../images/Emo63.gifהסכת וקרא דבר-תורה ל"ויקרא"
[למי ששם
הפעם בתגובה לקריאתו של מור לא כתבתי כהרגלי- " ד"ת " בכותרת אלא כתבתי במפורש האמת...תודה לאל שהיה לי מספיק מקום לתווים, בד,כ זה לא מספיק פשוט...] הקטע האחרון של פרשת השבוע עוסק בנושא של קרבנות על חטאים הנעשים בשוגג. כידוע, ישנם כל מיני עבירות ע"פ[=על פי] התורה שעונשיהם קצובים והעובר עליהם דינו להיענש ע"פ בית דין.
אבל אחד הפנים הפחות מודגשים, הוא שגם לחטאים הנעשים בשגגה יש צורך בכפרה מסויימת וזה המקום בו "נכנסים" קורבנות ה"חטאת" וה"אשם". רק להבהרה, חטא בשוגג לא חייב להיות [וגם לא תמיד זה נכון] "אופס, I DID IT AGAIM" זה יכול להיות [כמו שדורשים בפרשה שלנו] מעשה שנובע מהוראת דין לא קבילה, מעשה שנעשה כתולדה ממעשה אחר שהתכוונו לבצע. יש כמובן גם מעשים בגדר "אונס" שהם לא נחשבים אף כשוגג. בכל מקרה, לעיניננו, בסוף הפרשה מובאים 4 מקטעים שדנים באופן הבאת קורבנות השוגג הללו בהתאם ל-4 "אישים", בסדר הבא: "כהן-משיח"[/משוח], "עדת ישראל", "נשיא", "יחיד". לכאורה הסדר פה קצת תמוה, היינו מצפים שתופיע קודם אמריה כללית ל"עדה" ואז לאישים ה"מיוחדים" [כהן ונשיא] ואז היחיד או אפילו הפוך [יחיד,כהן,נשיא,עדה וכו] מה פשר הסדר הנ"ל
קיימת מסכת שלמה של משניות/תלמוד שעוסקת בהלכות של אותו קטע מהפרשה שלנו-
"הוריות". אחד מ"משפטי המפתח" בתלמוד הבבלי [ותכל'ס גם בירושלמי] במסכת זו הוא:
"נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד" נראה לי, שיש פה מעבר להסבר הפשוט בפרשנים [שנשיא ומשיח שונים מ"יחיד" כיוון שנכתבו בפני עצמם ולא כ"יחיד"] אני חושב שיש פה אמירה עקרונית. האמירה היא שהמנהיג הרוחני של הדור [כהן-משיח] והמנהיג המדיני של הדור[נשיא] אינם אישים פרטיים. שניהם קשורים בקשר אדוק לציבור. זו הסיבה שהכהן והנשיא מסודרים בפרשה שלנו כ"עוטפים" את הפרשיה של הציבור. אך הקשר שלהם לציבור שונה בגוונו, וגם זה מתבטא בשני קטעים מרכזיים נוספים המופיעים במסכת: לגבי הכהן נקבע ש:"...דכתיב 'לאשמת העם'
הרי הוא משיח כצבור לאשמת העם" ולגי הנשיא נקבע ש: "...אם אמרת
בנשיא שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים" [בשונה מהכהן שמביא עבור עצמו]
בקצרה, הקשר המיוחד של המנהיג הרוחני והדור היא שהמצב הרוחני שלו והמצב הרוחני של הדור אחוזים זה בזה בכ"מעגל קסם". המנהיג הרוחני מקרין בהילוכו על המצב הרוחני של הדור כולו וגם המצב הרוחני בו נתון הדור משפיע על "נקודת העבודה" של המנהיג הרוחני. על היכולת הפוטנציאלית שלו לפעול. מילים אחרות: הדאגה הרוחנית לציבור אינה רק עניין לציבור שבדורו ודבר שאמור להשליך ולעניין רק את "האזרח הקטן" אלא גם "אינטרס אישי" שלו. מילים אחרות: המצב הרוחני של הציבור מהווה חסם עבור המצב של המנהיג הרוחני של הדור. מילם אחרות: אם הציבור במצב רוחני טוב זה מהווה התחלה של קפיצה למננהיגו הרוחני מילים אחרות:האשמה של הציבור והאשמה של הכהן חד היא. הרוצח בשגגה לא עוזב את עיר המקלט עד לסיום חייו עלי אדמות של הכהן הגדול. והכהן לא יכול להתעלות לגבהים הרבה מעבר למה שמתאפשר לו לפי מצבו של הדור ["...אך דורו לא ראוי לכך"-ברכות ועוד] המנהיג המדיני, לעומת זאת, הוא "אחד העם". כפרתו ביום הכפרות אינה שונה מכל יחיד אחר בציבור. הנשיא מושפע "קשות" ממצבו הרוחני של הדור כולו ובשונה מהמנהיג הרוחני, אין לו הרבה מה לעשות בנדון [וזה גם לא תפקידו בהכרח] מצבו הרוחני של הנשיא היא בבואה למצבו של הציבור כולו ובכך אין ה"נשיא מוצא מכלל יחיד". אך הנקודה בא הוא כן מוצא היא דווקא ב"נקודת התורפה" של הכהן. הנשיא יכול להכריח את הציבור להכין "מצע" להכנה רוחנית טובה יותר. הנשיא משפיע על הציבור בהכוונה מדינית, שמשפיעה כמסגרת על היכולות לרוחניות. אך בכל מקרה, לעולם המדרגה של מוסריות וחיים תקינים תהיה כבבואה של הציבור כולו שהוא מנהיג. וכש"פני הדור כפני הכלב" גם פני הנשיא הם "פני
" ומי יודע, אם היו בימינו קורבנות, מה היה מחירם של בשר הפר והאיל... בתקווה שהכל ישאר ב"דרוש וקבל שכר" בלבד... שבת שלום
טוהר