רגשות אשמה

[אסתיהאחד]

../images/Emo153.gifרגשות אשמה

מכירים אותם בודאי. פתאם תופסים אותי לא מוכנה פתאם חושבת שלא עושה מספיק למען הילדים פתאם מאשימה ומלקה את עצמי. אחרי זה הם עוברים. שוב טופחת לעצמי על השכם. על הכוחות על נשיאת העול לבד. איך להתמודד אתם טוב יותר בהתקפה הבאה

 

[חי יחידה]

בטח בטח

מקוה שזה לא מה שהעיר אותך.. יו איזה יתושה העירה אותי חבל"ז.. לפעמים יש ימים ויש לילות ככה שהמחשבות על הילדים לא נותנות להרדם, כן הפחד הזה שהכל יסתדר שמחר הכל יזרח מעל ראשם, שלא יחסר להם כל רצונם ושיהיו להם חברים תמיד שם סביב, יש ימים שהכעס מדיר שינה הזכרון מהיום שעבר ..למה כעסתי למה צעקתי למה אני אמא כזאת רעה? יש ימים שזה לא קל ככה בלבד מכירה אותו, לפעמים מעצבן לי להיות אמא אבא דוד דודה ועוד אחרים שלא תמיד סביב, העול הזה הוא נעים גם אם לא בחרתי בו הוא היה שם מיום שנולדו, לפעמים אני רואה בו מבחן איום ונורא שנפל לחיקי, ובסך הכל זה כל כך ברור כמה העול הזה הוא נכס יקר אוצר שקרוב אל ליבנו, משם צומח לנו האור של הבוקר החיוך שאורך היום מזכיר לנו כל רגע את המשפט הזה "שרק יהיו בריאים הכל יהיה בסדר".. ומה יותר טוב מחיוך ואושר של ילד הילד שלנו.. וההתקפה הבאה תבוא כבר מחר ונתמודד איתה נגד כל העולם, ונשרוד ונעמוד על שתי הרגליים, ונמשיך לחייך לאהוב להוקיר ולהעריך על העול הזה שלא סתם לידנו ובזכותו אנו קיימים..

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo24.gifתודה.זה עוזר

לדעת שזה קורה גם אצלך. אבל כמו שאמרת זה גם חוזר

 

[חופשי כרוח הים]

בוקר טוב אסתי

היי נשיאת העול לבד, גורמת לעיתים לתחושה של תסכול ואפילו התמרמרות, ויחד עם זאת שאלות ותהיות , האם עשיתי טוב? מה יכלתי לעשות טוב יותר? באם יודעת את בתוך תוכך (ואין אחר היודע זאת טוב ממך) שבכל זמן נתון, בכל מצב נתון , עושה את את המיטב למען הילדים ולמענך את , אז אשת חיל הנך, גם אם התברר בדיעבד שעשית טעויות ומשגים, שהרי אף לא אחד מאיתנו חף מטעויות, מטעויות צריך ללמוד, לתקן ולהמשיך הלאה, ומכאן שאינך צריכה להאשים " ולהלקות" את עצמך, טפחי לעצמך על השכם, שאבי עידוד ונחת חרף הקשיים מגידול הילדים, בדרך זו מובטח לך שהפירות בו יבואו. יום טוב אבי

 

[ophra]

רגשות אשם

הם כמו איזה נבט רע שמושרש בנו מיד עם הפיכתנו לאמהות זה חלק מה"חבילה" של להיות הורה (

- במיוחד בשבילך. "הורה" לא "אמא"

) גם איתם, עם רגשות האשם צריך ללמוד לחיות לדעת שהם מגיעים מדי פעם מאיימים להציף כמו גאות אבל אחר כך נעלמים שוב כמו השפל נסי לא לתת להם להרוס יותר מדי לרגשות האלה זכרי כי אמנם אי אפשר להיפטר מהם לגמרי אבל אפשר לצמצם אותם למינימום כל עוד את שלמה ומאמינה בדרכך עם ילדייך למרות ההתקפות אני בטוחה שגם הם יודעים זאת

עפ

(גם אמא)

 

[חופשי כרוח הים]

בוקר טוב עפרה

היי אכן רגשות האשמה הם כמו נבט רע, " כל עוד את שלמה ומאמינה בדרכך עם ילדייך" זו הדרך לדעתי להתחזק ולהתעודד ובכך לצמצם את רגשות האשמה. יום טוב עפרה אבי

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo24.gifתודה כל תגובה

חיזקה אותי יותר

 

[אשלי וולן]

רגשות אשם

קיימים איתנו מאז הילדות ומושרשים בנו טוב טוב ע"י ההורים. החל מהיותנו ילדים תמיד לימדו אותנו שצריך לעשות מה שאמא ואבא אומרים, ואוי ואבוי אם נעשה משהו שלא מוצא חן בעיניהם. אנחנו גדלים ולומדים שעל מנת לזכות באהבת ההורים עלינו להתנהג כפי שמצופה מאיתנו, ובעיקר- לדאוג להם. כשזה לא קורה, וכשאנחנו מנסים להתחשב ולפעול על פי רגשותנו- אנחנו מתחילים להיות מוצפים באשמה. זה רגש האשמה הבסיסיים בעיני, ומכאן זה רק הולך וגדל, ומועבר מדור לדור. אני מניח שרגשות אשמה שאנחנו לא עושים מספיק בשביל ילדינו נובע מהצורך והרצון להיות "ההורים הכי טובים", ו"לא לעשות טעויות", כמו פיל בחנות חרסינה. אני ממליץ להתחבר לתחושת האשמה הראשונית ולא להעביר אותה לילדים. טעויות ייעשו, אין מה לעשות. אף אחד אינו מושלם. ולכן רצוי לא להזין את רעל האשמה בנו

 

[מצוטטת]

ניזכרתי במילותיך......

ככה הן הלכו איתי וליוו אותי... ואז לפניי דקותיים קראתי ת'קטע הבא..... "כשאנו נכשלים והייאוש מניח את כפו הכבדה על כתפינו, אנו מפסיקים לראות את המרחב שבדברים, הכל מצטמצם לנקודה קטנה וכואבת. האמת היא, שמלכתחילה הכישלון נבע מחוסר אמון בעצמנו, שהיה שם עוד קודם. חוסר אמון, שפירושו שאיננו רואים את עצמנו באופן מלא, איננו ערים לפוטנציאלים שיש בנו"... לא ממש ישיר למילותיך אבל התחושות התחברו... אז הרבה לא כתבתי אבל חשבתי לי... למה לא לצרף קישור ישיר אם לא יועיל להזיק זה בטח לא נכון