לפעמים,,,,,

[עיניים]

../images/Emo141.gif לפעמים,,,,,

דברים המתרחשים לפני עיניך, מעוררים אותך למחשבה. בעקבות האירועים האחרונים שקורים בפורום, אני תוהה מה עובר במוחנו כאשר מאלצים אותנו בעל כורחנו להיות עדי ראיה או שמיעה בסכסוך בין בני זוג? ישנם זוגות שאינם מסוגלים לריב אלא אם כן יש להם קהל,, (יש לי זוג חברים כזה). ישנם כאלה, המחכים ל"טרף" הראשון שיגיע, כי הם זקוקים לגוף שלישי כדי לקבל את הכוח והאומץ לשפוך את טענותיהם ותיסכוליהם האחד כלפי השני,,, וישנם - שבוחרים באותו "טרף", אך "משתפים" אותו כל אחד בנפרד, ושוטחים את התמונה מזווית סובייקטיבית,,,, איך מרגישים עם זה? איך מתמודדים עם מצב מאולץ כזה? מה עלינו לעשות? לשתוק? לצייץ? להרגיע את הרוחות? לנסות לגשר? מישהו נתקל בתופעה?

 

[סלולרי]

יותר מלפעמים

אנחנו עדים להתנצחות נוראית בין בני זוג במקום פומבי. עפות שם מילים והאשמות כל כך אינטימיות מהיומים של בני הזוג שממש מביכות. כן את צודקת בהנחות שמנית. יש הרבה פחד באמירה קשה פנים מול פנים, מה עוד שבאינטימיות בין שנים נפרצים כל הסכרים, במעמד צד שלישי, יש איזשהו גבול עליו בני הזוג שומרים. יש עוד צדדים רבים לנושא שהבאת, אקצר - רוצה להקפיץ.

 

[לולה3]

למה אני מתחברת לרשת?

כי משעמם לי..כי אני רוצה לשתף...כי אני רוצה להכיר..כי אני "תומכת" לא רעה..כי אני לא רוצה להרגיש לבד בחג. אבל זה וירטואלי..ואפשר להמציא אנשים ומצבים בלי סוף.. אני לא חושבת שצריך להתנהג בצורה מסוימת ..בגלל שלא צריך לתת משקל כל כך חזק למשחקי דמיון וכוח של האחר.. ההתמודדות היחידה היא ההכרה שזה אינטרנט . עכשיו אם בא לך להרגיע ..תרגיעי.. בא לך לקחת צד..כי קמת קצת עצבנית הבוקר..אז קחי.. רוצה לגשר? תגשרי.. אין כללים.חוץ מרמת המוסריות שלך.. לולה

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif לולה, לולה,,,,,,

האם שוב הובנתי שלא כראוי? מי מדבר על האינטרנט? מדברת על החיים , לולה, ב ח י י ם, במציאות,,,, נתקלת במקרים כאלה? עמדת במצבים כאלה? איך הרגשת? מה עשית?

 

[לולה3]

אין דבר כזה לאלץ אותי להיות במצבים

שאני לא רוצה להיות בהם.. בחיים זה מאוד פשוט

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif מה זה פשוט?

זה מה זה@פשוט ללחוץ על ה-X בראש הדף דווקא כשזה קורה פה ברשת, בפורום,,,, אבל בחיים ??? שם אין X-ים,,,, את יושבת עם חברים, פתאום מוצאת עצמך עדה למריבה מתפרצת, לא שאלו אותך קודם אם מתאים לך - פשוט שיתפו אותך כסטטיסטית, ואת מרגישה שנוכחותך נחוצה להם - מה תעשי??? תקומי ותגידי - "שלום. אני לא פה"? תלחצי על ה-X ותיעלמי להם? מדובר בחברים, לולה, אל תשכחי. חברים, לא סתם ידידים רחוקים, מכרים שיטחיים - חברים,,,,

 

[אחותו של שקספיר]

בשביל זה יש חברים- בלי X.

לא תמיד כי זה נוח לי או מתאים לי. אלא בדיוק בגלל שהחברים נזקקו לי. את מרגישה שנוכחותך נחוצה להם. גם אם לא נוח לך או נעים לך. את היי שם עבורם. כי (גם) בשביל זה יש חברים. ככה אני רואה את הדברים.

 

[לולה3]

זה עדיין לא מסתבך לי..

אני לא מוצאת את עצמי ב"אמצע".. אני לא רואה את עצמי כחלק שישכין שלום..זה לא תפקידי בחיים. אני באמת לא חווה מצבי אמצע. עכשיו אם אני בוחרת להתערב זה סיפור אחר לגמרי... אבל לכל קבוצת חברים יש מישהו שמשמש כ "גורו משכין שלום ואחווה" התפקיד הזה לא ניתן לי,ולא נלקח על ידי. הסברתי את עצמי יותר טוב?

 

[אחותו של שקספיר]

ממחטה מבושמת לדמעות או טישו

שני מודלים שונים האחד- האדם שבוחר לשתף את ה"זר" בזווית הסובייקטיבית האישית שלו, בנושא זוגי. אני לא מרגישה כ"טרף" אלא כצורך של אותו אדם להוציא את הכעסים שלו החוצה, והשימוש בי כ"כלי קיבול". אם צריך, אני נותנת ממחטה מבושמת לדמעות(טוב, אז טישו,אבל זה פחות ציורי) ואם מתאפשר אני מנסה להראות נקודת מבט אחרת לאותו "שופך דליים"שתאפשר לו את ההסתכלות אל ועל עצמו והזוגיות שלו, אולי מנקודת מבט אובייקטיבית יותר. אבל כמובן שתלוי בעיתוי -חברה שבעלה עזב בוקר אחד את הבית, אחרי 30 שנות נישואים, בלי שנתן הסבר כלשהו, ותוך כדי מריבה עימו היא הבינה שלאורך כל אותן שנים, הוא ניהל המון מערכות יחסים נוספות עם נשים. באותה שיחה ראשונית- היא תקבל את סדין ממחטות הנייר. אחרי שלשה חודשים, אני יכולה גם לשאול אותה האם באמת לא ידעה, או שבחרה לא לראות ולא לדעת, ומה זה שירת אצלה, ואיך היא רוצה להתמודד עם הדברים היום. *** המקרה השני, שאני מאד מאד לא אוהבת להיות בו, אבל מוצאת את עצמי שם לעיתים(שאלת מי נתקל בזה? -מי לא????) הוא המקום שזוג "בוחר" להשתמש בי כשופט דן ובורר- "תגידי לי, אני לא צודקת??" אז אני משתדלת להמנע מאד ממצבים כאלו, ובכל מקרה, לעולם ,אחזיר את השיחה והטענות אל בני הזוג עצמם. אולי, לפעמים, השיחה עם אדם שלישי, יכולה למקד אותם קצת, או לתת להם נקודות חשיבה אחרות, גם אם לא לעניין התוכן, לפחות לשיטת התקשורת בין שניהם, ושיטתם להתמודד עם בעיות. אבל התהיה שלך, "מה עלינו לעשות?" -היא כל כך אישית, תלויה במצב, בנקודת הזמן, באישיות שלי(שלך, שלו-אין "שלנו" בעניין..כל אחד ודרכו),בסבלנות האישית באותו הזמן, ברמת הקשר עם שופך הדליים, באופי הנסיבות ועוד אלפי פרמטרים שנותנים את התגובה הנקודתית. זוהי דרכי, גישתי והתנהגותי בעניין. אבל כל אחד ודרכו.

 

[ענת הגדולה]

אם לאמר את האמת...

כשחברים רבים או אפילו מתווכחים מול עיני התגובה הראשונה שלי היא להתכנס בתוך עצמי קשה לי אישית עם מריבות, מעדיפה לפתור חיכוכים בדרכים של תקשורת בין אנשים. אני לא בעלת כישורי גישור לוקחת ללב ומזדהה עם 2 הצדדים ולא יודעת להיות אוביקטיבית איכפת לי מאוד, כואבת את הכאבים והמצוקות אך לא מסוגלת לזוז הצידה ולראות את כל המכלול (מה שנחוץ כדי לגשר בצורה נכונה) כן, אני מעדיפה להקשיב, לנסות להרגיע לתת כתף, לתמוך. מכירה ביכולות אלו שלי. את הגישור ומציעת הפתרון משאירה בידי גורמים מקצועיים ומנוסים.

 

[ענת הגדולה]

שגיאת כתיב - ומציעת = ומציאת

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif דווקא מכל התגובות

אני מזדהה עם החלק הראשון ואני מדגישה - הראשון בלבד של תגובתך, ענת. בסיטואציות המתוארות - נוטה אף אני לשתוק, להרגיש נבוכה ולא להתערב גם אם זורקים לי: "אני צודק/ת?". דווקא בגלל היכולת שלי לראות את הדברים אובייקטיבית- בולט הדבר במיוחד כאשר אחד מבני הזוג, מקורב אלי יותר מהשני, והראייה האובייקטיבית שלי את המצב - אומרת שחלקו של אותו צד - רק מוסיף אש למדורה. זה הרגע בו אני משפילה את עיני, כדי לא לפגוש מולי עיניים מלאות תחינה כמו אומרות: "למה את לא אומרת כלום?",,, (ואין זה אומר שלא אביע בפניה את דעתי בארבע עיניים בהזדמנות הראשונה). מה שמזכיר לי, להבדיל, את הויכוח המתנהל בימים האחרונים בצ´ט, בנושא - ההשפעה של ההיכרות האישית על האובייקטיביות וחופש הבעת הדיעה האמיתית בתגובה על הודעותיו של אותו חבר - בפורום. הסיבה העיקרית בעטייה אינני נוטה להתערב - היא בשל העובדה שלא נתבקשתי מראש לעשות זאת, אלא אני מודעת לעובדה שעצם נוכחותי במקום חיונית, והיא מהווה למעשה קטליזטור לבני הזוג להוציא את שעל ליבם. היות ומלכתחילה התייחסתי בשאלתי ל-מה עושים כאשר אתה מוצא עצמך בעל כורחך בתוך מצב כזה - אני חייבת להוסיף ולציין שאם אתבקש מראש להביע את דעתי, ולהציג בפני הצדדים כיצד נראה המצב בצורה אובייקטיבית מבחוץ - ללא ספק אעשה זאת, ואפילו ברצון. שימחת תורה שמחה ומועדים לשימחה על כולכם.

 

[פ י ט ר פן]

חם מהמחבת - ליל אמש אצל חברים

רק אמש אצל זוג חברים די קרובים זה קרה. רואה בזה דוגמא. זוג בתחילת אמצע השלושים. הוכנסנו אני ורעייתי בדלת הקידמית לתוך האינטימיות שלהם ,ויכוחיהם , בעיות משפחה (חמים וחמות) וכיו´. אחרי כשעתיים , החברה (שהינה תקועה מאוד ב"צידקתה") דרשה כפי שברבים ממצבים שכאלה קורה - "דוגמא". רצתה דוגמא לתכונה מסויימת שלה שבה דיסקסנו. היא לא הרפתה בעניין והפכה תוקפנית (שזה אגב חלק מהעניין). ראינו שהאסימון רחוק מלרדת ואז ניתנה דוגמא מיום קודם שחשפה באופן מובהק את עצם העניין ותחושת חוסר הנעימות שחָברה זו יוצרת לעיתים קרובות עם באי שיחה בעקבות תכונה זו. השיחה המשיכה להתנהל , מאוד מכובדת ונקיה ובאמת ללא מניעים נסתרים (המדובר באמת בחברים קרובים). אחרי כרבע שעה אמרה החברה ביושר רב , אני לא יכולה להמשיך,אני לא מרוכזת כי אני עדיין תקועה באותה הדוגמא. או קי , אז חזרנו לדוגמא והנה , החלה החברה להלין על פן אחר של הדוגמא שאינו קשור כהוא זה לעניין. גם משהבינה שחרף דבריה , (שעליהם ניתן לדבר בלי קשר כנושא בפני עצמו) הדוגמא שיקפה דפוס התנהגות מסויים שלה שניתפש ע"י סובביה רע במקרים רבים , אמרה שהיא מבינה אך עדיין לא היתה מסוגלת לחזור לנושא. משם , התפתח מהר מאוד בכי והיתר כבר לא כ"כ קשור לעניננו (אם כי לא נהיה "ברוגז" וכיו´ והכל חזר אח"כ לקדמותו). הדפוס הזה מוכר אני חושב לאנשים רבים , בייחוד לחדי האבחנה והרגישים שחבריהם הקרובים והפחות קרובים הנותנים בהם אמון , משתמשים בהם כי האינטראקציה הזו של שטיחת בעיות עונה על צורך אנושי בסיסי מאוד. אני מכל מקום למדתי אתמול שיעור ואני חושב שגם אישתי. אני עצמי לא מסכים עם ההגדרה "טרף" וגם לא אם כך שהמצב "מאולץ". הוא לא היה מאולץ וגם לא היה ראשוני. סיטואציה זו עם בני זוג אלו ארעה פעמים רבות וגם הפעם השיחה התפתחה שוב באופן קולח ומרצונם שלהם כך שלא היה כאן אילוץ , אלא אם לא הבנתי כהלכה למה את מתכוונת במושג זה. ומה אני עושה בסיטואציה כזו? איני מרגיע , איני מצייץ , איני מגשר ואיני שותק. אני מנסה לשקף. לשקף לאותו אדם מה הוא מייצר אצל הצד השני. לא חשוב הצדק ולא חשוב מה אתה חושב בקטעים האלה (כי זו קורבניות בד"כ) חשוב איך אתה נתפש

 

[אטיוד5]

לפעמים ...

טוב שאין חברים. במצב הזה אולי באמת הכי טוב ללחוץ על מקש ה-X ולהעלם. אבל, מצד שני, מתאים פה המשפט "בשביל מה יש חברים" ? הכי טוב שיפתרו להם את הבעיות שלהם בעצמם. אם הם לא מסוגלים, יש כמה ברירות. אחת ללכת ליעוץ - בורר אוביקטיבי לכאורה או לא לכאורה, תלוי ברמת השכל הישר שלו. שניה - לערב ידידים, חברים - בהסכמתם. ואם פתאום את מוצאת את עצמך במצב שלא הסכמת לו, נסי להרגיע, להקשיב, אולי אפילו להציע פתרון. אני חושב שהם מקוים להעזר בך. אם לא היית מספיק קרובה אליהם הם לא היו מוציאים את הכביסה המלוכלכת שלהם בפנייך.

 

[ח ו פ ש י ה]

התופעה מוכרת....

אני, אישית, מצאתי את עצמי פשוט תופסת מרחק מחברים כאלה מנסה לא להיות בוטה מדי אבל משתדלת, בעדינות ככל האפשר, שלא להיחשף לדברים כאלה... כשבני זוג בוחרים לחשוף את המריבות שלהם בפני (ואני לא מדברת, כמובן, על "מעידות" חד פעמיות) זה בדרך כלל בגלל בעיה שלהם באינטימיות ביניהם ולזה אני ממש לא רוצה להיכנס.... אם חבר או חברה מבקשים עזרה, שיתוף או תמיכה בבעיות שיש לו/לה עם בן הזוג... זה כבר משהו אחר בשביל זה, באמת, יש חברים!

 

[מאיהxx]

לפעמים רק לפעמים

מוצאת את עצמי "עדה" לסיכסוך לא לי. משתדלת לברוח משם כמה שיותר מהר. לא אוהבת להיות בין שני אנשים כועסים/ ממורמרים/ עצובים.

 

[dona flor]

כשמדובר ב...

סיכסוך בין חברות אני משדלת לעזור ולתת לצדדים ראיה אחרת למצב ולא פעם גישרתי בין צדדים אבל כשמדובר על בני זוג... לא ניכנסת לזה תמיד יש לי התחושה שיש עוד משהו מעבר לעיניין המדובר מעדיפה להתרחק ולתת למוכשרים ממני לעזור

 

[פנטזיה נשית]

נתקלתי לא מעט פעמים

ואני עושה מה שאני משתדלת לעשות כאן ולא תמיד מצליחה כאן אני לא מתערבת אני לא משחקת במשחקים האלה זהו יש לי משחקים חביבים יותר להשתתף בהם ואני חושבת שזה תלוי בנו הכותבים אם נפסיק להגיב לרבים ביניהם הריב ידעך הרי הם יודעים שאנחנו יודעים וכו´ איפה הבעיה? שאנו לא מפסיקים והריב ימשך עוד תקופה ארוכה ולקחים? שכל אחד יקח לעצמו את מה שמתאים לו. לי הלקח ברור.

 

[דג דניאל דן op]

בואי הנה תחזירי

מה זה כל אחד יקח לעצמו מה שמתאים לו? גנבים! תחזירי. ואם כבר את מדברת על משחקים.. מה המשחקים החביבים עלייך? אני אוהב שבע שעות בגן עדן... דניאל מתפרק. אבל עם בוקסר...

 

[סיוטית]

../images/Emo8.gif