אני והדרמטיות שלי
New member
../images/Emo16.gifונזכר את כולם
אמרו לישהזמן יעשה את שלו, אבל אף אחד לא סיפר לי שאין דרך לאבד את האובדן, וככל הנראה הוא יהיה חלק ממני ביומי האחרון כפי שהוא חלק ממני מהיום הראשון. אמרו לישהפצעים יגלידו ויישארו רק צלקות שיעידו על האובדן, אבל לא סיפרו לי שאין שום תרופה ללב המדמם, ושלא משנה כמה זמן עבר או מה קרה בנתיים בכל פעם שהזיכרון מתעורר הוא מביא איתו כאב עוצמתי,בלתי נסבל,כאילו זה קרה הרגע. אמרו לי שאצטרך למצוא את הדרך לחיות עם הריק,בלי החלק שאבד, אבל לא סיפרו לי שמה שאיננו הוא לא חלל או ריק, אלא יש בו כל כך הרבה אין, שלעיתים נדמה שאין כלום מלבד האין. אמרו לי שאי אפשר להיתלות בעבר וצריך להסתכל קדימה,אבל לא סיפרו לי שהאובדן לא רק לוקח את העבר, אלא גם את העתיד. לא סיפרו לי שהוא מלמד שכל מה שיש לך זה ההווה, וגם זה שנוי במחלוקת. אמרו לי שיש לי משפחה וחברים ושאשען עליהם כדי להתבגר על האובדן, אבל לא סיפרו לי כמה קשה להיות איתם ולרצות שהם יהיו האחד שאבד. לא סיפרו לי כמה קשה להיות איתם ולמות מפחד שמא הם יהיו האחד שיאבד. אמרו לי שלחיים יש כוח משלהם,ואנו הנשארים לא מתים על המתים, אבל לא סיפרו לי שלחיות צריך להחליט!! ושכל יום או חודש או שנה!!! צריך להחליט מחדש אם לחיות או למות גם!!! לא סיפרו לי שלהחליט לחיות כואב כמעט כמו למות. לא סיפרו לי שלהחליט לחיות כואב כמעט כמו למות. כמו למות.. נכתב לזכרה של יעל גלעד,שנהרגה בפיגוע בת"א. 1997. ת.י.
אמרו לישהזמן יעשה את שלו, אבל אף אחד לא סיפר לי שאין דרך לאבד את האובדן, וככל הנראה הוא יהיה חלק ממני ביומי האחרון כפי שהוא חלק ממני מהיום הראשון. אמרו לישהפצעים יגלידו ויישארו רק צלקות שיעידו על האובדן, אבל לא סיפרו לי שאין שום תרופה ללב המדמם, ושלא משנה כמה זמן עבר או מה קרה בנתיים בכל פעם שהזיכרון מתעורר הוא מביא איתו כאב עוצמתי,בלתי נסבל,כאילו זה קרה הרגע. אמרו לי שאצטרך למצוא את הדרך לחיות עם הריק,בלי החלק שאבד, אבל לא סיפרו לי שמה שאיננו הוא לא חלל או ריק, אלא יש בו כל כך הרבה אין, שלעיתים נדמה שאין כלום מלבד האין. אמרו לי שאי אפשר להיתלות בעבר וצריך להסתכל קדימה,אבל לא סיפרו לי שהאובדן לא רק לוקח את העבר, אלא גם את העתיד. לא סיפרו לי שהוא מלמד שכל מה שיש לך זה ההווה, וגם זה שנוי במחלוקת. אמרו לי שיש לי משפחה וחברים ושאשען עליהם כדי להתבגר על האובדן, אבל לא סיפרו לי כמה קשה להיות איתם ולרצות שהם יהיו האחד שאבד. לא סיפרו לי כמה קשה להיות איתם ולמות מפחד שמא הם יהיו האחד שיאבד. אמרו לי שלחיים יש כוח משלהם,ואנו הנשארים לא מתים על המתים, אבל לא סיפרו לי שלחיות צריך להחליט!! ושכל יום או חודש או שנה!!! צריך להחליט מחדש אם לחיות או למות גם!!! לא סיפרו לי שלהחליט לחיות כואב כמעט כמו למות. לא סיפרו לי שלהחליט לחיות כואב כמעט כמו למות. כמו למות.. נכתב לזכרה של יעל גלעד,שנהרגה בפיגוע בת"א. 1997. ת.י.