חוויותינו בימים חמישי עד שבת

[Brombit]

../images/Emo156.gif חוויותינו בימים חמישי עד שבת

 

[Brombit]

../images/Emo112.gif חמישי

 

[Evil Cupcake]

שמעתי שאם מתקפלים זה כבר לא כואב

אבל עזבו את זה, אמא כבר ממש רוצה אז אני אתן לה. (L) אני אוהבת את זה ואני אוהבת אותך ואני אוהבת את כולם. איזה נחמד לראות שהשמנת, זה נותן לי הרגשה ממש טובה בלב לראות שאת מסתדרת ושירדת מהמסלול.

 

[Evil Cupcake]

אה, ובלי בדיחות גסות על זה, בבקשה. זה אפילו ל

א מצחיק..

 

[Touched By Angels]

איזה יום מיותר.../images/Emo219.gif

כנראה שאני לא אשדל לעצמי את שגרת החיים הזו,היא סתם עושה סחרחורות.

מה הקטע של לקבל מכות ברגל ימין,כל הרגל שלי כחולה כבר.

מחר,לאנשהוא.

למה כשאני שונאת אנשים,אני ממשיכה להיות נחמדה אליהם? אני מגעילה את עצמי.

 

[אטומיק בייגל]

הממ

ישנו אתמול אצל משפחה אחרי הסדר והיום היה על האש. פיכ :{

הדפסתי תווים לרסטלס של ווית'ין ^^ אני מתה שיגיע מחר כדי לנסות אותם. D: רציתי להדפיס גם לאגם הברבורים אבל נגמר הדיו במדפסת

אני אדפיס מחר D::::::

לפני כמה זמן נזכרתי בספר ילדים ממש ממש חמוד ולא הצלחתי להיזכר בשם שלו, אבל שכחתי מזה באיזשהו שלב. והיום כשהדפסתי את התווים הסתכלתי סביב ופתאום ראיתי בספריה את הספר הזה! D::: שכחתי אותו שם למטה אבל מחר אני אקח אותו לחדר ואקרא אותו ואאמץ אותו.

מישהו מכיר? "לאן נעלם הירוק?" של תמר אדר. (יתכן שהספקתי לשכוח שוב את השם ועיוותתי אותו, אבל נראה לי שזה זה

)

 

[אטומיק בייגל]

אוי שכחתיXD ../images/Emo45.gifKorpiklaani באים לארץ!

ידעתם את זה? :0 במקרה הייתי היום במייספייס שלי וראיתי בולטין מקורפיקלאני מלפני כמה ימים. 16.10 בבארבי ת"א, כרטיסים ב135 ברייבנמטאל.

 

[Brombit]

../images/Emo112.gif יום שישי

 

[Brombit]

../images/Emo31.gif המזנון עם הצ'יפס היה סגור כי יש ../images/Emo115.gif

בו לחמניות... העיקר לכתוב משהו

 

[Brombit]

../images/Emo45.gif 400 ב-Icy Tower ../images/Emo95.gif ../images/Emo115.gif

הגעתי לזה הרבה פעמים לפני הרבה זמן, אבל עכשיו זה אחרי הפסקה ארוכה

 

[bachner1]

400 בקומות?

אח שלי פעם הגיע ל675

 

[The Young Amyrlin]

מה אתה מתלהב?

אני הגעתי ל-150!!

 

[bachner1]

זה גם בערך השיא שלי (אולי אפילו פחות) ../images/Emo6.gif

 

[Brombit]

ואם כבר להשוויץ ../images/Emo115.gif

אחותי הגיעה ל-191 בעיניים עצומות

אני הגעתי ל-13

 

[Evil Cupcake]

מעצבנת.

עכשיו הבנתי לאן כל הנקודות השליליות בחיים הלכו, אבל זה בטח לא הכל, אם ממש טוב לי מצד שני.

אבא מעצבן, יודע עכשיו שזה קטע פסיכולוגי, אבל זה הכל באשמתכם, אז אל תאשימו אותי.זה מה שקבע שאני נשארת ככה. וייאהבו אותי גם ככה. וייחבקו אותי גם ככה, בין כה וכה. אולי אליך אני מתגעגעת, אולי בכלל לעצמי. עם סטטוסים בפייסבוק וגלגולים מפה לשם עד שאני כבר מפסיקה לחשוב על מה שמטמטם אותי, אני מתחילה לחשוב עלייך אז עדיף כבר לדפוק את הראש. אין לי זין לחיי חברה בחופש. זה תמיד מתחיל יפה ואחריי שבועיים כבר אפילו לא מרימים טלפון לשום מקום, נוסעים לת"א כדי לצום ולצחוק על פריקונים. רוצה בטטה? לא? אז אולי מצה? למה לא לקחתי את השני? יכלתי לקחת את השני וגם לא ללכת להשתין שאמא לא תתחיל. היא גם לא התחילה, כאילו יש לה גם אומץ לומר לי משהו על זה. מחר תרגיל פסיכים, נראה אם זה יהיה ממשממשממש כיף אז אני אחזור לזה אולי אני בכלל צריכה את זה? איך אפשר עם כל השטויות בבית הזה. [על מי את עובדת, סתם מנסה לשכנע את עצמך שזו לא אשמתך. בחייך.] אבל זה בכלל לא הוגן, הגעתי ל60 ביום, ואז חזרתי לכפול איזה 9 מזה. זה לא כזה נוראי כי יש לי עוד מלא חופש להשלים פערים. כמה שהוא ניסה להראות שמישהו אוהב אותי ושאני צריכה להפסיק, שכח אותי תוך יום, בבוקר הוא כבר חזר לעניינים. אבל מה אני יכולה להגיד? חחח השיחה הראשונה שלנו בחיים שהיא לא על גבי דף אינטרנט, אני באמת מצפה שהוא ייאהב אותי כמו שהוא אוהב אנשים אחרים? גם אם חצי שעה אחריי השיחה הייתי אוכלת אקדח, לא היה משנה, כי הוא לא מכיר אותי. איזה קטע אם הייתי מספרת לך איזה פרצוף היית מביאה לי, איזה מזל שאנחנו לא ככה אנימור. לא היו חולצות של היי מאנדיי אז קניתי אחת של היוזד [מה]

נייק צבעוניות, מדהימות.

אמא לא רצתה ללכת לטי מרקט אז פרובבלי פספסתי. אני צריכה חיבוק אמיתי, לא אחד של שלום, לא אחד שגורם לי להקיא. חיבוק מעצמי ולא מאפחד אחר, אולי ממישהו אחר אבל לא ממנה אלא אולי ממנה או ממנו או ממנו או מ...אממ... אולי ממנה, אבל רק אם גם הוא ייתן חיבוק. אני רוצה להתכרבל ולשתוק ולשכוח בכלל שאני חולה וככה להמשיך להיות חולה אבל בלי לחשוב על זה, כי מי רוצה בכלל תרופות, חלאס. רוצה לשמוע משהו מצחיק? קניתי גרביים עד קצת הרבה מעל הברך,שזה איזה 10 ס'מ לפניי שנגמרת הרגל, בצבעי הקשת. ואני עושה פירסינג באגן כשאני ממש ממש אוכל אוויר.

 

[סער טובי]

סתם תהיה..

רואים שיש לך ממש ממש המון על הלב, לא יותר קל לך לפרוק באיזה בלוג אנונימי מאשר לצנזר את עצמך? לספר חצי סיפורים? לא בקטע של "למה את רושמת כאלה דברים פה" אלא ממש בקטע שזה נראה כאילו את חייבת לפרוק כמו בנאדם נורמלי...

 

[Evil Cupcake]

אם אני כותבת בבלוג אנונימי, קל מאוד לעלות על

זה שזו אני. אני יודעת שזה ממש לא ברור, מה שאני כותבת פה, אבל לפעמים אני פשוט צריכה לשפוך את זה בדרך פיוטית וממש לקוות שלא ייבינו. גם הרבה יותר קל אם זה מסובך וככה גם החברים שלי לא ייבינו בעצמם. אולי אתה צודק, היה הרבה יותר קל לכתוב הכל בבלוג. אבל פה הכל נשפך בלי שאני אדע שאני מתכוונת לספר כל מה שחשבתי היום, וכשמתחילים לכתוב פוסט זה ממש ברור. מה גם שהצומי שאני מקווה לקבל פה הרבה הרבה יותר נמוך מהצומי בישראבלוג, וכאן אני אכתוב לא בשביל כניסות או ביקורת, אלא כי יצא לי, וזהו. <:

 

[סער טובי]

אני יודע שאת לא כותבת בשביל צומי

ורואים שאת דווקא לא רוצה שיבינו ושום דבר, וזה הקטע, כל החשש הזה שיבינו, כל ההסתרות האלו, דורשים יותר מאמץ, ככה שאת גם יותר מנסה לא לספר דברים, וגם לא באמת שופכת את הכל, וזה רק יותר מבאס את יכולה לכתוב בישראבלוג ולא לשים זין על תגובות. אז שיגיבו, מי הם? או שתכתבי ביומן, או כל מקום אחר, שאת באמת יכולה להיות כנה ב-100% בלי חשש כל הזמן

 

[סנעיר]

אפשר גם להפוך את הבלוג לפרטי

ולא לתת את הסיסמא לאף אחד. אפשר גם לכתוב למגירה. לא חסרים פתרונות למי שרוצה לשפוך ולא רוצה שאנשים ידעו או יבינו. מאחר והיא לא בחרה באף אחת מהדרכים האלה- לי נראה שהיא כן רוצה שיקראו אותה (מה שאתם מגדירים כ"צומי"..) אבל להיפטר מהסכנה שאנשים מוכרים יעלו על זה (בהנחה ואין כאלה בפורום), כך שהפורום הוא באמת הפשרה המושלמת- להיחשף אבל במידה. אני אישית לא חושב שזה צומי ודווקא קורא אותה לא מעט בגלל שהיא שופכת פה את החיים שלה ולא סתם הודעות "קנו לי נעליים מגניבות".

 

[סער טובי]

נכון

וזה למה אני חושב אבל שישראבלוג יהיה פיתרון יותר טוב אפילו, בלי להפוך את הבלוג לפרטי, פשוט שיהיה אנונימי, יותר מקום לפתיחות, פחות צינזור...