הפיה הקטנה 1
New member
דראבלים כפולים, samurai 7
קיוזו/דמות נשית מקורית. כולם. צבא של איש אחד : היא יושבת בדממה, רק העלווה שסביבה רוחשת מפאת הרוח שמשחקת בה בשעשוע ילדותי. "אתה מוזמן לצאת,שתיקה לא תעזור הפעם" היא מחייכת ואצבעות הפורצלן המגויידות שלה שומטות את הפיגיון הכסוף. "השתיקה תמיד עוזרת" הוא ממלמל ויוצא מתוך הצללים של היער העבות, בגדו האדום קרוע ועורו החיוור כפניי המוות מכוסה שריטות וחבלות. "לא הפעם ,קיוזו. לא הפעם". חומות של שתיקה הן הדבר היחידי שקיוזו יודע לבנות היטב, והוא תמיד חושב מה היה קורה אילו השתיקה הייתה נפרצת. היא לוקחת חופן אדמה בידה העדינה וסוגרת אותה בחוזקה. הוא מגחך נוכח מחשבותיו הטיפשיות ומתיישב לצידה, עיניו עוקבות אחריי קרן שמש ראשונה שנשלחת כחץ מעל לצמרות העצים השחורות. "אילולא היית שותק בוודאי היית מתפורר בידיי, קיוזו" היא מחייכת חיוך זחוח ומלגלג, הזהב שבעיניה בוהק כאשר היא עוקבת אחר גרגריי האדמה שזורמים בין אצבעותיה ,בדיוק כפי שקיוזו רואה באיטיות איך אהבתו חומקת מבין אצבעותיו שלו. "אם אין לך דברים חכמים לומר עדיף שלא תגידי דבר" הוא מסנן חרש, מניח לבנה אפורה-עגומה נוספת בחומת השתיקה הגבוהה שלו. "אני אעזור לך קיוזו", היא לוחשת לפתע ,מנערת את ידה המכוסה אדמת עבר."אני אהיה צבא האיש האחד שיחדור דרך חומות השתיקה שלך". נצח : "העיניים היפות שלך לא יגרמו לי לרחם עלייך". להב החרב מבריק, הדמות שרוכנת מעליה גבוהה ומוקפת הילה זהובה של קרניי ירח טהורות ומלטפות. "אני לא אוהבת שמרחמים עליי" היא אומרת בהתנשאות, מסיתה את חוטיי המשי השחור מעל פניה החיוורים. "לא אעשה זאת אם אינך אוהבת זאת", ממלמלת הדמות בעוד עיניה החודרניות משייטות סביב כתרות אחר משהו בלתי ניתן להשגה. "מילים אחרונות ?". "בוודאי", היא מכחכחת בגרונה ומשהו בעיניה היפות כובה, כאילו נושפים על שלהבת האהבה שבהן. "אל תשכח שבכל פעם שאתה עוצם עיניים אולי לא תפקח אותן שוב". קול שריקה חד חותך את האוויר. דם נוזל על החרב, מכתים את הכסף בגוון חולני וארומטי. הדמות מביטה בחיוך כנה ויחיד שעטתה על פניה אי פעם, רוכנת וסוקרת את הפרצוף הבובתי והעיניים היפות. הן עצומות. "העיניים הן החלון של הנשמה, כך אמרת לי. היום אני לא מאמין בזה. הרי את נתת לעיניים שלך להיעצם". דממה. הדמות הרוכנת מעל הגוויה קמה בגב זקוף והולכת מן האיזור, מותירה מאחוריה עיניים שיוותרו עצומות לנצח. ואם לומר את האמת המרה, הנצח כבר לא נראה רחוק כל כך.
קיוזו/דמות נשית מקורית. כולם. צבא של איש אחד : היא יושבת בדממה, רק העלווה שסביבה רוחשת מפאת הרוח שמשחקת בה בשעשוע ילדותי. "אתה מוזמן לצאת,שתיקה לא תעזור הפעם" היא מחייכת ואצבעות הפורצלן המגויידות שלה שומטות את הפיגיון הכסוף. "השתיקה תמיד עוזרת" הוא ממלמל ויוצא מתוך הצללים של היער העבות, בגדו האדום קרוע ועורו החיוור כפניי המוות מכוסה שריטות וחבלות. "לא הפעם ,קיוזו. לא הפעם". חומות של שתיקה הן הדבר היחידי שקיוזו יודע לבנות היטב, והוא תמיד חושב מה היה קורה אילו השתיקה הייתה נפרצת. היא לוקחת חופן אדמה בידה העדינה וסוגרת אותה בחוזקה. הוא מגחך נוכח מחשבותיו הטיפשיות ומתיישב לצידה, עיניו עוקבות אחריי קרן שמש ראשונה שנשלחת כחץ מעל לצמרות העצים השחורות. "אילולא היית שותק בוודאי היית מתפורר בידיי, קיוזו" היא מחייכת חיוך זחוח ומלגלג, הזהב שבעיניה בוהק כאשר היא עוקבת אחר גרגריי האדמה שזורמים בין אצבעותיה ,בדיוק כפי שקיוזו רואה באיטיות איך אהבתו חומקת מבין אצבעותיו שלו. "אם אין לך דברים חכמים לומר עדיף שלא תגידי דבר" הוא מסנן חרש, מניח לבנה אפורה-עגומה נוספת בחומת השתיקה הגבוהה שלו. "אני אעזור לך קיוזו", היא לוחשת לפתע ,מנערת את ידה המכוסה אדמת עבר."אני אהיה צבא האיש האחד שיחדור דרך חומות השתיקה שלך". נצח : "העיניים היפות שלך לא יגרמו לי לרחם עלייך". להב החרב מבריק, הדמות שרוכנת מעליה גבוהה ומוקפת הילה זהובה של קרניי ירח טהורות ומלטפות. "אני לא אוהבת שמרחמים עליי" היא אומרת בהתנשאות, מסיתה את חוטיי המשי השחור מעל פניה החיוורים. "לא אעשה זאת אם אינך אוהבת זאת", ממלמלת הדמות בעוד עיניה החודרניות משייטות סביב כתרות אחר משהו בלתי ניתן להשגה. "מילים אחרונות ?". "בוודאי", היא מכחכחת בגרונה ומשהו בעיניה היפות כובה, כאילו נושפים על שלהבת האהבה שבהן. "אל תשכח שבכל פעם שאתה עוצם עיניים אולי לא תפקח אותן שוב". קול שריקה חד חותך את האוויר. דם נוזל על החרב, מכתים את הכסף בגוון חולני וארומטי. הדמות מביטה בחיוך כנה ויחיד שעטתה על פניה אי פעם, רוכנת וסוקרת את הפרצוף הבובתי והעיניים היפות. הן עצומות. "העיניים הן החלון של הנשמה, כך אמרת לי. היום אני לא מאמין בזה. הרי את נתת לעיניים שלך להיעצם". דממה. הדמות הרוכנת מעל הגוויה קמה בגב זקוף והולכת מן האיזור, מותירה מאחוריה עיניים שיוותרו עצומות לנצח. ואם לומר את האמת המרה, הנצח כבר לא נראה רחוק כל כך.
הסיפור השני צימרר אותי אבל משהו לא כל כך ברור, רשמת "לא אעשה זאת אם אינך אוהבת זאת" מממ... אוהבת להתאבד? חוץ מזה זה היה מותח לגמרי למרות שזה לא קשור להיקאגו