אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif חשוב, תקראו.
פורום אינו- יש לי וידוי- לפניכם לא היו לי חברים ממש. אף פעם. מעולם קודם. לא היו לי חברים אמיתיים. הייתי הילדה הקטנה שאף אחד לא שיחק איתה בגן, שתמיד צחקו עליה והרביצו לה. בבית הספר הייתי החרשנית הקטנה שאף אחד לא מתייחס אליה, והיא יושבת לבד בשולחן כי אף אחד לא רוצה לשבת לידה. לא הגעתי לבית הספר כי היה לי כל כך רע שם, נעלתי את עצמי בשירותים, התחבראתי מתחת לשמיכה ומאחורי השיחים. החברות שחשבתי שהן חברות שלי ניצלו אותי, זו האמת. אבל אז הגעתי הנה, וקרה לי נס של ממש. הכול השתנה, שכחתי שאני ביישנית, למדתי לבטח בעצמי, למדתי להיות מי שאני בלי להתבייש. אני לעולם לא אשכח את המפגש הראשון, שהתחיל בלחפש אחת את השניין במדרגות, והסתיים בצעדה שלוותה בשירה רמה ביפאנית. פעם ראשונה שכחתי להתבייש, העזתי להיות מי שאני ולא פחדתי שתשאירו אותי לבד. יותר משנה עברה מאז, פגשתי פה כל כך הרבה אנשים מדהימים שכאלו, חכמים, מוכשרים, נחמדים, מוזרים וקצת מטורפים- אנשים כמוני. ואז התחלנו לראות בליץ', ופורום חדש נפתח. בהתחלה הכול היה סבבה, בליץק ואינו היו פורומים אחים, המפגשים היו משותפים, הכול היה נפלא. ואז התחילו הריבים. רבנו בתוך עצמו כפורום, ורבנו עם פורום בליץ', בלי שום סיבה. מה לעשות אני אוהבת גם את פורום בליץ' וגם את פורום אינו? מה לעשות שאני רוצה שהפורומים יפסיקו להתחייס מגעיל אחד לשני? לא מזמן דיברתי עם מישהי, שאומרת שמישהי אחרת נעשתה סנובית בגלל שהיא בבליץ' ולא מדברת איתה. וכשביקשתי ממנה להגיד את זה לשניה ולדבר איתה על זה- היא התחמקה, טוענת שהיא לא רוצה קשר יותר. זה נוראי! ויותר מזה- זה טיפשי!! אז זה שאני בפורום בליץ' הופך אותי למתנשאת? זה שאני אוהבת את שני הפורומים הופך אותי ללא בסדר? זה שאני רוצה שהכול יהיה בסדר הופך אותי למוזרה? אני אומרת לכם חד וחלק- אני מאמינה בכם. אני מאמינה באנשים- בכולם. לכולם יש לב של זהב, הבעייה שפשוט יש סביבו הרבה בוץ, שצריך להזיז לפני שרואים את הזהב. אתם אנשים טובים, אתם לא תתנהגו מגעיל בכוונה, אני יודעת. כל אחד שעוזב את הפורום תוקע לי סכין בגב, לפחות ככה אני מצרגישה. הפורום הזה הפך לחלק ממני, מה לעשות שאזו הפעם הראונה שאני מרגישה באמת בטוחה? מה לעשות שזו הפעם האשונה שאני כיולה להגיד בבטחה שאם אני אפול- יתפסו אותי ולא יתנו לי להתרסק? בזכותכם יש לי ביטחון לעוף גבוה ולא להסתכל למטה. עכשיו אני רוצה להחזיר לכם את זה- אל תריבו, קצת תקישבו, קצת תסתמו פיות, קצת חשבו לפני שאתם מתרגזים. קצת תזכרו שפעם היינו כולנו חברים, שכולנו התחלנו מאותו מכקום ושכולנו נגמור באותו מקום, והכי חשוב- שכולנו בני אדם, היינו בני אדם וגם נישאר כאלו. ובני אדם הם שונים זה מזה מטבעם. הם חושבים אחרת זה מזה, הם מאמינים בדבריםפ אחרים, אוהבים דברים שונים, צבעים שונים, חיים שונים, אופי שונה, אוכל שונה- הכול. וזה מה שכל כך יפה- כשאנשים שונים מתאחדים לרקצובה גודלה. לקבוצה יש יותר כוח מלפרט, תמיד יותר טוב להיות קבוצה, אז אל תתנו לקבוצה להתפרק, בבקשה? קישור לבולג שיסביר את הרקע לכתיבת ההודעה הזו. http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=170847
פורום אינו- יש לי וידוי- לפניכם לא היו לי חברים ממש. אף פעם. מעולם קודם. לא היו לי חברים אמיתיים. הייתי הילדה הקטנה שאף אחד לא שיחק איתה בגן, שתמיד צחקו עליה והרביצו לה. בבית הספר הייתי החרשנית הקטנה שאף אחד לא מתייחס אליה, והיא יושבת לבד בשולחן כי אף אחד לא רוצה לשבת לידה. לא הגעתי לבית הספר כי היה לי כל כך רע שם, נעלתי את עצמי בשירותים, התחבראתי מתחת לשמיכה ומאחורי השיחים. החברות שחשבתי שהן חברות שלי ניצלו אותי, זו האמת. אבל אז הגעתי הנה, וקרה לי נס של ממש. הכול השתנה, שכחתי שאני ביישנית, למדתי לבטח בעצמי, למדתי להיות מי שאני בלי להתבייש. אני לעולם לא אשכח את המפגש הראשון, שהתחיל בלחפש אחת את השניין במדרגות, והסתיים בצעדה שלוותה בשירה רמה ביפאנית. פעם ראשונה שכחתי להתבייש, העזתי להיות מי שאני ולא פחדתי שתשאירו אותי לבד. יותר משנה עברה מאז, פגשתי פה כל כך הרבה אנשים מדהימים שכאלו, חכמים, מוכשרים, נחמדים, מוזרים וקצת מטורפים- אנשים כמוני. ואז התחלנו לראות בליץ', ופורום חדש נפתח. בהתחלה הכול היה סבבה, בליץק ואינו היו פורומים אחים, המפגשים היו משותפים, הכול היה נפלא. ואז התחילו הריבים. רבנו בתוך עצמו כפורום, ורבנו עם פורום בליץ', בלי שום סיבה. מה לעשות אני אוהבת גם את פורום בליץ' וגם את פורום אינו? מה לעשות שאני רוצה שהפורומים יפסיקו להתחייס מגעיל אחד לשני? לא מזמן דיברתי עם מישהי, שאומרת שמישהי אחרת נעשתה סנובית בגלל שהיא בבליץ' ולא מדברת איתה. וכשביקשתי ממנה להגיד את זה לשניה ולדבר איתה על זה- היא התחמקה, טוענת שהיא לא רוצה קשר יותר. זה נוראי! ויותר מזה- זה טיפשי!! אז זה שאני בפורום בליץ' הופך אותי למתנשאת? זה שאני אוהבת את שני הפורומים הופך אותי ללא בסדר? זה שאני רוצה שהכול יהיה בסדר הופך אותי למוזרה? אני אומרת לכם חד וחלק- אני מאמינה בכם. אני מאמינה באנשים- בכולם. לכולם יש לב של זהב, הבעייה שפשוט יש סביבו הרבה בוץ, שצריך להזיז לפני שרואים את הזהב. אתם אנשים טובים, אתם לא תתנהגו מגעיל בכוונה, אני יודעת. כל אחד שעוזב את הפורום תוקע לי סכין בגב, לפחות ככה אני מצרגישה. הפורום הזה הפך לחלק ממני, מה לעשות שאזו הפעם הראונה שאני מרגישה באמת בטוחה? מה לעשות שזו הפעם האשונה שאני כיולה להגיד בבטחה שאם אני אפול- יתפסו אותי ולא יתנו לי להתרסק? בזכותכם יש לי ביטחון לעוף גבוה ולא להסתכל למטה. עכשיו אני רוצה להחזיר לכם את זה- אל תריבו, קצת תקישבו, קצת תסתמו פיות, קצת חשבו לפני שאתם מתרגזים. קצת תזכרו שפעם היינו כולנו חברים, שכולנו התחלנו מאותו מכקום ושכולנו נגמור באותו מקום, והכי חשוב- שכולנו בני אדם, היינו בני אדם וגם נישאר כאלו. ובני אדם הם שונים זה מזה מטבעם. הם חושבים אחרת זה מזה, הם מאמינים בדבריםפ אחרים, אוהבים דברים שונים, צבעים שונים, חיים שונים, אופי שונה, אוכל שונה- הכול. וזה מה שכל כך יפה- כשאנשים שונים מתאחדים לרקצובה גודלה. לקבוצה יש יותר כוח מלפרט, תמיד יותר טוב להיות קבוצה, אז אל תתנו לקבוצה להתפרק, בבקשה? קישור לבולג שיסביר את הרקע לכתיבת ההודעה הזו. http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=170847
