פורים שמח עם ../images/Emo77.gif וספור שמח
משלוח מנות קטן ואופטימי ברוח חודש אדר : רוצה לספר לכם את הספור המופלא שעובר על חברה קרובה בימים האחרונים. ממש נס של פורים ! ספור אישי שהמסקנה העולה ממנו היא שאסור לאבד תקוה אף פעם וגם, שהפתרון לא נמצא תמיד או רק בדפי-עד או במאגרים דוממים אחרים. לפעמים ההפתעות הגדולות באמת, מגיעות בלי מאמץ וברגע לא מתוכנן... החברה, נולדה אחרי המלחמה והיתה בת יחידה להורים מבוגרים שידעו שהם הניצולים היחידים מכל משפחתם. כך גדלה הילדה במערב אירופה עד שבנעוריה, בראשית שנות השבעים, ההורים החליטו שאין לה עתיד בסביבה בה גרו ודרבנו אותה לעלות לארץ, למרות שידעו שהפרידה ממנה תהיה קשה (הם נפטרו מעט אח"כ). היא הגיעה לארץ, השלימה לימודים ורכשה מקצוע ולימים נישאה והקימה לעצמה משפחה. מעבר למשפחתה, היו לה כאן רק חברים ומכרים טובים שרכשה במשך השנים. כל החיפושים אחרי ניצולים ממשפחות הוריה - לא הניבו דבר. כשילדיה הכינו עבודות שורשים, התקשתה להסביר להם שאין לה אף קרוב בחיים, כמו אצל הרה בני הדור השני. ביום רביעי האחרון הוזמנה לחתונה של מכרים וכרגיל, הושיבו אותה בשולחן עם אנשים שאת חלקם לא הכירה. באו המארחים בהמשך הערב והציגו את האורחים בשולחן בשמותיהם ותאור הקירבה. אחד הזוגות הוצגו כמשפחת "גרינבוים" מ-רעננה (השם האמיתי שונה, אבל מדובר בשם יהודי שכיח). חברתי צחקה ואמרה שהשם הנפוץ הזה היה גם שם נעוריה. השיחה נמשכה סביב השולחן וחברתי אמרה שלהם לא נותרה משפחה בכלל אחרי המלחמה וגם בירורים שערכו במשך השנים עם בני העיירה, לא העלו דבר. ברגע שהזכירה את שם העיירה, ראתה שהצבע מתחלף בפניו של האיש. תוך כמה דקות התברר לשניהם כי הם בני-דודים שניים – נכדים לשני אחים-סבים !! מיותר לציין את השמחה שהיתה שם כשהתברר לשניהם שבעצם נותרו 2 ענפים קטנים מעץ המשפחה ולא רק ענף אחד כפי שכל צד חשב 65 שנה. פתאום יש משפחה ובני-דודים שלישיים לילדים והאושר גדול מאוד. הענף הזה עלה לארץ מיד אחרי המלחמה. כמובן שאת השמחה מלווה העצב על כך שהוריהם הפסידו כארבעים שנה של חיים כמשפחה קרובה. הצעתי לה שיישבו יחד וינסו לרכז את כל המידע ששניהם זוכרים מההורים. כי אולי בכל זאת נותרו עוד קרובים באיזו פינה בעולם ושווה להשקיע יותר מאמץ למרות שמדובר בשם נדוש יחסית. פורים שמח !