../images/Emo140.gifהעצמה נשית
משהו שעלה במחשבתי לפני מספר דקות. הנטיה בשנים האחרונות (לראייתי כמובן) היא שאנו הנשים איבדנו את המקום שלנו את העוצמה שלנו את הזהות שלנו ואת עצמנו לאחר הרבה שנות דיכוי האישה אנו החלטנו להתחבר לעוצמה שלנו ממקום אחר ולדעתי לא הכי נכון לנו ואני יסביר למה אני חושבת ככה. לאורך הדורות שימשנו בתפקיד האישה הקטנה הממושמעת שנמצאת תחת מרות גברית שהשתמשה בעצם הרבה פעמים בכוח הפיזי. אנחנו הנשים שונות מאוד מהגברים ואני לא מתכוונת לומר טוב יותר או פחות זה ממש לא ככה אנחנו שונים הגענו לכאן שונים ויש לכך סיבה. העניין הוא שבגלל כל כך הרבה דורות של דיכוי התפיסה שלנו לעוצמה וכוח הגיעה מההבנה הגברית שכוח פיזי עדיף על עוצמה ורכות. כל אחד מאיתנו למתחבר לעוצמות בצורה שונה, מהשקורה בשנים האחרונות אנחנו הנשים התחלנו לפנות לצד הגברי ולהתחבר אליו וכן לנסות ולחקות את הגברים ביקשנו חרות אישית וכלכלית, ביקשנו להיות כוחניות ורבים מאיתנו פנו לתחומים שהיו נחלת הגברים בלבד עבודות שמצריכות כוח פיזי. העניין הוא שאנחנו שכחנו את עצמנו ושכחנו שהעוצמה לא קשורה לכוח פיזי דווקא הרכות לדוגמה היא הרבה יותר עוצמתית שכחנו את האינטואיטביות שלנו, ושכחנו את עצמנו והלכנו לצד השני כדי לחוש שאנחנו חזקות, שחכנו שלהביא חיים לעולם הזה זה הרבה יותר עוצמתי מכל דבר אחר, להיות רכה ונשית זה לא קללה וזה לא חסרון זאת עוצמה, ואין כוונתי לחזור לתפקידים המסורתיים של מנקה מבשלת ולמעשה המשרתת של הבית, אלא לנשיות שלנו ולחוכמה הפנימית שלנו, וזאת לא בושה להעזר בגבר חזק פיזי כשצריך כי הוא זקוק לעוצמה הפנימית ולרכות שלנו, גם הם הגברים הלכו לאיבוד בגלל זה משום שהמקום שלהם כאילו כבר לא רק שלהם. יכול מאוד להיות שהיינו זקוקות לזה כדי להרגיש עוצמתיות ושאנחנו יכולות לעשות את מה שהגברים עשו עד היום, אני חושבת שהצלחנו לעשות את זה ושהגיע הזמן לחזור לעצמנו ולהביא את העוצמה שלנו מהפנים ולא מהחוץ משום שזה הכוח האמיתי שלנו להתחבר לאישה שבתוכנו לא סתם בחרנו להגיע בגלגול הזה כנשים, הגיע הזמן שנראה את הכוח האמיתי שלנו.
משהו שעלה במחשבתי לפני מספר דקות. הנטיה בשנים האחרונות (לראייתי כמובן) היא שאנו הנשים איבדנו את המקום שלנו את העוצמה שלנו את הזהות שלנו ואת עצמנו לאחר הרבה שנות דיכוי האישה אנו החלטנו להתחבר לעוצמה שלנו ממקום אחר ולדעתי לא הכי נכון לנו ואני יסביר למה אני חושבת ככה. לאורך הדורות שימשנו בתפקיד האישה הקטנה הממושמעת שנמצאת תחת מרות גברית שהשתמשה בעצם הרבה פעמים בכוח הפיזי. אנחנו הנשים שונות מאוד מהגברים ואני לא מתכוונת לומר טוב יותר או פחות זה ממש לא ככה אנחנו שונים הגענו לכאן שונים ויש לכך סיבה. העניין הוא שבגלל כל כך הרבה דורות של דיכוי התפיסה שלנו לעוצמה וכוח הגיעה מההבנה הגברית שכוח פיזי עדיף על עוצמה ורכות. כל אחד מאיתנו למתחבר לעוצמות בצורה שונה, מהשקורה בשנים האחרונות אנחנו הנשים התחלנו לפנות לצד הגברי ולהתחבר אליו וכן לנסות ולחקות את הגברים ביקשנו חרות אישית וכלכלית, ביקשנו להיות כוחניות ורבים מאיתנו פנו לתחומים שהיו נחלת הגברים בלבד עבודות שמצריכות כוח פיזי. העניין הוא שאנחנו שכחנו את עצמנו ושכחנו שהעוצמה לא קשורה לכוח פיזי דווקא הרכות לדוגמה היא הרבה יותר עוצמתית שכחנו את האינטואיטביות שלנו, ושכחנו את עצמנו והלכנו לצד השני כדי לחוש שאנחנו חזקות, שחכנו שלהביא חיים לעולם הזה זה הרבה יותר עוצמתי מכל דבר אחר, להיות רכה ונשית זה לא קללה וזה לא חסרון זאת עוצמה, ואין כוונתי לחזור לתפקידים המסורתיים של מנקה מבשלת ולמעשה המשרתת של הבית, אלא לנשיות שלנו ולחוכמה הפנימית שלנו, וזאת לא בושה להעזר בגבר חזק פיזי כשצריך כי הוא זקוק לעוצמה הפנימית ולרכות שלנו, גם הם הגברים הלכו לאיבוד בגלל זה משום שהמקום שלהם כאילו כבר לא רק שלהם. יכול מאוד להיות שהיינו זקוקות לזה כדי להרגיש עוצמתיות ושאנחנו יכולות לעשות את מה שהגברים עשו עד היום, אני חושבת שהצלחנו לעשות את זה ושהגיע הזמן לחזור לעצמנו ולהביא את העוצמה שלנו מהפנים ולא מהחוץ משום שזה הכוח האמיתי שלנו להתחבר לאישה שבתוכנו לא סתם בחרנו להגיע בגלגול הזה כנשים, הגיע הזמן שנראה את הכוח האמיתי שלנו.
