אני מבקשת להרחיב מעט את ההודעה שלי
כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, גם אנחנו בתוך משפחת השכול,שגדלה כ"כ. לזיכרו של גיסי הוצאתי ספר ילדים שהקדשתי אותו לאחיין שלי,נעם. נעם הפך לילד סגור, סרב ללכת לגן הילדים וצייר כל הזמן את הג'יפ של אבא שלו (בקובץ יש גם את התמונה של הג'יפ כאשר מצאו אותו לאחר הירי). לאחר שכתבתי את הסיפור ישבנו עם שמונת הילדים (היתומים),סיפרתי את הסיפור והילדים ציירו, הדביקו,הכינו קולאז' מגזרי עיתונים צבועים, עבדו עם כל החומרים שרצו באופן חופשי וציירו מה שהרגישו. לתוך הספר הכנסנו את כל האיורים שלהם. אתמול לא הרגשתי צורך לשתף יותר מידי והיום זה פתאום מתעורר.. צירפתי את הטקסט של הסיפור שכתבתי. תודה על ההקשבה