A GIFT OF LOVE
New member
../images/Emo143.gif
שלום לכם, איך עבר עליכם החג? טעמתם מפירות ט"ו בשבט? ראיתם שקדיה פורחת? [אני הספקתי לראות היום, היא ממש מדהימה!]
מקווה שעבר נחמד.
אומנם החג עבר אבל אני מרשה לעצמי לפרסם כאן קטע נחמד שקצת מתקשר אליו. זה קצת ארוך אבל מלא תובנות!
"בקרתי בצפון קליפורניה לראשונה בחיי בנובמבר 1992, כשערכתי את עבודת המחקר לספר זה. פיליס ומרשל קלאוס הציעו לקחת אותי לטיול, בשעות אחר הצהריים של יום שבת חמים. היה לנו זמן לאות רק אתר אחד:הם הציעו לנסוע לעמק סונומה או ליערות מיור. זכרתי את הגלויות ואת הצילומים של יערות הסקוויה, שענפיהם גבוהים מכל בית ומכוניות יכולות לנסוע דרכם. בחרתי ביערות. איני יודעת דבר על עצי סקוויה, מלבד מה שסיפרה לי אמי על גודלם- תאור שהיה מדויק למדי בכל הנוגע ליערות מיור, מלבד החלק שדיבר על המכוניות. מעודי לא ראיתי עצים גדולים כל כך. כשבני הזוג קלאוס ואני דשדשנו בין השרכים ושיחי החומעה, הגענו לקבוצה קטנה ומשונה של עצי סקוויה, שגדלו במעגל סביב לגדם חרוך. הגזע המפוחם התנשא לגובה מטר ושמונים, אבל העצים שסביבו היו צעירים ובריאים. שומרי היער קראו לקבוצות הללו "מעגל המשפחה". מי שלא חונן בנטיה לבוטנאות מכנים אותו- ואני נשבעת שזו האמת- עץ האם ובנותיה. במקרים רבים הטבע מציע דימויים אלגנטים בהרבה ממה שאנו מסוגלים להמציא, ויערות מיור אינם יוצאים מן הכלל. עצי הסקוויה למדו במהלך האבולוציה להפוך אסון ליתרון ביערות הללו שלחופי קליפורניה המוות מוליד חיים. אני מתכוונת לומר שבמערכת האקולוגית של הסקוויה, הזרעים טמונים בתרמילים, אשכולות חומים וקשים הגדלים בנקודת המפגש בין גזעו של עץ האם למערכת שורשיו. כשעץ האם נכרת, נופל או נשרף- במילים אחרות כשהוא מת- הטראומה מגרה את הורמוני הצמיחה של התרמילים. הזרעים משתחררים, העצים הצעירים נובטים סביב העץ המת, ויוצרים מעגל של בנות. העצים הצעירים צומחים משום שהם קולטים את אור השמש שעץ-האם פינה להם במותו. ואת הלחות והמזון להם הם זקוקים הם מקבלים ממערכת שורשיו של אימם, הנשמרת בלא פגע מתחת לקרקע גם אחרי שעליה של האם מתים. מעל הקרקע הבנות מתקיימות אומנם באופן עצמאי, בלא קשר לאם, אבל הן ממשיכות לשאוב ממנה מזון מתחת לפני הקרקע. אני משטה רק בעצמי כשאני אומרת שהיום אמי קיימת רק בצילום על לוח המודעות שלי, או במתאר ידי או בקומץ הזכרונות שאני מאמצת בכוח אל ליבי. היא חיה מתחת לכל מה שאני עושה. נוכחותה השפיעה על מי שהייתי, והיעדרה משפיע על מי שאני היום. מי שעוזבים אותנו מעצבים את חיינו לא פחות ממי שנשארים ממנו. האובדן הוא מורשותנו. התובנה היא המתת בה אנו זוכים. והזכרון מנחה אותנו". [מתוך הספר של הופ אדלמן "בנות ללא אם"- אפילוג] חשבתי הרבה על העניין הזה. בעצם ההיעדר הזה, החסר הזה, מעצב את אישיותנו לא פחות. האדם שהלך מאיתנו חי מתחת לכל מה שאנחנו עושים ומשפיע. יש תכונות-שאימצנו או שאנחנו מאמצים או שואפים לאמץ- שלמדנו מאלה שאיבדנו. בכך אנחנו בעצם ממשיכים אותם. יש לכם כאלה? אתם מוזמנים לשתף.... המשך חודש נפלא וסוף שבוע מקסים!
שלום לכם, איך עבר עליכם החג? טעמתם מפירות ט"ו בשבט? ראיתם שקדיה פורחת? [אני הספקתי לראות היום, היא ממש מדהימה!]
