לגיא ז"ל

[eaz1514]

../images/Emo16.gif לגיא ז"ל

חיה איתכם בימים קשים אלה

אילנה אמא של רונן

 

[חיה אש]

שנה בלי גיא ../images/Emo14.gif

תודה אילנה שלא שכחת. אתמול ,לפי הלוח העברי שנה חלפה , שנה שלא הפסקנו לקוות שהנה נתעורר מהסיוט הנוראי... הנה הוא כבר נכנס הביתה זורק את התרמיל עם הכביסה המלוכלכת ועולה לחדר בריצה והמוסיקה נשמעת ללא הפסקה ... שלשום החברים מבית הספר ערכו תפילה בבית כנסת ומחר אנחנו נפגשים בבית העלמין ולאחר מכן החברים מהצבא וכפי הנראה גם מהבית יגיעו אלינו ...דניאל הבן הצעיר החליט שהוא לא בא איתנו ואנחנו החלטנו בשביל רועי שהוא לא בא כי מנסיון העבר זה משפיע עליו לתקופה ארוכה, נביא אותו מבית הספר הביתה להיות עם החברים של גיא בבית. רוצה להיות כבר מחר ב 17.00 אחה"צ .... . כואבים וחסרים.

 

[שרון123]

../images/Emo16.gifכולי דומעת מהמילים שלך

הוא נראה בחור כל כך מלא חיים. זה פשוט לא מסתדר שהוא איננו

התמונה כל כך מרגשת, פשוט לא ייאמן ולא פייר

 

[eaz1514]

חיה כל תמונה של גיא מעמצימה את כאב

האובדן הכל כך מיותר. בחור יפה, נאה, חסון

ליבי איתכם,ואת נוהגת נכון לגבי הילדים הצעירים. אין מקום או מרחב לכאב והביטוי הוא שונה מאדם לאדם. זה לא אומר שלא זוכרים. זוכרים ועוד איך. שהיום יעבור לך מהר. אילנה, אמא של רונן

 

[דליה ח]

לחיה, ליבי איתך...

השנה הראשונה היא הזויה. כזאת שבסופה אנחנו מבקשים מהילדים "נו, הבנו את הרעיון, את/ה כבר יכול/ה לחזור". כך זה היה אצלי, וכך אני שומעת מהרבה הורים. אבל אז בא ה"שוס". זה לא היה בצחוק. זה הכי אמיתי. אין חזרה משם. והנפילה היא כל כך חזקה, שממנה כבר אי אפשר להתאושש. רק להתרגל וללמוד לחיות עם המציאות. ליבי איתך, היום, מחר, ובכל יום שקשה במיוחד.

 

[יפית מן]

חיה-לה היקרה איזה בחור יפפון משגר עוצמה|חיבוק

כזה יפפון מלא חיים ואי אפשר להאמין שבחור יפה כזה מלא חיים כבר לא בין החיים

הדמעות אצלי מתעצמות מלהביט בכזה יופי ,חבל דאבדין אצלינו האחים שיבדלו לחיים באזכרה לקחו את הבן הגדול יותר ומיד אחרי שחזרנו מבית העלמין ישר לבית הרפואה "ביקור חולים וכן התנוקת אושפזה תתארו לכם ששני ילדים מאושפזים עם א.ק.ג.לא הכי טוב היו באשפוז שבוע עד שיצבו את מצבם ולכן יותר לא יקחו אותם לשם,משתתפת בצערכם ותעברו בשלום את האזכרה ממני יפית סבתא של מאור ילד של אור

 

[פנה קוטה]

חיה יקירתי../images/Emo201.gif

כל כך עצוב וכל כך נורא שהכל תמיד נמדד בכמה זמן עבר ואנחנו מודדים את חיינו מתאריך אחד לשני. מתאריך האזכרה, לתאריך יום ההולדת, וכן הלאה ויודעים שכל חיינו יהיו סובבים בימים הקשים האלה. האזכרה הראשונה היא הקשה מכולן. זו האזכרה שחותמת את הגולל על התקווה הזאת שהנה הוא כבר בדלת והנה הוא כבר שם יד על הכתף והנה אני מכינה לו את האוכל שאהב. האזכרה הראשונה כמוה כמו אגרוף בתוך הסרעפת. לא שאחריה זה נעשה יותר קל, ממש לא, אבל אחריה באה ההשלמה הזאת שזהו, אין דרך חזרה. מחבקת אותך ומאחלת לך שהיום המר הזה יעבור מהר ככל האפשר. "הנעורים שבאו פתע אל סופם....."

 

[גל213]

חיה

כל כךמבינה אותך,אצלי למרות שעברה שנה ו3 חודשיים אני עדיין לא הפסקתי לקוות להתעורר מהסיוט. ללכת לבית העלמין ולראות את הקבר עם שמו.אתמול הייתי שם ואמרתי לבעלי הלוואי ויכלנו לחזור בזמן לדקה לפני התאונה.הגעגועיםמתגברים מיום ליום .לי מאוד קשה לפגוש את החברים של מור גלית

 

[חיה אש]

תודה לכולן

אז עבר היום הקשה הזה ....והבום בא בערב אחרי הכל .... גם כשבאים לבית העלמין ופתאום רואים שנוסף "שכן" לגיא קשה שבעתיים ואתמול זה מה שקרה הייתי שם במהלך השבוע מידי יום... ואתמול כשהגענו כולנו ראינו "שכנה " לגיא זה קורע...