לגעת בטנטרה
חורף, קר.. רק להתכרבל עמוק בפוך.. כמה חיכיתי לזמן עם עצמי, להסתכל פנימה, לערוך בדק בית, לגלות מה קורה אצלי במעמקי העצמי.. לצלול, לראות, מחסומים, עכבות, לעבור ולפתור להגיע לאביב - מעבר לקשיים, ללא מחסומים, רק לרקוד ולחגוג, לצאת החוצה ולבלוע את העולם. אבל במקום, הספר קורץ, סיבוב בחוץ, ביקור חברים וכל מה שלא קשור בלצלול פנימה, לחקור בבפנוכו ועוד לבד.. ולמה לבד? למה בכלל ללמוד, להתמודד, להעיז, לראות, לבד? רצינו לתת לכם רעיון, תבדקו אם הוא עושה לכם משהו, מדגדג איזה מקום עלום, בועט קלות בבטן התחתונה.. מסע מרוכז פנימה והחוצה בעזרת האחר, שלושה ימים במדבר, לא לבד אלא ביחד, על הלבד והביחד, על תקשורת, תקשורת גברית ונשית, על השלם שנוצר משניהם, על חיות, על התחושות של הגוף, על מגע, על דרך שעוסקת בכל אלה ועוד - הטנטרה. ואם זה נגע במשהו, אז
הנה זה כמו שזה:
