אומרים ובוכים

[אושר מ]

../images/Emo16.gifאומרים ובוכים

אומרים שיצאת למסע, מסע ארוך אל תוך הלילה לא כך! המסע הסתיים ללא ניסיון לבלום ועוד לאור היום. אומרים שעלית בסערה, בסערה השמיימה - אין זו אמת! הלכת מאיתנו בשקט ובדומיה והשמיים לא הרעיפו אפילו דמעה. אומרים שגמרת את התיקון, התיקון שלמענו באת לעולם - אין תיקון, רק שבר שאין כמותו, עוד לא בן עשרים ושלוש במותו. אומרים שהיית שושן בלי חוחים, אומרים ובוכים. אביו של זיו

 

[n k]

../images/Emo16.gif

 

[leeloo]

חשבתי שזה לא משפיע

חשבתי שכמו בכל שנה, הטקסים יהיו יבשים, שהמילים יהיו זהות כמו בכל שנה, אבל משהו כנראה כן השפיע, ומשהו כן הזיז, ואני לא יכולה לדמיין לעצמי מה יקרה אם זה קורה למישהו קרוב אליי... ואם אני באמת מנסה, הדמעות מתחילות לזלוג...

 

[De-Panther]

../images/Emo16.gif מדהים מה שהיה היום אומנם עשו..

ביזיון בחלק מהטקס משום שלא ממש התאמנו אליו כמו שצריך אבל היה מרגש ואני כבר ידעתי מזה איך שחזרתי אבל החייל שנסחף בזרם של נהר הירדן ומת בזמן האימונים למד בתיכון שלי והזכירו אותו בחלק מהדברים שאמרו וגם חבר טוב שלו עלה לבמה וסיפר עליו הוא ממש התרגש ליידי איזושהי ילדה קטנה מהחטיבה נראה לי כיתה ז' או ח' שבהתחלה צחקקה עם חברה שלה פתאום התחילה לבכות וזה היה מוזר לאט לאט מבינים כמה זה קשה ואצלנו יוצא שביום הזיכרון כולם חוזרים לתיכון כל החיילים רובם לפחות מגיעים ונפגשים עם כולם אז גם אח שלי הגיע אומנם קצת עיצבן אותי שאני מחפש אותו כדי לשים את התיק ישר במכונית שלו במקום אחרי זה להסחב איתו כשכולם הולכים והוא אומר לי שניפגש אחרי הטקס אבל זה היה בסדר אז אחרי הטקס התקשרתי אליו ואנחנו עומדים אחד לייד השני ופתאום הוא קולט אותי כן הוא יודע לכוון אנשים בצורה נהדרת הוא כיוון אותי בהתחלה לכניסה של בית הספר ורק אחרי זה נזכר לאמר שהוא בעצם במקום אחר ובא אלי מאחורה אחרי זה הוא התחיל עם ילדה מכיתה ט'

אחרי זה כשיצאנו מבית הספר היו הרבה חיילים הרבה והוא ועוד כמה שלמדו איתו ממש התרגשו לראות את כולם זה היה מדהים ככה זה אצלנו במדינה צריך לעשות הכל מהר רגע אחד עצובים רגע אחד שמחים זה היה מדהים לראות ככה את כל החיילים מתרגשים ואז חלקם נזכרים בזה שלמד איתם ומת ובכל זאת מנסים להמשיך כי לא יוצא להם להפגש חבל שככה זה שצריך משהו עצוב כדי לאחד את כולם

 

[leeloo]

אני נסעתי לביה"ס שלי...

הייתי באזכרה של סבא ואח"כ נסעתי לביה"ס יחד עם עוד כמה חברות. באו הרבה בוגרים על מדים. היה מרגש. לחזור לביה"ס. ה-3 שנים הכי לחוצות בחיי. מדהים. וכמובן הפגישה עם המורה למתמטיקה והמורה לפסיכולוגיה שחיבקו ונישקו, המורה להסיטוריה שחייכה אליי הרבה, והמחנכת שעשתה הצגה כהרגלה כאילו היא ממש שמחה לראותי. רק חבל עם החום הזה.. היה טקס ממש מכובד. ילדים שרו מדהים. קטעים נפלאים. חליל ברקע. השתפרו עם השנים. הלכנו באמצע לעשות סיור בביה"ס, לראות מה השתנה, וממש לא הרבה. מלבד החדר עריכה של מגמת קולנוע.. היה קצת מרגש. מוזרה שכמותי. אבל באמת שהיה נחמד לחזור. נוסטלגיה. והשמחה של המורות הספציפיות האלה. ממש אהבתי אותן. הן עזרו לי המון. הן גם היו נורא נחמדות. טוב שהלכתי. למרות החום והגועל. זה העבר שם.. ההתבגרות.. החלק האחרון לפני היציאה למסגרת הצבאית..

 

[d@r121]

את בטוחה שלא היית בביה"ס שלי?

גם אצלי רכזת השכבה הפליאה בביצועיה על החלילית