להלן משהו שיעזור לך להבין...
זה מכתב שמישהי שאני והיא פעם היינו חברות ממש טובות שלחה לי למייל היום... היי את... זוכרת.. איך ישבנו.. אז, כשעוד היינו חברות ממש טובות והיה לך אכפת ממני (ומהאנשים בכללי) באותה תחנה, שהפגישה בנינו כל בוקר והפרידה בנינו כל אחריי צהריים?! זוכרת את זה?! איך היינו יושבות ואת היית שלי פאר (בנות רוצות להיות כמוך בנים רוצים שתהי שלהם) והעברת ביקורת על כל דבר שעבר... כי זה כיף לך. כי אמרת שזה סוג של רוע, שאין לך (ומי אמר שאין לך!?) תינוקות, זקנים, אנשים על קניות, נערים, נערות.. על הכל היה לך משהו להגיד. סוג של מבקרת שכזאת... וזוכרת שאחרי שיום אחד כמעט בכינו מצחוק כי הערת הערה על משהו ואז אמרתי לך ש"חכי חכי מרוב ביקורת שלילית תתאהבי בג'ינג'י ויצא לך ילד כזה!" ואיך אמרת "איכסססססססססססססס!" עם הקול הזה שלך, ששכח לגדול... והיום, בזמן שאת עשית את העבודה שלך, כי את זה את הכי אוהבת, קלטתי אותך מתלבטת איזה תמונה של אריק ברמן לשים על המסך. ואריק ברמן גינג'י. ידעתי שהעלק-קללה (כמו שקראת לזה באותו רגע), תעבוד עליך יום אחד. עכשיו אני רק מקווה שתפגשי אותו. חבל שלא איחלתי לך מליון שקל (או לפחות שנהיה חברות לנצח) אוהבת אותך, אני