מ ח ס ו ר ,,,,,,,,

[גל-עמית]

הייתה תאונה של רכב מסחרי שבו...

נסעו נערים מקבוץ בעמק הירדן, אם איני טועה.....

 

[אטיוד5]

התאונה הכי מרשימה ברשימה שלי

חוץ מהמשפחתית שכתבתי עליה שלשום, היא זאת של אוטובוס דן 63 שהתהפך לתוך נחל איילון בנחלת יצחק. מישהו זוכר מתי?

 

[אלומיניום]

אוי, אוי! ../images/Emo15.gif

זה קרה אחה"צ, ודיברו על זה הרבה ברדיו. זה היה אולי ב- 59, אולי ב- 58. האוטובוס היה אוטובוס שאסון, ואז עוד לא הכירו שום נחל ושום איילון. האנשים קראו לנחל ההוא ואדי, ולאיילון - מוצררה או מוסררה. זה קרה קצת לפני בניין ידיעות אחרונות של היום. וזה באמת היה סיפור-השנה! הבת הקטנה של ניסים, הסנדלר התימני מרחוב הרואה, מאישתו הראשונה - הבת הזו היתה באוטובוס - ונהרגה. והטראומה הזו, כשסיפרו בשקט בבית, שמצאו אותה עם הפנים בתוך הג´ורה של הואדי. אוי, אוי. ניסים כבר לא חזר להיות אותו ניסים החביב שהיה. הוא גידל זקן והסתובב הרבה ברחוב. בכלל, הוא כבר לא תמיד פתח את הסנדלריה. והאנשים אמרו שאי-אפשר למסור לו נעליים לתיקון - כי אין שום ביטחון שהוא יבוא לעבודה ויפתח את הסנדלריה. התמונה המזוויעה הזו - רק על עצם המחשבה על הבת שלו כשהיא עם הפנים בג´ורה - התמונה הזו עוד רדפה את כולם הרבה זמן. פעם, קיבלנו לעשות חיבור על נושא חופשי. אני זוכר את זה כמו היום. ככה התחיל החיבור: ניסים איבד את הילדה האהובה שלו - אבל האנשים פחדו לאבד אצלו זוג נעליים. עד היום לא החזירו לנו לא את החיבור ולא את הציון שלו. גם החיבור הלך לאיבוד כמו הבת של ניסים.

 

[magy]

לא זוכרת כלוםםםםםםםםםם

בגיל עשר עוד לא קראתי עיתונים....רק מעריב לנוער..... טוב, אצל הרומנים היה עיתון רומני (ידעתי לקרוא) אבל לא זוכרת כלום "פקלה" - הלפיד "ויאצה נואסטרה" - החיים שלנו......

 

[בן אהרון]

"תנין" ו"רהב"

ביום התאונה של ה´שאסון´, אשר נפל לאיילון. אבי הביא את אחד מעיתוני הערב "הוצאה שניה" כותרת משנה ואולי הראשונה, ידיעה על הגעתן, של שתי צוללות חיל הים, מאנגליה. "תנין" ו"רהב". ותיקי חיל הים, יזכרו את התאריך. חתיכת נוסטלגיה. פרצוף בג´ורה.

 

[אלומיניום]

אז הנה........ בבקשה:

מסתבר שהזכרון עדיין פועל - כי בדיקה קצרה אכן מאשרת את תאריכי התאונה ההיא של השאסון: זה קרה כנראה חצי שנה אחרי אוקטובר 1958, כלומר באפריל 1959. אגב, עיתון הערב שאביך הביא איתו הביתה, היה כנראה עיתון הטליבאן. הם נהגו לקרוא לכל הוצאה שנייה בשם "הוצאה שנייה". מעריב, לעומתם - קרא להוצאה שנייה - "הוצאה מיוחדת". היו גם ימים שיצאה הוצאה שלישית. אז גם המעריב ציין: הוצאה שלישית!

 

[אחותו של שקספיר]

קיבוץ חפציבה בעמק בית שאן

 

[גל-עמית]

תודה על התיקון....

 

[אלומיניום]

בדיוק

וזו ההודעה המקורית של טרה לגבי חפציבה. והפרטים היבשים: 31.7.86. אמצע הקיץ. עשרה תלמידים הרוגים. נהג אחד הרוג. הנהג השני של הטרנזיט - ניצל.

 

[גל-עמית]

לא שוכח........

גם לא נסיתי להצחיק....כל חיינו מעורבבים זה בזה...צחוק ודמע.... כוונתי הייתה ממש לחוף ולא למפגש מסילת הברזל.............

 

[אלומיניום]

רק השבוע הזכיר טרה את הסיפור הזה

על חבל התענכים.

 

[פולינזי]

אלף תשע מאות שבעים ושלוש

במשבר הדלק העולמי בסביבות מלחמת יום כיפור ובעקבותיה. אז חילקו תוויות של יום בשבוע לכל מכונית. בשנות השישים לא היתה הקצבה של דלק כי היו פה כמה מכוניות בודדות ובשנות החמישים היה מקסימום הקצבה של מיספוא לסוסים והעגלות

 

[אלומיניום]

020202

אז עוד לפני שהתאריך ההיסטורי הסימטרי של היום יהפוך להיות נוסטלגי - הנה רק עידכון קטן לכל המהמרים בדבר אותם ימים בהם הושבתו כלי הרכב ליום אחד בשבוע. וכמובן שזה לא היה לא ב- 73, גם לא בשנות השבעים, ואפילו לא בתחילת שנות השישים - הכי צודקת היא עיניים שציינה את סוף שנות החמישים: בין ימי מבצע סיני - עד לפני שנת העשור: 1958. ועידכוני סמנטיקה: לא קראו לזה מכונית פרטית - אלא כל מכונית היתה פ ר י י ב ט. ועדיין לא דיברו על דלק - אלא על ב נ ז י ן. כל בעל פרייבט נתבקש לבחור יום אחד בשבוע בו תהיה הפרייבט שלו מושבתת. רבים בחרו באות ש´ - שבת - וכך עמדה הפרייבט לרשותם כל השבוע, ואכן, נשמעו אז טענות קשות על אפלייה לעומת הדתיים - אז קראו להם "אדוקים" - על שהם בעצם לא חשים את השבתת הרכב הלכה למעשה, כי ממילא הם אינם נוסעים בשבת. בימים ההם נוצרו התארגנויות של שכנים ו/או של חברים לעבודה, שתיכננו יחד את בחירת יום ההשבתה באופן שלא יהיה חופף: כדי שלא תהיינה שתי מכוניות מושבתות באותו יום עצמו. לכל יום השבתה היתה תווית בצבע אחר: קראו לזה מדבקה. יום א´ - מדבקה צהובה, יום ג´ - למיטב הזכרון - ירוקה. המדבקה של שבת היתה היפה ביותר - כמעט כמו צבע פמוטי הכסף של נרות השבת: מדבקה בצבע אפרפר-כסף. רק המוניות - כלומר ה"טַקסים" היו פטורים מהמדבקות האלה.

 

[פנטזיה נשית]

היתה עוד

תקופת השבתה כי בזמנים שאתה מציין הייתי קטנה מכדי לזכור ואני בהחלט זוכרת מה שאתה מספר אבל כשהייתי גדולה יותר זוכרת את המדבקות זוכרת שהמכונית שלנו הושבתה ליום אחד

 

[הנוסע השמיני]

אני זוכר את ההשבתה ב 1973...

...אותו העיקרון של מדבקות הצבעוניות... אותם בכיות על הדתיים ש"מסבנים שוב"... וכמובן הצבע האדום או הכחול על הפנסים, כדי שבלילה לא יראה מחשש להפצצות מהאוויר...

שבוע טוב...

 

[זהבוש]

גמ למיטב זכרוני ב- 1973 או../images/Emo73.gif../images/Emo73.gif

קצת לפני, היה אותו סיפור עם ימי שבתון של רכ,ב מאחר והייתי כבר נשואה אני זוכרת שגם שהשבתנו את הרכב בימי ראשון, ובקשר לצביעת הפנסים בכחול למניעת אור, זה היה כבר בתקופת מלחמת סיני כפי שזכור לי, עם החלונות בבתים המודבקים במדבקות ניר חומות, שאחרי המלחמה עוד הרבה זמן נשארו סימנים על החלונות מהמדבקות האלו. במלחמת סיני אני עוד זוכרת שלא היה לנו מקלט או שוחה, שחפרו חלק מהשכנים, אני זוכרת שאנחנו פשוט נכנסנו לפרדסים, בכל פעם שהיתה צפירה ,ואבי כפרטיזן לשעבר אמר שזה המקום הכי בטוח, מה שכמובן הוכיח את עצמו, שנים אחרי שעזבנו את נס-ציונה, אני זוכרת שהגעתי לגור ברחובות, דבר ראשון נסעתי לראות את מקום מגורי הישן בנס-ציונה ,ליד הפרדסים, את הבית מצאתי מהר מאד ,אבל פרדסים כבר לא היה ,והדבר הראשון שסיפרתי לילדי זה על מקום היחבאנו במלחמת סיני, זכרונות אין כמוהם שבוע טוב לכולם

 

[גל-עמית]

השבתת רכבים.....

והפעם אתחיל דווקא מהסוף...... החיפושית שלי (דגם 64) הושבתה פעם בשבוע ב-1974..בעקבות חרם הנפט של מדינות ערב, לאחר מלחמת יוה"כ. נכון שהיו גם השבתות קודמות ואני זוכר די ממבולבל את הראשונה בסביבות מלחמת קדש...מה שכן אני זוכר מאותה תקופה (חוץ מהדבקת נייר דבר על החלונות, צביעת פנסי מכוניות בכחול - רצתי עם אבי ב"קטע" הזה..) - המדבקה שהדביקו על הרכבים "תרום לקרן המגן!"...... אגב, בצמוד לפסח 1956, עברנו דירה למה שהיה קרוי אז - "שיכונים", מבית "ערבי" שגרנו בו בדמי מפתח.......ה"שיכון" שלנו היה הראשו ב"סידרה" של שלשה, בשכונה שלנו. 12 משפחות שגרות יחד במבנה אחד, "בלוקים" מאיטונג......זה היה חידוש....

 

[גל-עמית]

בתי מגורים.....

הרגשתי צורך להסביר את המונח "בית ערבי" -..... כילדים, קראנו לבית הבנוי מאבן ירושלמית - "בית ערבי" כי צמוד לשכונה שלנו, גרו הרבה משפחות ערביות בבתי אבן דומים..... למעשה, עד לבניית ה"שיכונים", כל הבנייה הייתה מאבן ירושלמית. הבתים נבנו לאורך השנים ולאו דווקא בשכונות הערביות ו/או ע"י הפועלים הערבים.... המונח "בית ערבי", היה אחד המונחים, בנוסף למונחים או לביטויים האחרים ש"הצטרפו" יותר מאוחר, שהמילה: "ערבי" ביחיד או ברבים - הייתה כלולה בו ואשר ביטויים אלה היו (ואולי עדיין....) שגורים בפי האנשים. אני בטוח שיש עוד הרבה מחברי הפורום שגרו בבתי אבן ובשכונות מעורבות. (הגברת המנהלת שלנו - למשל.....

....)

 

[אלומיניום]

ושים לב

לצירוף המקרים של אותו שורש ע.ר.ב. עצמו: שכונות ערביות / שכונות מעורבות. היום זה קצת פחות ע.ר.ב. לאוזן.

 

[איש המערות]

כל ישראל ערבים זה לזה