aint mindless
New member
../images/Emo155.gifפסח../images/Emo155.gif
סיפור על פסח, סטייל "ילדים מספרים על עצמם" של ולדר. ---------------------------------- שלום, קוראים לי אריק ואני בן 9. פסח זה ראשי תיבות. זה דבר ידוע אצלינו במשפחה. ראשי תיבות של מה, אתם שואלים? קלי קלות - פיקיון, סיקיון וחיקיון. עכשיו אתם בטוח שואלים, "מה הקשר?". אז אני אגיד לכם, אין שום קשר. בדיוק כמו שבתקופה של פסח אנשים עושים דברים שממש, אבל ממש לא קשורים אחד לשני. כמו לנקות את הבוידעם, להחליף חצי מהבית ברהיטים חדשים ולבדוק מי הגיבור שיגיע לתיקרה בלי כסא, כדי להוציא את כל קורי העכביש. וברשותכם, יש לי שאלה - מה הקשר בין חמץ לקורי עכביש, בין חמץ לבויעדם או בין חמץ לרהיטים בני שנה אחת בלבד? אני מעולם לא נתקלתי בעכביש שאוכל פרוסה עם שוקולד ובחיים לא ערכתי סעודה מפוארת או אפילו אחת שמורכבת רק מחטיף קטנטן בתוך חלל הבוידעם הגדול שנמצא אי שם למעלה בתקרה. ולגבי הרהיטים, אם גם הם באו במגע עם חמץ, אז למה שלא נחליף גם את המקרר ואת המטבח ואת תיקי האוכל ואת הסירים?! ממש מוזר. כשהייתי בכתה א', זו הייתה הפעם הראשונה שממש הבנתי מה זה בכלל פסח. מה אלה הקרקרים עם החורים שאנחנו אוכלים במשך שבוע שלם ולמה אסור לנו לאכול אורז או שעועית שאני כל כך אוהב. היום אני כבר גדול, אני בכיתה ג'. אבא נותן לי להחזיק את הנר לגמרי לבד, ולחפש את הלחם שנמצא סגור בשקיות אוכל ברחבי הבית. כשאני עושה את זה, כל האחים שלי עוקבים אחרי בחשיכה כדי למצוא את פרוסות הלחם האבודות שהחבאנו שניות לפני החיפוש הנרחב. אבל כשהייתי בגן, לא אהבתי את פסח. מיד אחרי שהסתיים חג פורים, הרגשתי שבאו חייזרים מהחלל החיצון, חטפו את אמא ואבא שלי והביאו לי הורים חדשים. אמא, במקום להשקיע בי ובאחיי, הייתה דואגת יותר לריצפת הבית ומנקה אותה ומצחצחת אותה בלי סוף, ואז היא הייתה דואגת שלא נדרך עליה. "כדי שלא יכאב לה, אמא?" היא תמיד כעסה כשבטעות אני או אחד מן האחים שלי היינו אוכלים פרוסה באחד החדרים. כשזה היה קורה אמא הייתה כועסת עלינו מאוד. "אני מנקה ומנקה כדי שלא יהיה חמץ," היא הייתה אומרת, "והופ! אתם מגיעים והורסים את כל הניקיונות שאני משקיעה בבית." היא הייתה מסיימת בעצבות. אפילו כשיעקב הקטן היה אוכל בטעות עוגייה בחדר השינה, אמא הייתה כועסת עליו מאוד ונעצבת. ואנחנו לא היינו מבינים למה אסור לנו לאכול עוגיות ולמה אסור לנו לאכול פרוסה עם גבינה או עם שוקולד. חשבנו שאולי אמא ואבא עושים לנו עונש ארוך מאוד בו אסור לנו לאכול דברים טעימים וממתקים, כי אפילו בשבתות אבא הפסיק לקנות וופל מצופה בשוקולד ובמבה וביסלי. וכל זה היה עד שהגעתי לכיתה א'. בכיתה, הרב הסביר לנו שאסור לאכול חמץ בחג הפסח. אם אתם לא יודעים מה זה חמץ ומה הסיבה שאמא שלכם מנקה את הבית ללא הפסקה מיד כשחג פורים מסתיים, אני אגלה לכם. את חג הפסח אנו חוגגים בגלל שעם ישראל יצא ממצרים זמן רב אחרי שהוא עבד בשביל המצריים. כשעם ישראל יצאו ממצרים, הם אפו לחמים כדי שתהיה להם צידה לדרך, אבל בגלל שהם מיהרו לצאת מארץ הניכר, במקום לחמים יצאו להם מצות ובגלל זה אנחנו אוכלים מצות בפסח ולא חמץ שזה לחם. ובגלל זה גם האימהות של כולנו טורחות ומנקות את הבית כדי שלא ישארו בו פירורים של ממתקים שהם חמץ, ושל פרוסות לחם ושל עוגיות. כי לא רק שאסור לאכול חמץ בפסח, גם אסור לראות אותו. אז אם אתם רוצים להיות נחמדים, תעזרו לאמא או לאחות הגדולה לנקות את הבית לפסח, כדי שגם אצליכם הבית יהיה נקי מחמץ. חג שמח
סיפור על פסח, סטייל "ילדים מספרים על עצמם" של ולדר. ---------------------------------- שלום, קוראים לי אריק ואני בן 9. פסח זה ראשי תיבות. זה דבר ידוע אצלינו במשפחה. ראשי תיבות של מה, אתם שואלים? קלי קלות - פיקיון, סיקיון וחיקיון. עכשיו אתם בטוח שואלים, "מה הקשר?". אז אני אגיד לכם, אין שום קשר. בדיוק כמו שבתקופה של פסח אנשים עושים דברים שממש, אבל ממש לא קשורים אחד לשני. כמו לנקות את הבוידעם, להחליף חצי מהבית ברהיטים חדשים ולבדוק מי הגיבור שיגיע לתיקרה בלי כסא, כדי להוציא את כל קורי העכביש. וברשותכם, יש לי שאלה - מה הקשר בין חמץ לקורי עכביש, בין חמץ לבויעדם או בין חמץ לרהיטים בני שנה אחת בלבד? אני מעולם לא נתקלתי בעכביש שאוכל פרוסה עם שוקולד ובחיים לא ערכתי סעודה מפוארת או אפילו אחת שמורכבת רק מחטיף קטנטן בתוך חלל הבוידעם הגדול שנמצא אי שם למעלה בתקרה. ולגבי הרהיטים, אם גם הם באו במגע עם חמץ, אז למה שלא נחליף גם את המקרר ואת המטבח ואת תיקי האוכל ואת הסירים?! ממש מוזר. כשהייתי בכתה א', זו הייתה הפעם הראשונה שממש הבנתי מה זה בכלל פסח. מה אלה הקרקרים עם החורים שאנחנו אוכלים במשך שבוע שלם ולמה אסור לנו לאכול אורז או שעועית שאני כל כך אוהב. היום אני כבר גדול, אני בכיתה ג'. אבא נותן לי להחזיק את הנר לגמרי לבד, ולחפש את הלחם שנמצא סגור בשקיות אוכל ברחבי הבית. כשאני עושה את זה, כל האחים שלי עוקבים אחרי בחשיכה כדי למצוא את פרוסות הלחם האבודות שהחבאנו שניות לפני החיפוש הנרחב. אבל כשהייתי בגן, לא אהבתי את פסח. מיד אחרי שהסתיים חג פורים, הרגשתי שבאו חייזרים מהחלל החיצון, חטפו את אמא ואבא שלי והביאו לי הורים חדשים. אמא, במקום להשקיע בי ובאחיי, הייתה דואגת יותר לריצפת הבית ומנקה אותה ומצחצחת אותה בלי סוף, ואז היא הייתה דואגת שלא נדרך עליה. "כדי שלא יכאב לה, אמא?" היא תמיד כעסה כשבטעות אני או אחד מן האחים שלי היינו אוכלים פרוסה באחד החדרים. כשזה היה קורה אמא הייתה כועסת עלינו מאוד. "אני מנקה ומנקה כדי שלא יהיה חמץ," היא הייתה אומרת, "והופ! אתם מגיעים והורסים את כל הניקיונות שאני משקיעה בבית." היא הייתה מסיימת בעצבות. אפילו כשיעקב הקטן היה אוכל בטעות עוגייה בחדר השינה, אמא הייתה כועסת עליו מאוד ונעצבת. ואנחנו לא היינו מבינים למה אסור לנו לאכול עוגיות ולמה אסור לנו לאכול פרוסה עם גבינה או עם שוקולד. חשבנו שאולי אמא ואבא עושים לנו עונש ארוך מאוד בו אסור לנו לאכול דברים טעימים וממתקים, כי אפילו בשבתות אבא הפסיק לקנות וופל מצופה בשוקולד ובמבה וביסלי. וכל זה היה עד שהגעתי לכיתה א'. בכיתה, הרב הסביר לנו שאסור לאכול חמץ בחג הפסח. אם אתם לא יודעים מה זה חמץ ומה הסיבה שאמא שלכם מנקה את הבית ללא הפסקה מיד כשחג פורים מסתיים, אני אגלה לכם. את חג הפסח אנו חוגגים בגלל שעם ישראל יצא ממצרים זמן רב אחרי שהוא עבד בשביל המצריים. כשעם ישראל יצאו ממצרים, הם אפו לחמים כדי שתהיה להם צידה לדרך, אבל בגלל שהם מיהרו לצאת מארץ הניכר, במקום לחמים יצאו להם מצות ובגלל זה אנחנו אוכלים מצות בפסח ולא חמץ שזה לחם. ובגלל זה גם האימהות של כולנו טורחות ומנקות את הבית כדי שלא ישארו בו פירורים של ממתקים שהם חמץ, ושל פרוסות לחם ושל עוגיות. כי לא רק שאסור לאכול חמץ בפסח, גם אסור לראות אותו. אז אם אתם רוצים להיות נחמדים, תעזרו לאמא או לאחות הגדולה לנקות את הבית לפסח, כדי שגם אצליכם הבית יהיה נקי מחמץ. חג שמח