ל מ ה ???

עיניים

New member
../images/Emo141.gif ל מ ה ???

למה יש ללמוד 4 שנים, לעשות סטאז´, ולעמוד בבחינות - כדי להיות עורך דין? למה יש ללמוד 7 שנים, להתמחות, ולהיבחן במבחני המציאות אפילו כדי להיות רופא? למה יש לעבור קורס לעזרה ראשונה, ולהתנסות בהנשמה מפה לפה בטרם תוכל להגיש עזרה לאדם במצוקה? למה יש ללמוד בסימינר למורים, לעשות תואר באוניברסיטה, (אם כי לא תמיד לומדים שם משהו - זוכרים את הכתבה על השאלות הבסיסיות ששאלו סטודנטים להוראה בסמינר הקיבוצים?) וכל זאת - כדי להיות מורה בישראל? למה יש לשלוח קורות חיים מפורטים עם נסיון מירבי - על מנת לקבל עבודה??? ואם אכן יש תשובות לכל ה"למה" הנ"ל - אז אולי תסבירו לי - למה אין בית ספר לאחד הדברים החשובים ביותר בחיים - למה אין בית ספר המלמד אותנו איך להיות הורים? למה מלמדים אותנו, הנשים, איך ללגת נכון בקורס הכנה ללידה, ולא מאמנים אותנו לא לעשות טעויות שעלולות להיות פטאליות, ולהשפיע על עתיד ילדינו? האם הילדים שלנו פחות חשובים מהחולים? מהעבריינים? מתלמידי בתי הספר? האם באמת ה"ג´וב" הנקרא "הורות", אינו צורך לימוד מוקדם? נסיון? לפעמים עוברת בי המחשבה, שהדרך בה אתה בוחר לגדל את ילדך, עלולה להיות הרסנית, מזיקה, להשאיר צלקות - למרות שלעניות דעתך - זו הדרך הנכונה , וכל כוונתך - טובה. יש מי שמצליח לו - יש מי שלא,,,,, אנחנו רק צריכים לגלות הבנה, ולהבין שכוונת הורינו - היתה טובה ביסודה, בדיוק כפי שאנו נותנים ומשקיעים בילדינו את כל מה שאנו מסוגלים - באותה כוונה טובה ,,,, כי אמרה נכון גיסתה החכמה של אורמור: מה שלא נעשה, ואיך שלא נעשה, תמיד על ספת הפסיכולוג - נימצא אשמים כהורים, בדיוק כמו הורינו. ומה לעשות? חברים - אפשר לבחור. הורים ומשפחה - לא ! הורים ומשפחה - מקבלים. שבת לכולכם, הולכת לבלות עם אמא את שעות הצהריים. הבאתם לי געגוע.
 
באמת???

האם באמת תמידהכוונה הינה טובה? אני מקווה, בשבילי, שלא, מכיוון שאם כן, משתמע מזה רק דבר אחד - שאני, כתינוקת וילדה, לא נמצאתי ראויה לאהבת אם. וזה, עבורי, המחשבה הנוראה ביותר, בתחום הנ"ל.
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif חיפוש,

אין ילד שלא ראוי לאהבת אם. יש אמהות, שניתנה להן הזכות להרות ולהביא ילד לעולם - אך הן אינן ראויות, מכל מיני סיבות, להיות הורה. הן גם לא מסוגלות להנות מאהבת ילד. כואב לי לשמוע אותך, אך חשוב לי שתביני, למרות החסכים הנוראיים שלך שילדה - את לא אשמה שנולדת לאם עם בעיה, (ואני מניחה שזו הסיבה למצב שגדלת בו), ולכן אמרתי בהודעה הראשית, שלו היו מחייבים הורים ללמוד את ה"מקצוע", ולעבור בחינות - אני מסופקת אם אמא שלך היתה מקבלת את ה"רשיון",,, יחד עם זאת - הפכת לאשה חמה, מלאת אהבה, המוכנה לקבל אל בין זרועותיה כמה שיותר אהבות - לא פחות מאשר להתכרבל,,,,
 
../images/Emo15.gif והנתינה שלך אחותי ...

אמנם לא קיבלת את האהבה שמגיעה לך כילדה אבל זה לא מונע ממך להיות כל כך אוהבת לעטוף בחום ואהבה ענקית אותנו. אוהבת אותך - אחותי הקטנה
 

אורמור

New member
חיפושונת, תפסיקי רגע לחבק את כולם

ותבואי פה! אין חיה כזאת, ילדה או תינוקת לא ראויה! אין אין אין הבנת? כל אחד מאיתנו הוא בלתי נמנע כדברי שלומלום כל אחד מאיתנו ראוי לטוב ביותר! אבל... החיים הם משהו מוזר וסבוך כזה, ולפעמים גם כשאנו ראויים, פשוט אין בנמצא מישהו שיתן, אני לא מכירה את אימך ולא מודעת לעוולות שנעשו לך יקירתי, עובדה היא, שאימך לא נתנה כיוון שלא היה לה מה לתת האינסטיקט הטבעי של אם הוא לתת, ואם היא נכשלה זה לא כי את לא היית ראויה, את זה נא להוציא מהראש מהשורש! הלאה תראי, יש לך כמה ברירות, והבחירה בידייך להמשיך לכעוס, לנטור, להאשים אבל דבר אחד אומר לך מעכשיו! צמיחה לא תבוא לך מזה, ויש לך אפשרות להגיד לעצמך, זו היא, זה כל מה שהיה לה,זה מה שיש זה לא קשור בך, והיום כשאת כבר ילדה גדולה את יכולה לבחור, או להמשיך לקחת משם את המעט שיש <אם זה מועיל> או להתנתק <רגשית> ולהשאר "בת טכנית" ההשלמה כואבת, אני יודעת זאת מקרוב אבל הרבה פחות כואב כשמגיעים להשלמה, משם אפשר להמשיך הלאה, ולגדל את עצמך, כדברייך כי להשאר שם בתוך הכעס, זה תוקע! זה תקע אותי 40 שנה, עד שזזתי, אני כבר לא שם עכשיו זו כבר רק הבעיה שלה, אפילו מצאתי בשבילה נסיבות מקלות ההסטוריה שלה, ההורים שלה, המכלול שלה יצוק ממה שהיא קיבלה או לא קיבלה בילדות שלה,ולאן שהיא התפתחה משם זה הקייס שלה אני לא יכולה וגם לא צריכה לקחת אחריות או אשמה על מעשים של אחרים.. חיפושונת חמודה, קחי אחריות רק על עצמך, לכי קדימה מתוך עצמך, האמיני בך! די לבזבז אנרגיות על כעס, זה מיותר אור לא מחבקת את כולם! רק את מי שבא לי.
 
טעית חומד........

לך הייתה ועודנה, הזכות לקבל אהבת אם, רק שלגב´ שילדה אותך לא הייתה הזכות לתת לך אהבה. אין לזה תחליף, כל החיים. את הקרבן של העונש שהיא קבלה. אבל גם ללא תחליף ראוי, ללא תחליף מספק. אנחנו כאן ע"מ לתת לך היום את מלא הפינוק, את מלוא האהבה, שאת זכאית להם. אז קדימה - ילדה מתוקה!!!!!!!
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif אינני טועה, ענת,

הוא קיים בהרצליה, עד כמה שידוע לי, והוא נוסד לפני כ-7 שנים, אלא מה? זהו בית ספר להורים שיש להם כבר ילדים. אני מדברת על ל"הוציא רשיון" להיות הורים בטרם הבאתם לאויר העולם, בדיוק כמו להוציא רשיון נהיגה,,,,
 
מתנצלת - חייבת לתקן ...

אני למדתי בבית הספר להורים של מכון אדלר לפני 14 שנה כשהייתי בהריון עם בכורתי לא יודעת אם בזכות זה אני "אמא יותר טובה" אבל היה לי מאוד חשוב ללמוד דברים מסויימים לפני שאתחיל להיות אמא בפועל.
 
הלוואי וכולם היו הולכים בדרכך....

אך רוב ההורים לילדים חושבים שהם מבינים ויודעים הכל, ולא מוכנים לקבל עצות או דרכים לעזרה. משפחה לא בוחרים, אך חייבים להשקיע ללמוד וללמד הכל באהבה. אהבה ללא תנאי בקשר דם. הם באמת זה ללא תנאי..... אני בטוחה שילדייך מעריכים אותך ואוהבים, בזכות הרצון לתת להם את הטוב. מלאכית כחולה
 

piter pan

New member
כי בטבע אין רופאים , אין עו"ד ואין

רואי חשבון. יש רק אבולוציה מתמשכת , המשכיות של גנים שמשרתיהם הם אנחנו וכל יתר בעלי החיים. אנחנו כלי קיבול המעבירים הלאה גנים וזה כל הסיפור. כל היתר הוא תוכן פיקטיבי שאנחנו יוצקים ל"חיים". הדבר היחידי שמאפשר המשכיות הוא ההתרבות ואלצנו היונקים - ההולדה. אני ראיתי כמה וכמה יוצאי מכון אדלר שלא הייתי נותן להם רשיון גם להפעלת מיקסר... ואני מכיר את המכון ומישנתו היטב. הורות היא דבר טיבעי רק שבמודֶרנָה ובעידן הנוכחי , עם שלל האופציות העומדות בפנינו , ומפחיד יותר , בפני ילדינו - קשה להתמודד עם זה. כל יום וכל דקה אני מוצא עצמי מבקר את עצמי על שיכולתי לעשות עם מי מבנותי כף ולא אחרת. כמו בכל דבר אחר בחיים , הורות כרוכה בבחירות ובקבלת החלטות בלתי נפסקת. זה מה שיש
קחי לך כוס
, על ידו
וקצת
וחייכי העיקר הבריאות
 
וגם פיטר.....

כשעושים משהו, לא חשוב מה, העיקר הכוונה הטהורה, המלאה... כשעושים, עושים טעויות, והתהליך החשוב בעשייה זו הלמידה. כל אחד מאיתנו צריך להרחיב את מעגל הראייה, החשיבה - לפעול מתוך אותו החום, הכוונה, ולא מתוך אגו, לעשות בשביל לעשות טוב, לא בשביל ההנצחה, ההצלחה... כשאתה מבקר את עצמך בעשייה עם בנותיך - אתה למד, פותח בעצמך אפשרויות של התפתחות, של עשייה נכונה. תקיש מכל ביקורת עצמית ובעיקר- למד לאהוב לקבל ולפרגן לעצמך - כל השאר יגיע לדעתי די מיד! כל החיים כרוכים בבחירות, ובקבלת החלטות בלתי פוסקת, אז לפחות תבחר בעשייה מתוך כוונה טובה, בונה, טהורה. זה מה שיש לדעתי
שבת שלום, מעכשיו בערך אני בסדנא שבה אלמד להתפתח עוד קצת.
 
אוףףףףףףףף

לפני שאני אתחיל ת´תשובה חייבת להגיד לכולכם, שאם בגלל המקום הזה, אמא שלי תעיף עליי משהו מלמעלה, כי במקום לתת לה לנוח שם בשקט, אני כל הזמן מדברת פה עליה, נשבעת לכם, מעיפה עליכם בחזרה. מלא מחשבות יש לי בעקבות מה שכתבת. הורים לא בוחרים? - לא יודעת יש אמונות מסויימות (גם היהדות לדעתי), שטוענות שהנשמה שלנו בוחרת באיזה גוף להכנס, ביום הלידה. אז אולי בצורה כזאת או אחרת גם הורים אנחנו בוחרים. מבט של ילד שונה ממבט של מבוגר ולכן אם כבר מגיעים לספת הפסיכולוג, תמיד נמצא איזה, אמא שלי תמיד אמרה ש......או תמיד עשתה..... שאצלנו בשלב של הילד השאיר צלקת, בין אם היא עשתה לנו את זה "בכוונה" או פשוט כי לא חשבה, או לא הבינה מה זה עלול לעשות לנו. וחוץ מזה אין מושלם בעולם, גם להורים מותר לטעות. ונכון יש בית ספר להורים שהם כבר הורים, אבל מי שרוצה בית ספר להורים לפני שיגיע להיות הורה, שיילך לטפל בעצמו רגע לפני שהוא הופך להורה, אז אולי הוא יגיע ממקום טוב יותר ונטול משקעים אישיים. תמיד תמיד ישאר לנו בזיכרון בית הוריינו ומה שהביא לנו לטוב ולרע. החוכמה היא מה אנחנו עושים עם זה. (ורק על זה אני יכולה לכתוב עוד שלוש מאות שורות אבל לא בשירשור הזה). ויש לי עוד, אבל בטח זה עוד יגיע בהמשך השירשור. אבל רוצה רגע נימה אישית. אמא שלי, היתה אמא שלי בטכני, היא כיבסה ובישלה והאכילה. אבל היא לא היתה אמאשלי. היא היתה אישה, שנאלצה להאבק קשה בחיים שהגורל נתן לה והיתה עסוקה במלחמת השרדות קשה. וגיליתי אותה,את האישה הזאת, דווקא כשהמוות כבר דפק לה בדלת. וגם אז, זה התחיל מלהיות אמא שלה. ובכל זאת, אם כל התיסכול על זה שלא היתה לי שם אמא שחיבקה ועטפה, בכל זאת, אומרת כאן כמו שאמרתי גם במקומות אחרים, הזמן, הגיל, הבגרות, גילו לי דרך חדשה להסתכל על הדברים. אז חסרה לי נורא אמא שלי, כי אפילו לא הספקתי להכיר אותה כמו שצריך. ואותו חוסר ילווה אותי כבר בכל תחומי החיים, כי אי אפשר יהיה לקבל אמא ממקום אחר. אבל, היום, יכולה לראות את הדברים ממקום אחר ולהבין, שהיא, פשוט לא יכלה אחרת. המלחמה שלה היתה קשה נורא. והמלחמה שלי תהיה שלי. וכל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו, לנסות לעשות את הדברים שפגעו בו, קצת אחרת ולא לבזבז את החיים , בלחפש את מי להאשים.
 

viviti

New member
אפרופו אבא.........

האם זה מקרי שהכמיהה היא לאם? שהטרוניות מופנות לאם? סתם הרהור בקול רם בתקופה שהרצון לעשות מיקס בין אבא לאמא חזק מאי פעם
 
יכולה לענות רק

מהמקום שלי. אצלי אמא סיפור אחד. אבא סיפור אחר. כל אחד מהם סיפור בפני עצמו. וכל אחד סיפור מורכב יותר מהשני. כרגע יוצאים סיפורים על אמא. פעם יבואו גם הסיפורים על אבא.
 
אפרופו אבא.......2

הכמיהה היא, לפחות אצלי, לאהבת 2 הורי, כל אחד מהם בצורה אחרת, ברור. לגבי "אמי", אין לי טרוניות, רק כאב של החמצה אדירה לדבר שאמור היה להיות מובן מאליו. את הכאב והכעס שקשור "לאבי" אחשוף בפעם אחרת, כנראה.
 
לא מאשימה

אף אחד, אבל גם לא שוכחת וביחוד לא סולחת. מה שלא קיבלתי כילדה, כבר לא אקבל לעולם. זה ברור לי. אבל לא מפסיקה בנתיים לחפש.
 
למעלה