שתיקה אחרונה
New member
../images/Emo16.gifיום הזכרון לשואה ולגבורה../images/Emo16.gif
"כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס" (-אלי ויזל) היום בערב ומחר, יציין העם היהודי את יום הזיכרון לקורבנות הנאצים ועוזריהם ימ"ש וגבורת הפרטיזנים ולוחמי הגטאות. ביום זה אנו מרכינים את ראשנו ומתייחדים בלב שלם עם זכר הנרצחים, אשר יותר מהחיים עצמם, או אף גרוע מכך, גם קפחו את צלם האנוש וכבודם לפני מותם. יום הזיכרון נקבע לתאריך כ"ז בניסן, שהוא יום נפילתו של גטו ורשה והבחירה בכך אינה מקרית. היא נועדה להזכיר לנו את גבורתם של אותם מעטים, שידעו שהדבר יוביל למותם הוודאי, ללא כל סיכוי אפשרי נגד הצבא הגרמני שהיה בשיאו עת פרץ המרד, אך העדיפו למות גיבורים. אך הגבורה אינה נחלתם הבלעדית של האוחזים בנשק. הגבורה שייכת גם לכל מי ששרד את תופת הגהנום הנאצי, ולו יום אחד בלבד. הגבורה שייכת להם, להורים שלנו, לסבים שלנו, שאיבדו אחים, אחיות, חברים, מאהבות, ילדים. הגבורה שייכת לאותם אנשים אמיצים שאחרי אסון נורא כזה בפן האישי, אחרי שחרב עליהם עולמם, עוד הגיעו לארץ. הגבורה שייכת לאנשים שהגיעו לארץ חסרי כל. יותר מחסרון ממון או לעתים גם בלי בגדים בכלל, הם הגיעו בלי משפחה תומכת, בלי רצון לחיות בכלל ולחמו על הארץ בשביל שאנחנו נוכל להיות כאן. בכל יום שאתם דורכים על האדמה תזכרו למה אתם פה ובזכות מי אתם פה. בזכות אותם גיבורים. יהי זכרם ברוך.
[חייבת לציין שלא אני כתבתי את זה..אבל הייתי חייבת להביא לכם את הקטע הזה!]
"כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס" (-אלי ויזל) היום בערב ומחר, יציין העם היהודי את יום הזיכרון לקורבנות הנאצים ועוזריהם ימ"ש וגבורת הפרטיזנים ולוחמי הגטאות. ביום זה אנו מרכינים את ראשנו ומתייחדים בלב שלם עם זכר הנרצחים, אשר יותר מהחיים עצמם, או אף גרוע מכך, גם קפחו את צלם האנוש וכבודם לפני מותם. יום הזיכרון נקבע לתאריך כ"ז בניסן, שהוא יום נפילתו של גטו ורשה והבחירה בכך אינה מקרית. היא נועדה להזכיר לנו את גבורתם של אותם מעטים, שידעו שהדבר יוביל למותם הוודאי, ללא כל סיכוי אפשרי נגד הצבא הגרמני שהיה בשיאו עת פרץ המרד, אך העדיפו למות גיבורים. אך הגבורה אינה נחלתם הבלעדית של האוחזים בנשק. הגבורה שייכת גם לכל מי ששרד את תופת הגהנום הנאצי, ולו יום אחד בלבד. הגבורה שייכת להם, להורים שלנו, לסבים שלנו, שאיבדו אחים, אחיות, חברים, מאהבות, ילדים. הגבורה שייכת לאותם אנשים אמיצים שאחרי אסון נורא כזה בפן האישי, אחרי שחרב עליהם עולמם, עוד הגיעו לארץ. הגבורה שייכת לאנשים שהגיעו לארץ חסרי כל. יותר מחסרון ממון או לעתים גם בלי בגדים בכלל, הם הגיעו בלי משפחה תומכת, בלי רצון לחיות בכלל ולחמו על הארץ בשביל שאנחנו נוכל להיות כאן. בכל יום שאתם דורכים על האדמה תזכרו למה אתם פה ובזכות מי אתם פה. בזכות אותם גיבורים. יהי זכרם ברוך.
