../images/Emo140.gifשלום לכולם
אני אמא של נדבי, בן 15 חודשים. זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לפורום שלכם, למרות ששמעתי עליו המלצות בעבר. עד כה, כל התלבטות בנושא החינוך של נדב (כולל הנקה (הפסקת הנקה) ושינה) הצלחנו, אבא של נדב ואני לפתור בעצמנו, לשביעות רצוננו. אנחנו משתדלים לשמוע הרבה הורים מנוסים מאיתנו ובסופו של דבר מגבשים ביחד עמדה שמתאימה לנו. לאחרונה נדב פיתח התנהגות שקשה לנו להתמודד איתה. הוא נעשה מאוד אלים. אין לנו בבית טלויזיה, ואנחנו מאוד לא אלימים (לא פיזית ולא מילולית) ביננו או עם נדב. עד כה, שיא הענישה שלו היתה לשים אותו במיטה שלו כשהוא נוגע בספריה (המקום היחיד שאסור לו בבית). שאר ה"עונשים" שלו הם לצאת מהאמבטיה בניגוד לרצונו (אם הוא שופך מים עלינו או מטפס על דופן האמבטיה שאסור לו) או שאנחנו מוציאים לו משהו מהיד (כף פלסטיק למשל, שבכל פעם שהוא אוחז בה הוא הולך לחפש את הכלבה ולחבוט בה). כשאני אומרת שנדב נעשה אלים אני מתכוונת שאם אחד מאיתנו מונע מבעדו לעשות משהו שהוא רוצה, או אם ילד אחר לוקח לו משהו או עומד בדרכו, הוא מנסה לנשוך או להרביץ או שניהם (והוא ילד מאוד חזק. אל תצחקו אבל הוא מסוגל ממש להכאיב לי כשהוא מרביץ). אנחנו מאוד מתלבטים איך לפעול על מנת להפסיק את האלימות הזו שלו. כמובן שאנחנו תמיד אומרים לו שאסור להרביץ ושאסור לנשוך ושזה כואב ולא נעים ושזו לא דרך לפתור בעיות, אבל זה לא באמת עוזר כרגע. אני מנסה לעזור לו מילולית "אני מבינה שאתה כועס, ומותר לך לכעוס, אבל לא להרביץ לאמא", לפעמים זה ממש לא עוזר, לפעמים הוא חובט לעצמו בראש במקום להמשיך להרביץ לי ואז אני אומרת "לא, למה אתה מרביץ לנדבי? תעשה טובה לנדבי" ומלטפת אותו בעצמי. לפעמים הוא גם מלטף לרגע ואז חוזר לחבוט. לפעמים הוא סתם ממשיך להיות אלים כלפי או כלפי עצמו (הוא מסוגל לחבוט את ראשו בריצפה ממש חזק ואז לבכות כי זה כואב לו). טוב, יוצא לי הרבה יותר ארוך ממה שניסיתי, הבנתם את הנקודה..... אז השאלה - איך אפשר לפתור את ההתנהגות האלימה הזו? האם כשנדב ילמד לדבר טוב יותר המילים יחליפו את שפת הגוף? (הוא מבין היטב כל מה שאומרים לו). להפליק לו בחזרה לא נשמע לי נכון, למרות שהערב הרהרנו גם בזה. אשמח לשמוע את דעתכם או מנסיונכם
אני אמא של נדבי, בן 15 חודשים. זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לפורום שלכם, למרות ששמעתי עליו המלצות בעבר. עד כה, כל התלבטות בנושא החינוך של נדב (כולל הנקה (הפסקת הנקה) ושינה) הצלחנו, אבא של נדב ואני לפתור בעצמנו, לשביעות רצוננו. אנחנו משתדלים לשמוע הרבה הורים מנוסים מאיתנו ובסופו של דבר מגבשים ביחד עמדה שמתאימה לנו. לאחרונה נדב פיתח התנהגות שקשה לנו להתמודד איתה. הוא נעשה מאוד אלים. אין לנו בבית טלויזיה, ואנחנו מאוד לא אלימים (לא פיזית ולא מילולית) ביננו או עם נדב. עד כה, שיא הענישה שלו היתה לשים אותו במיטה שלו כשהוא נוגע בספריה (המקום היחיד שאסור לו בבית). שאר ה"עונשים" שלו הם לצאת מהאמבטיה בניגוד לרצונו (אם הוא שופך מים עלינו או מטפס על דופן האמבטיה שאסור לו) או שאנחנו מוציאים לו משהו מהיד (כף פלסטיק למשל, שבכל פעם שהוא אוחז בה הוא הולך לחפש את הכלבה ולחבוט בה). כשאני אומרת שנדב נעשה אלים אני מתכוונת שאם אחד מאיתנו מונע מבעדו לעשות משהו שהוא רוצה, או אם ילד אחר לוקח לו משהו או עומד בדרכו, הוא מנסה לנשוך או להרביץ או שניהם (והוא ילד מאוד חזק. אל תצחקו אבל הוא מסוגל ממש להכאיב לי כשהוא מרביץ). אנחנו מאוד מתלבטים איך לפעול על מנת להפסיק את האלימות הזו שלו. כמובן שאנחנו תמיד אומרים לו שאסור להרביץ ושאסור לנשוך ושזה כואב ולא נעים ושזו לא דרך לפתור בעיות, אבל זה לא באמת עוזר כרגע. אני מנסה לעזור לו מילולית "אני מבינה שאתה כועס, ומותר לך לכעוס, אבל לא להרביץ לאמא", לפעמים זה ממש לא עוזר, לפעמים הוא חובט לעצמו בראש במקום להמשיך להרביץ לי ואז אני אומרת "לא, למה אתה מרביץ לנדבי? תעשה טובה לנדבי" ומלטפת אותו בעצמי. לפעמים הוא גם מלטף לרגע ואז חוזר לחבוט. לפעמים הוא סתם ממשיך להיות אלים כלפי או כלפי עצמו (הוא מסוגל לחבוט את ראשו בריצפה ממש חזק ואז לבכות כי זה כואב לו). טוב, יוצא לי הרבה יותר ארוך ממה שניסיתי, הבנתם את הנקודה..... אז השאלה - איך אפשר לפתור את ההתנהגות האלימה הזו? האם כשנדב ילמד לדבר טוב יותר המילים יחליפו את שפת הגוף? (הוא מבין היטב כל מה שאומרים לו). להפליק לו בחזרה לא נשמע לי נכון, למרות שהערב הרהרנו גם בזה. אשמח לשמוע את דעתכם או מנסיונכם
