדושה). ועל זה ציותה התורה לא תטע לך אשרה אצל מזבח ד' אלוקיך.