צהריים טובים....
- פותח הנושא B T1
- פורסם בתאריך
ואני חולה
רק עכשיו הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה כדי להכין תה ולקחת כדור להורדת החום. בני המשפחה לא רגילים לכך כי בד"כ המחלות לא נדבקות אלי. מה קרה? אולי הזדקנתי? כל הבוקר במיטה נזכרתי במחלות הילדות. בבוקר אמא שלחה את אחי הבכור לקופ"ח כדי "לקחת מספר". אח"כ התחיל המאבק להקים אותי כדי ללכת לרופא. המרפאה היתה במרחק 3/4 שעה הליכה מביתנו. מכונית לא היתה, על מוניות לא שמענו ותחבורה ציבורית היתה רק בקיץ (הסעות לים). אמא גררה אותי למרפאה כשאני בוכיה "כי צריך". עולים בגרם המדרגות אל הקומה השניה - על מעלית לא שמעו אז. מסדרונות צרים עמוסים באנשים, אשכולות של חולים על יד הדלת: רק אישור מחלה, רק רצפט, רק שאלה. זוכרים? אמא נאבקת בכולם ואני יושבת באפיסת כוחות על הספסל הנוקשה, מקווה שהכל יעבור. נכנסים לרופא. אדם חסר חמלה או הבנה לחולים ולילדים. היום אני מגדירה את התנהגותו כ"תקיפה" ואמא יושבת בצד ומרשה לו ללחוץ לי חזק על הבטן ולהניח את הסטטוסקופ הקר על הגוף. אין ברירה, צריך להבריא. כולם כועסים על ההתנהגות שלי ועל זה שאני מנסה לברוח מהרופא. אח"כ יורדים לבית המרקחת. התור משתלשל החוצה ואמא דורשת פרוטקציה, כי הילדה חולה ולא מחזיקה מעמד. ואז שוב הליכה מתישה הביתה וישר למיטה! אז החולים נדרשו להישאר במיטה עד החלמה, מכוסים היטב בשמיכות. אפילו את מרק העוף הביאה אמא למיטה. כל יום, הוציאה אותי אמא מהמיטה אל כיסא הנוח במרפסת (רצוי בשמש) עטופה בשמיכות כדבעי וניקתה היטב את החדר. כי כשחולים, צריך לשמור על ניקיון יותר מאשר בימים רגלים, וחייבים לאוורר ולהחליף מצעים כל יום! היו ילדים שנשלחו להידבק והיו ילדים שבאו רק להציץ ולברוח (הם באמת רצו להידבק אבל האמהות שלהם לא הסכימו...) ההורים לא שמעו שאפשר לפנק ילדים בכלל וחולים בפרט. נדרשנו להחלים ולהתחשל. היום הדברים שונים. מטלפנים למרפאה ומבקשים תור. הכל מסודר יותר. מישהו לוקח במכונית את החולה, או במונית. המסדרון רחב ומקושט, מתאים לילדים. הרופא כבר לא אלוהים והוא למד להתנהג יפה, במיוחד עם ילדים. בבית המרקחת אנו יושבים עד שמגיע תורינו. לחולה מותר להיות גם מחוץ למיטה. אבל דבר אחד נשאר כפי שהיה: כאז כן עתה, חתול/ה מנחם/ת רובץ/ת למרגלותי ומחממת את הרגליים שלי. תהיו בריאים! במשפחות רבות יש
רק עכשיו הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה כדי להכין תה ולקחת כדור להורדת החום. בני המשפחה לא רגילים לכך כי בד"כ המחלות לא נדבקות אלי. מה קרה? אולי הזדקנתי? כל הבוקר במיטה נזכרתי במחלות הילדות. בבוקר אמא שלחה את אחי הבכור לקופ"ח כדי "לקחת מספר". אח"כ התחיל המאבק להקים אותי כדי ללכת לרופא. המרפאה היתה במרחק 3/4 שעה הליכה מביתנו. מכונית לא היתה, על מוניות לא שמענו ותחבורה ציבורית היתה רק בקיץ (הסעות לים). אמא גררה אותי למרפאה כשאני בוכיה "כי צריך". עולים בגרם המדרגות אל הקומה השניה - על מעלית לא שמעו אז. מסדרונות צרים עמוסים באנשים, אשכולות של חולים על יד הדלת: רק אישור מחלה, רק רצפט, רק שאלה. זוכרים? אמא נאבקת בכולם ואני יושבת באפיסת כוחות על הספסל הנוקשה, מקווה שהכל יעבור. נכנסים לרופא. אדם חסר חמלה או הבנה לחולים ולילדים. היום אני מגדירה את התנהגותו כ"תקיפה" ואמא יושבת בצד ומרשה לו ללחוץ לי חזק על הבטן ולהניח את הסטטוסקופ הקר על הגוף. אין ברירה, צריך להבריא. כולם כועסים על ההתנהגות שלי ועל זה שאני מנסה לברוח מהרופא. אח"כ יורדים לבית המרקחת. התור משתלשל החוצה ואמא דורשת פרוטקציה, כי הילדה חולה ולא מחזיקה מעמד. ואז שוב הליכה מתישה הביתה וישר למיטה! אז החולים נדרשו להישאר במיטה עד החלמה, מכוסים היטב בשמיכות. אפילו את מרק העוף הביאה אמא למיטה. כל יום, הוציאה אותי אמא מהמיטה אל כיסא הנוח במרפסת (רצוי בשמש) עטופה בשמיכות כדבעי וניקתה היטב את החדר. כי כשחולים, צריך לשמור על ניקיון יותר מאשר בימים רגלים, וחייבים לאוורר ולהחליף מצעים כל יום! היו ילדים שנשלחו להידבק והיו ילדים שבאו רק להציץ ולברוח (הם באמת רצו להידבק אבל האמהות שלהם לא הסכימו...) ההורים לא שמעו שאפשר לפנק ילדים בכלל וחולים בפרט. נדרשנו להחלים ולהתחשל. היום הדברים שונים. מטלפנים למרפאה ומבקשים תור. הכל מסודר יותר. מישהו לוקח במכונית את החולה, או במונית. המסדרון רחב ומקושט, מתאים לילדים. הרופא כבר לא אלוהים והוא למד להתנהג יפה, במיוחד עם ילדים. בבית המרקחת אנו יושבים עד שמגיע תורינו. לחולה מותר להיות גם מחוץ למיטה. אבל דבר אחד נשאר כפי שהיה: כאז כן עתה, חתול/ה מנחם/ת רובץ/ת למרגלותי ומחממת את הרגליים שלי. תהיו בריאים! במשפחות רבות יש
עב,,,,החלמה מהירה....ולגבי התאור
שלך...עד כמה שהיה בו מוטיב(עאלק) טרגי, קראתי אותו כמה דקות לפני שהגיעו אלי חברי ילדות...כל כך צחקנו ונהננו תמיד אנחנו מגלגלים הומור פרטי שלא ברור לאף אחד חצוני,אבל הפעם הנושא היה מרתק קופת חולים...הרופאים הריחות ....הטור למספר....מי היה המזריק המועדף.וכמובן שהייתה הסכמה כוללת שהאיחור לגן או בית הספר עם הבייגלה שנירכש ביציאה מהקופה היה שווה הכל. יאללה ביי
שלך...עד כמה שהיה בו מוטיב(עאלק) טרגי, קראתי אותו כמה דקות לפני שהגיעו אלי חברי ילדות...כל כך צחקנו ונהננו תמיד אנחנו מגלגלים הומור פרטי שלא ברור לאף אחד חצוני,אבל הפעם הנושא היה מרתק קופת חולים...הרופאים הריחות ....הטור למספר....מי היה המזריק המועדף.וכמובן שהייתה הסכמה כוללת שהאיחור לגן או בית הספר עם הבייגלה שנירכש ביציאה מהקופה היה שווה הכל. יאללה ביי
עב אני מקוה שבריאה כבר.../images/Emo140.gif
מה שאת מתארת זה טיפול אוהב בילדה חולה. למרות שאז זה לא היה לרוחך. כל האהבה שקיבלת היה יותר שוה מהנוחיות של היום בו כולל אותי משאירים את הילד בבית עים הטרמוס הטלויזיה והטיפול דרך "השלט רחוק" כמובן הטלפון.כי אין ברירה יש מחויבות למקום העבודה. הרבה בריאות.
(בוירטואלי לא נידבקים)
מה שאת מתארת זה טיפול אוהב בילדה חולה. למרות שאז זה לא היה לרוחך. כל האהבה שקיבלת היה יותר שוה מהנוחיות של היום בו כולל אותי משאירים את הילד בבית עים הטרמוס הטלויזיה והטיפול דרך "השלט רחוק" כמובן הטלפון.כי אין ברירה יש מחויבות למקום העבודה. הרבה בריאות.
אני מתרשמת לטובה מרופאי הילדים
בעזרת הנכד שלי פגשתי רופאי ילדים שהתנהגו מאוד יפה לפציינטים הצעירים שלהם. הם מדברים לילדים, מסבירים להם מה הם עושים ומבקשים שיתוף פעולה במקום "להתנפל" עליהם. בקשר למחויבות לעבודה - באמת שהיה אז נוח יותר. האמא נשארה עם הילדים וטיפלה בהם בלי לחשוב על מה שהיא מפסידה בעבודה. למרבה הצער, השיטה הכלכלית של היום לא מאפשרת לנו את הלוקסוס הזה וכל זוג חייב שתי משכורות, במיוחד אם יש משכנתא. אני שמחה שהמרפאות השתפרו וגם הרופאים.
בעזרת הנכד שלי פגשתי רופאי ילדים שהתנהגו מאוד יפה לפציינטים הצעירים שלהם. הם מדברים לילדים, מסבירים להם מה הם עושים ומבקשים שיתוף פעולה במקום "להתנפל" עליהם. בקשר למחויבות לעבודה - באמת שהיה אז נוח יותר. האמא נשארה עם הילדים וטיפלה בהם בלי לחשוב על מה שהיא מפסידה בעבודה. למרבה הצער, השיטה הכלכלית של היום לא מאפשרת לנו את הלוקסוס הזה וכל זוג חייב שתי משכורות, במיוחד אם יש משכנתא. אני שמחה שהמרפאות השתפרו וגם הרופאים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.