../images/Emo141.gif חג האהבה,,,,,
גורם לך להעלות נשכחות. אז גם תורי הגיע, ודליתי מעמקי הדיסק הקשיח שיר שנכתב אליו ובשבילו לפני למעלה משנתיים, ואגב, המסך שלי סובל ה-כל, בעיקר את האמת, ורק האמת, כך שאינכם זקוקים לכפפות של משי, ולא אצבעות של זהב כדי להגיב (אם בכלל - כי לא חייבים),,,,,
רואה את העצב רואה את העצב – אחרי הצחוק בעיניך שומעת את הכאב - אחרי ההומור בדבריך חשה את כמיהתך - מאחורי המחסומים שאתה טורח ועומל להקים - רואה אותך נלחם - ברגש המפעם, לא לאבד את מה שבלב עוד פועם, לא מצליח לעשות לעצמך הנחות, שוב מנסה לברוח - ולא לקבל החלטות... לפעמים צריכה לדבר בשבילך השתיקות -נבחרו כנשק לך, לעצמך ממלמל "מילותיה ברזל - היא לא פסיכית היא, לעזאזל"... ואני רק רוצה לשאול אותך למה אתה כך מעניש עצמך? למה לא תוריד המחסום הטיפשי ותמלא את תעלת החסך ריגשי??? אותו חסך שאצלי לא קיים אותו אחד שנפתח שם על הים, זה שיגרום לי בקלות לאהוב, זה שגורם לי היום כה לכאוב... בוא אלי, איש יקר, הסר מחסומים כמו אז, ביחד, בלילות החמים... פתח רחב זרועותיך אספני לתוכך סחוף אותי לשם ביחד איתך... תן, תן לעצמך את הזכות הגדולה לקבל בברכה הרגשה נעלה להרגיש, לחוש, להשתחרר, תן לעצמך החופש לחוות, להתחבר תן לעצמך לאהוב... 18.12.00
גורם לך להעלות נשכחות. אז גם תורי הגיע, ודליתי מעמקי הדיסק הקשיח שיר שנכתב אליו ובשבילו לפני למעלה משנתיים, ואגב, המסך שלי סובל ה-כל, בעיקר את האמת, ורק האמת, כך שאינכם זקוקים לכפפות של משי, ולא אצבעות של זהב כדי להגיב (אם בכלל - כי לא חייבים),,,,,