הנשמה ואני..

שמיים26

New member
../images/Emo16.gifהנשמה ואני..

אני בת 34,נשואה,אם לילדה מדהימה,הילדות שלי לא היתה "משו"...אחכ בא הגיוס...שם די מצאתי את עצמי..אחכ דישדשתי בעבודות..איכותיות ופחות..התחתנתי..יש לי ילדה..בגיל 30 קיבלתי את גוב חיי,מישרת החלומות שלי,יצאתי מהבית ב 5 בבוקר..חזרתי 8-9-10 לפעמים יותר כולל שישבת..(אז לא היתה לי ילדה)ככה חייתי לי שנתיים זורחת מאושרת מרגישה בחיים..חיה..ואז העולם התהפך עלי.קרה לי משו טראגי..אומרים שאני בפוסט טראומה..שיחקתי אותה בסדר..עדיין מראה שהכול בסדר.. ילדתי את ילדתי..הכול טוב.. אבל זהו ..שלא.. אני מרגישה שלנשמה שלי רע..מאוד רע..לא מוצאת את עצמה..אין לה מנוחה.אין לה שלווה.. תמיד הרגשתי ככה,מאז שאני זוכרת את עצמי..היה תקופות של שקט..כשעבדתי בעבודת חיי..בצבא.. אבל ...אין לה שקט..מרגיש לי כמו קולה שזרקו בפנים מנתוס.. אני ניגנבת עם עצמי..אנייודעת שאם אני יחזור לעבודה ההיא..אולי יהיה לי קצת שקט..אבל אני ל איכולה לחזור לשם..בגלל מה שקרה..מה גם כאם לא אוכל. בקיצור..סליחה שבילבלתי לכם תמוח..הייתי חייבת לשחרר..לפני שהדמעות יפרצו להם שוב.. תודה.
 
אל תתנצלי. אנחנו פה, בין היתר בשביל זה

קודם כל, אני מקווה שקיבלת איזו שהיא תמיכה לעניין ה 'פוסט טראומה'. מאדם מיקצועי. דבר שני- אני בטוחה שרותי, או אחד האחרים כאן, יתן לך כיוון ועיצה, איך אפשר לבדוק מה מסעיר את נשמתך, ולהרגיע אותה. שולחת לך חיבוק.
 

שמיים26

New member
ההורים שלי וויתרו עלי..

נטשו בבית חולים אך שולדתי.אחרי חצי שנה אומצתי..המאמצים חרדים,אני לא..מה שגרר לילדות "לא משו"..כמובן שהיו ימים גם טובים אבל..ואז הם וויתרו..הייתי בת 15 אבל הם וויתרו עוד לפני.. כניראה אני מאלה שנולדו עם היכולת לדעת מה היעוד שלהם בחיים מגיל צעיר..הגשמתי את זה..וזה אבד לי..לא סוגלת להשלים עם זה.. כלפי חוץ אני ניראת בסדר....אבל אני הכי לא שיכול להיות.. מרגישה שהכול גדול עלי..שאין לי כוח להכיל את הכול ביחד..ולא..אני לא בדיכאון..ולא דומה.רק אין לי כוח אין לי שקט בנשמה
 

שמיים26

New member
לא...

היעוד הוא המקצוע..לא השעות..התכוונתי שלמרות השעות שבתות חגים כול יום...עבדתי קשה מאוד..אבל היה לי טוב,אפשר לראות את זה כסוג של בריחה..ואולי באמת ברחתי...אבל הרגשתי שלנשמה שלי טוב..ששקט לה..ממש כמו שזה נישמע.. אמא שלי אמרה לי שכשהייתי בת 5 אמרתי לה שאני יהיה גדולה אני יהיה... ונהייתי באמת..מאז שאני זוכרת את עצמי זה מה שרציתי..כילדה הסתכלתי על שכמותי בעיינים נוצצות..ידעתי. עד לפנישנה וחצי עבדתי שם..ועכשיו שאין לאן לברוח לא ככה בכול אופן ולא לדומה לה ..מה שאני לא עושה/יעשה אין לה שקט..
 
טוב . תראי

עבודה זה לא ייעוד .ייעוד זה מי ומה שבאת להיות ולא מה שבאת לעשות - אף כי לעיתים יש קשר בין השניים ,הרי שזה לא ממש מחייב. כאשר נזיר בודהיסטי מגרף עלים בגן מהבוקר עד הלילה, גירוף העלים רק מאפשר לו תנאים אידיאליים "לעשות" את העבודה הפנימית וההתכוונות הפנימית שבה הוא רואה את ייעודו - האם את מבינה את האליגוריה? לדעתי הויתור שויתרו עלייך הורייך יצר באיזה מקום אצלך נטיה לעשות כמוהם ולותר על עצמך. לכן את בורחת "החוצה" בורחת בעצם מעצמך ומהצורך שלך להתבונן פנימה ולהתחיל להתקרב אל מי שאת בפנים, ולא אל נקודות ונושאי התמקדות חיצוניים. נדמה לי שטוב תעשי אם תמצאי מטפל/ת שיעזרו לך להתחיל לחיות באיזון בשלוה בהרמוניה ובעיקר: בשלום עם עצמך ובקבלה והכלה של מי שאת. אסתפק באה בינתיים ואניח לאחרים לומר את דברם גם כן.
ושיהיה בהצלחה.
 
מסכימה עם צבי

לפי מה שתיארת יש לך הרגשה של חסרון, של החמצה. כנראה שהעבודה שתיארת מילאה אצלך איזשהוא חיסרון. העבודה היא רק כלי, ולא המטרה עצמה. אני חושבת שכולנו כבני אדם נתקלים במצבים בחיים של תחושות מסוג זה. לא משנה איך הייתה ילדותינו, והנסיבות העכשוויות. לפעמים קשה למצוא את הנקודה שגורמת להרגשה זו ועוד יותר קשה למצוא את הדרכים להגשמה. במקרים כאלו, שאת לא מצליחה למצוא תשובות בכוחות עצמך, אחרים יכולים לעזור. זה לא חייב להיות איש מקצוע. לפעמים שיחה עם חברה, מכר וכו' יכולה לספק את התשובות. גם פניה לייעוץ מסוג כלשהו בהחלט יכולה לעזור. בהצלחה!
 

שמיים26

New member
אני יודעת מי אני..

ואני באמת לא צריכה פסיכולוג שיגיד לי..אני שלמה מאוד עם ההחלטות של הורי ומעשיים..אין לכך כול קשר..אני לא וויתרתי על עצמי..ולא על אף חלק ממני..הטוב עם הרע.וכשהפנימי שלך רוצה להתחבר לחיצוני..כאן בעצם הבעיה..מה זה נותן אם אתה מחובר לפנימי שבך ולא יכול לבטא זאת החוצה..זה כברק פסיכו' ותשובות לכך אני יכולה לתת לעצמי טוב יותר מפסיכו'. תארתי לעצמי שאני יקבל תשובות מהסוג הזה.פסיכו'.. רוב תודות.
 
כל המציאות היא פסיכולוגית

והבריאה מתחלקת בין מימדי התודעה השונים שמיים . אין דבר בכל הבריאה פנימה והחוצה שאינו פסיכולוגי - תשכחי מזה ! פסיכולוגי ורוחני זה היינוהך - כמובן תלוי מאיזה פרספקטיבה מדובר. ואת - מה בדיוק את מבקשת ? את סותרת את עצמך ודוחה תשובות שיכולות להועיל ,אז בשביל מה לפנות לעזרה? אם את באמת יודעת את עצמך - מדוע אינך יודעת את נפשך הסוערת וחסרת המנוחה? סימן שלא הכל את יודעת - נכון ? קצת צניעות והוקרה למי שמושיט לך יד לא תזיק כאן. תגובות כאלה מוציאות את החשק לעזור למי שפונה לעזרה . לתשומת ליבך.
 

שמיים26

New member
א.רשמתי לך..רוב תודות...

ב.אולי חיפשתי תשובות "מעבר"..ומעבר לפסיכו'..ואני לא מסכימ ה עם הקביעה שלך שפסיכו' ורוחני זה אותו דבר.אני מאמינה כמו שאמרתי..יש מעבר.. אין צורך לתקוף... שוב תודה..וזהו..יוצאת לך מהפורום.
 
הפורום לא שלי

אולי כדאי שתחכי לתשובה מרותי בעלת הפורום. שמת לב ששוב את בורחת? ממי וממה אם יורשה לי לשאול ? מהתוקפנות שלי? ומה היא משקפת לך ? ( לא אתפלא אם לא אקבל תשובה) מי ששלם עם עצמו לא בורח ! פסיכולוגי או לא פסיכולוגי תגדירי זאת כרצונך. יאללה ביי ותודה על התודה .
 

שמיים26

New member
משקפת לי אדם

שלא יודע לנהל שיחה/דיון/ויכוח ללא תוקפנות...ממה היא מגנה עלייך? לא בורחת..יוצאת מהפורום.לא נעים לי אדם שכמותך,תוקפני. אין לי כול רצון להתנהל מולך בצורה שבא אתה "מדבר"..
 

רותי 11

New member
שמיים יקרה

מתנצלת שלא עניתי עד עכשיו אני פשוט בלי מחשב נכנסתי ממחשב אחר. בכל אופן מה שאני קוראת בין שורות הן שהנשמה שלך מחפשת מרגוע והיא לא מצליחה לעשות את זה, עשית את זה ומצאת את זה יותר נכון במקום העבודה שך, עבודה היא בהחט יכולה להיות יעוד, לדוגמא רופאים, מורים, פסיכולוגים, מטפלים אומנים ועוד... מה שלדעתי את צריכה לעשות כרגע, זה באמת לקחת פסק זמן לעצמך, לבדוק טוב טוב בתוכך מה את רוצה מה את אוהבת להיות אמיתית עם עצמך עד הסוף, לתת לעצמך להקדיש לעצמך כל אחד זקוק לזה, ולדעתי כדאי לך מאוד לנסות למצוא את התשובות האלה ברוח, דרך כניסה וחיבור לעולם הזה, כדי שתוכלי למצוא מרגוע לנפשך ואולי תוך כדי כך תגלי עוד ועוד דברים על עצמך, ולא רק מקום העבודה שהיה לך שם, אנחנו באים עם הרבה פוטנציאלים בחיים ולא רק כיוון אחד לכן חשוב למצוא עוד כיוונים שיכולים לסייע בידייך, וסליחה עם הקביעה של החברים שלי כאן לגבי הפסיכולוגיה היא לא ממש יכולה לעזור בתחום הזה, היא עוזרת עד גבול מסויים.
 
הי מירי

רק רציתי להעיר את תשומת לבך שאף אחד מהעונים לא הזכיר פסיכולוג. זוהי מסקנה ששמים הגיעה אליה, ומזה התחיל דיון על הנושא.
 

שמיים26

New member
התכונתי שהתשובה פסיכולוגית...

ואני רציתי לדעת מה יש מעבר ..הרי יש מעבר..
 

העין3

New member
שמיים26 ...

כבר זמן רב שאני רק קורא כאן בפורום ולא משיב אבל את תפסת אותי וחזק... ראשית יקירתי חבל על האנרגיות והכעסים ... אף כותב כאן לא רוצה את העתך !!! ועכשיו לעיניינך יקירתי... את מרגישה אבודה וללא מרגוע ... נפשך נמצאת בסחרחורת קבוע ... סתם פסק זמן לא יעזור לך היות ואת מצאת מרגוע רק בעבודה שבה נתת מעצמך שעות רבות ולא היה לך זמן וכוחות להיכנס לעצמך... היום כשאת אמא במשרה מלאה עם זמן רב למחשבות את שוקעת בדכאונות ומרגישה מסוחררת ... חסרים לי הפרטים שלך ולכן לא אוכל לבדוק בצורה מעמיקה יותר אבל אני בטוח שאפשר לטפל בנפש ... אם תחליטי שאת מוכנה לטפל בעצמך אני מבטיח להיות כאן בשבילך אבל אני זקוק לשם , תאריך לידה ושם האמא... ואני זקוק לפתיחות של מאה אחוז מצידך... כרגע את במצה הכי טוב לטיפול היות ואת מודעת לעצמך... ועוד שאלה קטנה יקירתי ... למה כשקראתי את מה שכתבת ראיתי דם שזורם כמו נחל? ממתין למסר ממך ואת גם מוזמנת להתקשר אלי... 5062333 052 ערן.
 
למעלה