../images/Emo16.gifלזכרם../images/Emo16.gif
זוכרת את אבי ז"ל ביום השואה,יושב ובידו שתי תמנות יחידות,האחת תמונת פספורט של אביו, והשניה תמונה של אביו כילד בן 10 עם הוריו ואחותו ...שני דברים יחדים שנותרו למזכרת ממשפחה ששלחה אותו כנער בן 12 לאיטליה,מחשש שתהיה מלחמה....מעולם לא דבר מעולם לא סיפר..מעט חשף כשבכורי עשה עבודת שורשים. ובשבילי היום הזה הוא זכרון ל6 מליון שאינם , בשבילי זה מראות אגירת המזון של חמי , בשבילי זה הצורך של אישי ז"ל שתמיד יהיה מלאי מזון בבית , צריך את היום הזה, בשביל לעצור הכל ולשים בפרופורציות, וכמו שאומרים שהמשפחות השכולות לא צריכות את יום הזכרון בשביל לזכור, ככה אבי,ויתר הניצולים,לא היו צריכים את יום השואה, כי הם חיו אותו 60 שנה, גם אחרי שהכל נגמר כביכול. אבל במרחק שלי דור שני לשואה,אני צריכה אותו בשביל לזכור. ובשביל לזכור את 6 המליון, עוד מעט לא יישאר אף אחד שיספר, נזכור / אבא קובנר ,נזכור את אחינו ואחיתינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי .את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו .את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת את הרגליים .את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים .והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע .נזכור את היום .את היום בצהריו את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים .נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב .ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם ועוד מעט לא יהיה אף ניצול שיספר וילווה את המשלחות לפולין ....
זוכרת את אבי ז"ל ביום השואה,יושב ובידו שתי תמנות יחידות,האחת תמונת פספורט של אביו, והשניה תמונה של אביו כילד בן 10 עם הוריו ואחותו ...שני דברים יחדים שנותרו למזכרת ממשפחה ששלחה אותו כנער בן 12 לאיטליה,מחשש שתהיה מלחמה....מעולם לא דבר מעולם לא סיפר..מעט חשף כשבכורי עשה עבודת שורשים. ובשבילי היום הזה הוא זכרון ל6 מליון שאינם , בשבילי זה מראות אגירת המזון של חמי , בשבילי זה הצורך של אישי ז"ל שתמיד יהיה מלאי מזון בבית , צריך את היום הזה, בשביל לעצור הכל ולשים בפרופורציות, וכמו שאומרים שהמשפחות השכולות לא צריכות את יום הזכרון בשביל לזכור, ככה אבי,ויתר הניצולים,לא היו צריכים את יום השואה, כי הם חיו אותו 60 שנה, גם אחרי שהכל נגמר כביכול. אבל במרחק שלי דור שני לשואה,אני צריכה אותו בשביל לזכור. ובשביל לזכור את 6 המליון, עוד מעט לא יישאר אף אחד שיספר, נזכור / אבא קובנר ,נזכור את אחינו ואחיתינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי .את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו .את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת את הרגליים .את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים .והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע .נזכור את היום .את היום בצהריו את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים .נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב .ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם ועוד מעט לא יהיה אף ניצול שיספר וילווה את המשלחות לפולין ....