נעמה דעי לך
שלמרות מה שאת חושבת ומרגישה כרגע, עם הזמן ועם עבודה עצמית על עצמך, דברים לא כל כך שחורים כמו שהם נראים כרגע. מיץ פטל צודק וכן גם בונבון שלי. אבל בגלל שאני נמצאת בערך באותו מצב שלך, אני יכולה להגיד לך שרק טוב יצא לך מזה. רוב החברות שיש לי הן דרך הילדים יותר נכון דרך הבן שלי היות והוא היה עם חלק מהם בפעוטון ביחד ,והמשיך עד עכשיו ועכשיו בגן העיריה איתם. הקשר שלי עם חברותי הנשואות, הוא הרבה יותר טוב, הן עוזרות (וזה הדדי),הן הרבה יותר שם בשבילי מאשר בעלי היה אי פעם במשך כל שנות נישואי. כייף איתן ואני לא מרגישה לפחות כרגע את הצורך בבן זוג. האמיני לי שכל שנות נישואי תיפקדתי לבד, הוא היה , עזר כשבא לו ולא יותר וכך גם היום. נכון, יש ימים שאת תופסת את עצמך ואת קולטת שאת לבד ומרגישה שכולם נטשו אותך, אז, בשביל זה יש את הפורום, יש טלפון לצלצל אלי או למי שמתצאי לנכון אפילו מאוחר מאד בלילה, יש את הבת שלך ויש אותך הכי חשוב. זה לא הוקוס פוקוס ועובר, תעבדי על עצמך תחשבי חיובי , ותראי שזה באמת לא כל כך נורא וכל ירידה (לא במובן הכחול...
) היא לצורך עליה ועליה טובה חזקה ויציבה יותר. ההתחלה לא קלה, אבל תחשבי על זה, שום התחלה לא קלה, לא הלידה והיציאה מהבטן לעולם הזה וכן כלש השלבים אותם אנחנו עוברים מילדות והלאה. אם הכל היה כל כך קל ופשוט , לא היינו מתגרשות. בכל מקרה, רק טוב יכול לצאת מזה וזו הבטחה. אז הנה לך
גדול גדול גדול וגם
להרגשה טובה