../images/Emo16.gif עונג שבת - marco style../images/Emo16.gif
בתחילת שנות ה- 80 שר דני רובס שיר ששמו "הכי קרוב שאתה מגיע, זה תמיד יותר מידי רחוק". המצב שלנו כיום הוא בדיוק הפוך. ככל שאנו מנסים יותר להתרחק מהאקטואליה והבלאגן, כך נדמה שהם יותר ויותר קרבים אלינו. בפינת "הסיכום השבועי האסקפיסטי" שלי, אני באמת מנסה למצוא נושא כמה שיותר רחוק מהעניינים הבוערים של השבוע. אמממ... לא פשוט. מי שהצילה את מצבי החמור הייתה לא אחרת מ
שרית חדד. כן, בנות ובנים, אנחנו עומדים לדון בנושא שטוח כפריזבי ושולי כטעמה של הגב´ גילה קצב באופנה - האירוויזיון. זה מתקרב והולך ובעוד קצת יותר מחודשיים נתחבר לאחינו ואחיותינו האירופאים. לערב קסום אחד נקשיב לשירים עם הברה אחת, נראה שלרומניה ולאוסטריה קשה להחליט ביניהן מי תגיע למקום האחרון ונזדעזע מהביגוד העכשווי באירופה. אבל מעל לכל ולשלוש דקות, רובנו יזמזמו את "בואו ונדליק יחד נר" של שרית חדד. למי שעוד אינו יודע (ושייתבייש), זהו השיר שייצג אותנו השנה בתחרות. אז כולם אנטישמים, הרצפה עקומה והמיקרופונים של המלווים הישראליים
תמיד לא מכוונים נכון, אבל איזו תחרות. ועל זה בדיוק רציתי לדבר. איך ומדוע נוצר הקשר הבלתי ינותק בין קהילת הגייז לתחרות הזו ? זו כמעט עובדה מדעית. סטרייטים מחבבים את התחרות, אבל גייז מעריצים את האדמה עליה שרו אבבא את "ווטרלו" בפעם הראשונה (כן, כן, גם זה שיר מהאירוויזיון). מי יכול להסביר את התופעה שאחיותינו הלסביות לא "נדבקו" בחיידק ? האם זהו עוד סממן לשטחיותה של הקהילה או שאולי סמל לחדוות החיים שלה ? הבטחתי נושא שולי ? קיימתי ובגדול. מקווה שלפחות חיוך קטן עלה על שפתיכם. ועוד הערה קטנה. לכל מי שרוצה "להעמיק" בנושא מוזמן להקליק לפורום אירוויזיון המצויין של תפוז, בהנהלת Yaniv-DC. איזה פרגון, הא ? שיהיה לכם שבוע שקט ורגוע. עודד