• פותח הנושא e s1
  • פורסם בתאריך

e s1

New member
../images/Emo158.gif ../images/Emo173.gif ../images/Emo172.gif

זכרתי שהיה משהו שאביתר כתב פעם לשבועות, בסוף מתברר שזה רק האיחול בסוף, אבל נו, מילים שתמיד טוב לקרוא
--- הילל הזקן היה אומר-אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי. זה מזכיר לי את הסרטונים האלה לפני ההמראה במטוסים, מה לעשות במקרה של התרסקות. שקודם צריך לשים מסכת חמצן ואז על הילד שלידך. אם אני לא אנשום לא אוכל להנשים ואם אני נושם ולא דואג להנשים מצבי המוסרי בכי רע. זה מתחיל בלדאוג לעצמי לצרכים הפיזיים והנפשיים שלי. כמו שאמא שלי הייתה אומרת, אם אתה לא תכין שיעורים אף אחד לא יעשה אותם בשבילך. מוטלת עלי אחריות לדאוג לעצמי, להיות בן טיפוחי. להלביש את עצמי כשקר, להצחיק את עצמי כשעצוב, לתת כתף. אם אני לא אהיה שם להזיז את העניינים קדימה הם לא יזוזו. לפעמים כשאני קוטל את עצמי, וזה קורה לעיתים תכופות אני אומר לעצמי תחשוב שאתה הילד שלך, ככה היית קוטל אותו על כל משפט שהוא אומר? על כל טעות שהוא עושה? מה פתאום. היית אוהב אותו ואומר לו : אתה חמוד, אתה יפה, לא נורא בוא נלך נקנה שוקולד, נלך לסרט. אם אין אני לי מי לי. אני צריך לדאוג שהכי טוב לי, ולסלוח. אבל כמו בסרטון של המטוסים, אם אני שם על עצמי מסכת חמצן ולא עוזר לילד לידי זה נראה רע מאוד. ברי סחרוף אומר, עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך, הילל אומר אותו דבר-כשאני לעצמי מה אני כשאני נותן אז אני בן אדם. לפני כן אני לא. כשאני נותן אני מרגיש ששווה לחיות אני יותר נהנה לתת מתנה מאשר לקבל (בדרך כלל). שלמה המלך אמר-כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם. מה שאתה נותן זה מה שתקבל. הפנים שאתה מראה אל המראה זה מה שהמראה מראה לך הלב שאתה נותן לאחרים זה מה שהם יתנו לך. מכיוון שאלה חוקים מאוד פשוטים אבל כל כך קשים לעשות, לאהוב את עצמי ולרצות רק טוב לאחרים, אומר הילל ואם לא עכשיו אימתי. כדי להתחיל עם זה עכשיו. נעזוב את מחר למחר. חג שבועות שמח (אם מישהו יודע למה אוכלים עוגות גבינה ומתגלשים במגלשות מים שיסביר לי בבקשה) אביתר
וחידה קטנה לחג: מי יודע מה הקשר בין רות לתל אביב?
 
גם בפעם המי זוכר כמה

זה מרגש כמו לקרוא את זה בפעם הראשונה (מנגן וזוכר, ואז שוב שוכח....) ומה התכוונת עם רות ותל אביב? את שואלת מה הקשר בין הציטוט ממגילת רות לשיר תל אביב?
 

e s1

New member
זו התשובה ../images/Emo13.gif

אבל האמת שגם זאת שאלה..
 
אולי באמת

כדאי לפתוח שרשור ניתוח לשיר תל אביב, כי מן הסתם יהיו הרבה פרשנויות, ומעניין.... לכשעצמי היתה לי הבנה מחודשת ובכלל התפייסות גדולה עם השיר הזה לא מזמן, הלוואי שהוא יגיע לידיים של אמיר צורף שילטש אותו בפינות שבכל זאת עדיין דוקרות לי בחוסר נוחות
 

SnapDragon

New member
סולחה ?! ../images/Emo12.gif

טוב, מניחה שזה עוד משהו לדבר עליו ב...או, אני לא יודעת...תל אביב ?
. ואני מסכימה. הוא אכן דורש ליטוש. מה שגורם לי לחשוב על זה - מעניין, אף פעם לא הייתי בתוך סיבוב חדש, טרי וגולמי שכזה. מה יצא, אם יצא, מתי שיצא. *לועסת עיפרון*
 
מה זאת אומרת לא היית?

אבל הסיבוב הזה אמור היה להיות בדיוק זה, וכך הוא גם התחיל... אבל מסכימה, מעניין מאוד מה יהיה ולגבי תל אביב - כן, פתאום הבנתי שזה שיר אהבה, ואחד החזקים ביותר שהוא כתב. כלומר שהתשובה לכל המשבר והבלבול זה לא "עכשיו צריך לנשום את זה פנימה באמת", כמו שטעיתי לחשוב, אלא דווקא "עמך עמי, ואלוהיך אלוהי" |ואני מתעלמת מהשעה הפסיכית שכתבת בה
|
 

SnapDragon

New member
חוץ מהנוכחי, זאת אומרת

עוד לא התנסיתי בזה. אין לי ידע מוקדם. אין לי רגש מוקדם, על איך כל זה יכול להיות... וככל שהמחשבות האלה צצות ורצות לי בראש, ככה אני מתחילה להיות בטוחה שכך זה הכי טוב. הרי ממילא שום דבר לא ישתווה. וזה כל היופי. לא הייתי מגדירה אותו כשיר אהבה, ואני עדיין חושבת שהתשובה - הלא מוחלטת, כן? היא יותר דרך התמודדות והתחלה מחודשת - היא "עכשיו צריך לנשום את זה פנימה". אבל כן, הוא יכול להיות סוגשל שיר אהבה, וזה לא סותר את איך שאני רואה וקולטת אותו. כי הרי היא העוגן שלו (אם כי עד כה כשהשתמשתי במילה הזו זה היה בהקשר טיפונת נואש). היא מה שעוזר לו לנשום את זה פנימה באמת ובאמונה. היא שם כדי להזכיר לו. את שלו. את שלה.... ומשם למצוא את הכח לקום שוב. אם נחשוב לרגע למי הוא מפנה את השיר הזה, למי הוא שר - אז מלבד לעצמו, כבר בהתחלה יש את "איפה את". ולצד זה יש את "כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שאתה סולח". שניהם בלשון נוכח. ה' ואשתו נוכחים בחייו. ובחיים של השיר הזה ספציפית. שילוש בסיסי. ותכלס, (אם יורשה לי להעמיק לרגע, ומקווה שתבינו) הרי מה שבאמת יותר בטוח בעולם הזה הוא מי שבוחר אותך אך גם אתה בוחר אותו. אפרופו דיון הילדים...אמנם יש לך את ההורים שלך שבחרו אותך, אבל אתה לא בדיוק בחרת אותם. יש את ה' שבחר בך כשברא אותך, ואתה בוחר אותו כשאתה בוחר להאמין ולהתנהג בהתאם. ויש גם את בן/בת הזוג שלך, שזו שיא הבחירה ההדדית. שני אלה הם פחות או יותר העוגנים היחידים שאתה יודע שאם כבר אמיתי - אז זה שם. שם אתה בוחר להכיר, להאמין ולאהוב בדיוק כשם שהצד השני בוחר לעשות זאת. זה הבסיס הכי בסיסי שיש לך. זה מה שיש לך לעבוד איתו, ולשם אתה תמיד חוזר; גם בנפילות ("שוב אני בת"א") וגם בנסיקות (כי גם שם "שוב אני בת"א", אני מחזיר את עצמי לשם בכח. דע מאין באת, ורק אז דע לאן אתה הולך.). בזה - ובעזרת זה - אתה נזכר ומתאמץ. זה לא שיר יאוש. יש שם הרבה שבר, אבל גם מה ומי שיעזור לך לאסוף את הכל. ללא תנאים. בסיסי. הדדי. שורשי. ומהי אהבה, אחרי הכל. (ועם הנקודה האחרונה אני חשה רצון להודות לך.
)
 
למעלה