הפינה של טוהר
- פותח הנושא טוהרtoar
- פורסם בתאריך
../images/Emo63.gifהסכת וקרא דבר-תורה ל"ויקרא"
[למי ששם
הפעם בתגובה לקריאתו של מור לא כתבתי כהרגלי- " ד"ת " בכותרת אלא כתבתי במפורש האמת...תודה לאל שהיה לי מספיק מקום לתווים, בד,כ זה לא מספיק פשוט...] הקטע האחרון של פרשת השבוע עוסק בנושא של קרבנות על חטאים הנעשים בשוגג. כידוע, ישנם כל מיני עבירות ע"פ[=על פי] התורה שעונשיהם קצובים והעובר עליהם דינו להיענש ע"פ בית דין. אבל אחד הפנים הפחות מודגשים, הוא שגם לחטאים הנעשים בשגגה יש צורך בכפרה מסויימת וזה המקום בו "נכנסים" קורבנות ה"חטאת" וה"אשם". רק להבהרה, חטא בשוגג לא חייב להיות [וגם לא תמיד זה נכון] "אופס, I DID IT AGAIM" זה יכול להיות [כמו שדורשים בפרשה שלנו] מעשה שנובע מהוראת דין לא קבילה, מעשה שנעשה כתולדה ממעשה אחר שהתכוונו לבצע. יש כמובן גם מעשים בגדר "אונס" שהם לא נחשבים אף כשוגג. בכל מקרה, לעיניננו, בסוף הפרשה מובאים 4 מקטעים שדנים באופן הבאת קורבנות השוגג הללו בהתאם ל-4 "אישים", בסדר הבא: "כהן-משיח"[/משוח], "עדת ישראל", "נשיא", "יחיד". לכאורה הסדר פה קצת תמוה, היינו מצפים שתופיע קודם אמריה כללית ל"עדה" ואז לאישים ה"מיוחדים" [כהן ונשיא] ואז היחיד או אפילו הפוך [יחיד,כהן,נשיא,עדה וכו] מה פשר הסדר הנ"ל
קיימת מסכת שלמה של משניות/תלמוד שעוסקת בהלכות של אותו קטע מהפרשה שלנו-"הוריות". אחד מ"משפטי המפתח" בתלמוד הבבלי [ותכל'ס גם בירושלמי] במסכת זו הוא: "נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד" נראה לי, שיש פה מעבר להסבר הפשוט בפרשנים [שנשיא ומשיח שונים מ"יחיד" כיוון שנכתבו בפני עצמם ולא כ"יחיד"] אני חושב שיש פה אמירה עקרונית. האמירה היא שהמנהיג הרוחני של הדור [כהן-משיח] והמנהיג המדיני של הדור[נשיא] אינם אישים פרטיים. שניהם קשורים בקשר אדוק לציבור. זו הסיבה שהכהן והנשיא מסודרים בפרשה שלנו כ"עוטפים" את הפרשיה של הציבור. אך הקשר שלהם לציבור שונה בגוונו, וגם זה מתבטא בשני קטעים מרכזיים נוספים המופיעים במסכת: לגבי הכהן נקבע ש:"...דכתיב 'לאשמת העם' הרי הוא משיח כצבור לאשמת העם" ולגי הנשיא נקבע ש: "...אם אמרת בנשיא שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים" [בשונה מהכהן שמביא עבור עצמו]
בקצרה, הקשר המיוחד של המנהיג הרוחני והדור היא שהמצב הרוחני שלו והמצב הרוחני של הדור אחוזים זה בזה בכ"מעגל קסם". המנהיג הרוחני מקרין בהילוכו על המצב הרוחני של הדור כולו וגם המצב הרוחני בו נתון הדור משפיע על "נקודת העבודה" של המנהיג הרוחני. על היכולת הפוטנציאלית שלו לפעול. מילים אחרות: הדאגה הרוחנית לציבור אינה רק עניין לציבור שבדורו ודבר שאמור להשליך ולעניין רק את "האזרח הקטן" אלא גם "אינטרס אישי" שלו. מילים אחרות: המצב הרוחני של הציבור מהווה חסם עבור המצב של המנהיג הרוחני של הדור. מילם אחרות: אם הציבור במצב רוחני טוב זה מהווה התחלה של קפיצה למננהיגו הרוחני מילים אחרות:האשמה של הציבור והאשמה של הכהן חד היא. הרוצח בשגגה לא עוזב את עיר המקלט עד לסיום חייו עלי אדמות של הכהן הגדול. והכהן לא יכול להתעלות לגבהים הרבה מעבר למה שמתאפשר לו לפי מצבו של הדור ["...אך דורו לא ראוי לכך"-ברכות ועוד] המנהיג המדיני, לעומת זאת, הוא "אחד העם". כפרתו ביום הכפרות אינה שונה מכל יחיד אחר בציבור. הנשיא מושפע "קשות" ממצבו הרוחני של הדור כולו ובשונה מהמנהיג הרוחני, אין לו הרבה מה לעשות בנדון [וזה גם לא תפקידו בהכרח] מצבו הרוחני של הנשיא היא בבואה למצבו של הציבור כולו ובכך אין ה"נשיא מוצא מכלל יחיד". אך הנקודה בא הוא כן מוצא היא דווקא ב"נקודת התורפה" של הכהן. הנשיא יכול להכריח את הציבור להכין "מצע" להכנה רוחנית טובה יותר. הנשיא משפיע על הציבור בהכוונה מדינית, שמשפיעה כמסגרת על היכולות לרוחניות. אך בכל מקרה, לעולם המדרגה של מוסריות וחיים תקינים תהיה כבבואה של הציבור כולו שהוא מנהיג. וכש"פני הדור כפני הכלב" גם פני הנשיא הם "פני
" ומי יודע, אם היו בימינו קורבנות, מה היה מחירם של בשר הפר והאיל... בתקווה שהכל ישאר ב"דרוש וקבל שכר" בלבד... שבת שלום
טוהר
[למי ששם
קשקוש בלבוש המקורי
New member
ישר כוחך! ../images/Emo197.gif
../images/Emo20.gifהבלוג שבחיי-פרק יד
מספר פעמים במהלך חיי קרה שפשוט לא יכלתי להחזיק יותר... הייתי חייב לשתף בתחושות שלי מישהו הרגשתי שאני חייב לדבר עם מישהו על מה שאני מרגשי אחרת... אבל עם מי? ולפעמים זה היה כמו נהר סוחף שבסופו סכר. והמים ממשיכים לזרום לנהר, זורמים,זורמים אבל לנהר אין לאן להמשיך. אז בשלב כלשהו זה כל כך לוחץ... עד שהסכר פשוט נפרץ גם לי קרה שהסכר שלי נפרץ. פעמיים למשל, זה קרה בחטיבה. כמו שכבר כתבתי לכם פעם, בחטיבה המגב'שת שלנו, היה נוהג "מעניין" בכיתה שלי לפני שיעורי הספורט, תוך כדי החלפת בגדים לבגדי-ריצה והתעמלות, אנשים התחילו להריץ תחרויות שונות וצחוקים בנוגע לאיברי המין שלהם. שמיותר לציין איך זה השפיע עלי. בשלב כלשהו "נפרץ לי הסכר", ובאחת ההפסקות תפסתי את אחד מחברי הטובים [בגיל הזה בד"כ החברים הטובים שלך הם גם אלו שגרים לא רחוק ממך ושנהגת לבלות בביתם והפוך] לקחתי אותו למקום יחסית מבודד [עלאק,מבודד, סתם קטע ליד הבניין שיחסית עוברים בו פחות] והתחלתי לנסות להסביר לו מה אני מרגיש, כשבעיקר זה כולל תיאור על מצב מכנסי בתום ההפסקה שלפני שעורי ספורט. האמת, שהיה לו קצת קשה בתחילת השיחה להבין מה אני רוצה אך גם לאחר שזה השתנה השיחה שחנו הסתיימה פחות או יותר בתגובה של "אני לא יודע מה לומר לך". גם יותר מאוחר, כשקיבלתי "פריצת סכר" בהסעה שלנו חזרה למקום מגורי. ישבתי ליד מישהו שהיה יחסית חבר אפילו יותר קרוב, והתחלתי לנסות להסביר לו ללא מילים, כמו באחד ממשחקי הטלויזיה שהיו באותם ימים, את התחושות שלי. כמובן שזה היה עוד יותר קשה אך אצלו דווקא די במהרה הוא הבין מה התנועות והסמלים שציירתי באוויר [שני גברים מתחבקים] באו לומר. האמת, שפלוס-מינוס כשהגענו להבנה סביב מה בעצם שיחתנו נסובה, הגענו קרוב לתחנה שלי, כך שגם מהשיחה איתו יצא לי בעיקר תגובה של שתיקה. האמת, שכמובן שעצם הפריקה כבר הייתה חשובה לי. והאמת שבאיזשהו מקום, אני חושב שאני מעדיף את ה"תשובות" האלו שחברי נתנו לי מאשר התגובה שקיבלתי מחברי לתיכון יותר בעתיד, אבל על זה נראה לי שאכתוב כבר במוצ"ש מה שכן...הייתה גם פעם אחת שיותר מ"פריצת סכר", היה בה מין הכוונה. זה היה כשהסתובבתי עם מישהו שהכתרי דרך חברים בעיר מגורי החדשה. כמובן שלא יצא לי להכיר הרבה אחרי שעברנו, אבל אחרי שהכרתי אותו דרך אותם חברים בודדים, טיפה התאהבתי בו. וכשקרה לי התקרבות ל"נקודת פריצת הסכר" בסביבתו הרגשתי די בנוח ובמקום להתחיל לסובב את השיחה סביב "יש לך חברה?" "מה דעתך על הנושא של "הוא והיא"?... בעצם גם "הוא והוא"?..." גם אצלו משום-מה זה לקח זמן אך כשהגענו לנושא המיוחל די במהירות הובהר לי על ידו ללא שום ספק שזה ממש לא הכיוון שלו. הוא אמנם הוסיף שאין לו בעיה עם זה ומבחינתו זה סבבה וכש"כל אחד יעשה מה שמתאים לו" ולא מפריע לו אבל זה לא מה שהוא מחפש...[מיותר לציין שעם כל ההקלה של ה"שפיכה" עלתה על זה המועקה של תחושת ההחמצה...] תכל'ס, עם כל ה"לא אכפתיות", מאז אותה שיחה לא שמעתי ממנו... אז מה אתכם- לכם יצא להגיע ל"פריצות סכר" שהחלטתם לדבר עם מישהו/מישהי שאתם מכירים? איך זה הלך? בלנ"ד [בלי נדר] אשתדל להוסיף במוצ"ש על הקטע בתיכון... אז..המשך יבוא [TO BE CONTINOUED...]
מספר פעמים במהלך חיי קרה שפשוט לא יכלתי להחזיק יותר... הייתי חייב לשתף בתחושות שלי מישהו הרגשתי שאני חייב לדבר עם מישהו על מה שאני מרגשי אחרת... אבל עם מי? ולפעמים זה היה כמו נהר סוחף שבסופו סכר. והמים ממשיכים לזרום לנהר, זורמים,זורמים אבל לנהר אין לאן להמשיך. אז בשלב כלשהו זה כל כך לוחץ... עד שהסכר פשוט נפרץ גם לי קרה שהסכר שלי נפרץ. פעמיים למשל, זה קרה בחטיבה. כמו שכבר כתבתי לכם פעם, בחטיבה המגב'שת שלנו, היה נוהג "מעניין" בכיתה שלי לפני שיעורי הספורט, תוך כדי החלפת בגדים לבגדי-ריצה והתעמלות, אנשים התחילו להריץ תחרויות שונות וצחוקים בנוגע לאיברי המין שלהם. שמיותר לציין איך זה השפיע עלי. בשלב כלשהו "נפרץ לי הסכר", ובאחת ההפסקות תפסתי את אחד מחברי הטובים [בגיל הזה בד"כ החברים הטובים שלך הם גם אלו שגרים לא רחוק ממך ושנהגת לבלות בביתם והפוך] לקחתי אותו למקום יחסית מבודד [עלאק,מבודד, סתם קטע ליד הבניין שיחסית עוברים בו פחות] והתחלתי לנסות להסביר לו מה אני מרגיש, כשבעיקר זה כולל תיאור על מצב מכנסי בתום ההפסקה שלפני שעורי ספורט. האמת, שהיה לו קצת קשה בתחילת השיחה להבין מה אני רוצה אך גם לאחר שזה השתנה השיחה שחנו הסתיימה פחות או יותר בתגובה של "אני לא יודע מה לומר לך". גם יותר מאוחר, כשקיבלתי "פריצת סכר" בהסעה שלנו חזרה למקום מגורי. ישבתי ליד מישהו שהיה יחסית חבר אפילו יותר קרוב, והתחלתי לנסות להסביר לו ללא מילים, כמו באחד ממשחקי הטלויזיה שהיו באותם ימים, את התחושות שלי. כמובן שזה היה עוד יותר קשה אך אצלו דווקא די במהרה הוא הבין מה התנועות והסמלים שציירתי באוויר [שני גברים מתחבקים] באו לומר. האמת, שפלוס-מינוס כשהגענו להבנה סביב מה בעצם שיחתנו נסובה, הגענו קרוב לתחנה שלי, כך שגם מהשיחה איתו יצא לי בעיקר תגובה של שתיקה. האמת, שכמובן שעצם הפריקה כבר הייתה חשובה לי. והאמת שבאיזשהו מקום, אני חושב שאני מעדיף את ה"תשובות" האלו שחברי נתנו לי מאשר התגובה שקיבלתי מחברי לתיכון יותר בעתיד, אבל על זה נראה לי שאכתוב כבר במוצ"ש מה שכן...הייתה גם פעם אחת שיותר מ"פריצת סכר", היה בה מין הכוונה. זה היה כשהסתובבתי עם מישהו שהכתרי דרך חברים בעיר מגורי החדשה. כמובן שלא יצא לי להכיר הרבה אחרי שעברנו, אבל אחרי שהכרתי אותו דרך אותם חברים בודדים, טיפה התאהבתי בו. וכשקרה לי התקרבות ל"נקודת פריצת הסכר" בסביבתו הרגשתי די בנוח ובמקום להתחיל לסובב את השיחה סביב "יש לך חברה?" "מה דעתך על הנושא של "הוא והיא"?... בעצם גם "הוא והוא"?..." גם אצלו משום-מה זה לקח זמן אך כשהגענו לנושא המיוחל די במהירות הובהר לי על ידו ללא שום ספק שזה ממש לא הכיוון שלו. הוא אמנם הוסיף שאין לו בעיה עם זה ומבחינתו זה סבבה וכש"כל אחד יעשה מה שמתאים לו" ולא מפריע לו אבל זה לא מה שהוא מחפש...[מיותר לציין שעם כל ההקלה של ה"שפיכה" עלתה על זה המועקה של תחושת ההחמצה...] תכל'ס, עם כל ה"לא אכפתיות", מאז אותה שיחה לא שמעתי ממנו... אז מה אתכם- לכם יצא להגיע ל"פריצות סכר" שהחלטתם לדבר עם מישהו/מישהי שאתם מכירים? איך זה הלך? בלנ"ד [בלי נדר] אשתדל להוסיף במוצ"ש על הקטע בתיכון... אז..המשך יבוא [TO BE CONTINOUED...]
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.