הצתה מאוחרת....
מבחינתי בכל אופן... לקח זמן עד ששמתי לב לקיומו של הפורום הנ"ל ואני מקווה שהוא ישגשג וילבלב . וכל הכבוד על שלקחת על עצמך את ניהולו. הפורום והאתר המחודש של תהלה דירבנו אותי לקחת את רגלי למפגש האחרון שנערך בת"א בעיקר כדי לראות הורים אחרים ולשמוע את רחשי ליבם. קשה לי לומר שלא הבנתי עוד קודם למפגש את מה שעובר על ההורים הללו אך המפגש בהחלט עוזר להמחיש את הקשיים שלהם. די ברור לי שהמפתח הוא - הידברות, לדבר, לדבר ועוד פעם לדבר. אבל כמו בכל דבר בחיים, צריך שותפים להדברות הזו, צריך נכונות להדברות הזו, מצד הילדים ומצד ההורים כאחד. במידה ויהיה לי זמן אשמח להציג את הגיגי בנושא שכן כאב גרוש והומו טרי (יחסית) שמצוי בנתק מוחלט מהוריו (מאז הגילוי) מצד אחד, אך בקשר מצויין (בהתחשב בנסיבות) עם גרושתו, אני נאלץ עם להתמודד עם כמה מעגלים שהושפעו מהיציאה מהארון שלי יחד עם הפירוק של התא המשפחתי. ההתמודדות הזו רוויה בתהליכים של הבנה וחשיבה, איפוק ,כעס, תסכול והשלמה. אוקצור, אלף ואחת תחושות והמון רבדים של הבנות והתמודדויות. דבר נוסף קצר לגבי המפגש של תהלה, אין בפי מילים הולמות להביע את הערכתי להורים שכן מגיעים למפגשים הללו, אך לצד זה צרמה לי הנוכחות המועטה הן של הורים והן של ילדים בהתחשב באחוזי ההומוסקסואליות באוכלוסיה ובהתחשב בכך שעדיין תהליך היציאה מהארון גורם להורים להכנס לארון . אני בטוח שישנם המון הורים שנמצאים במצוקה קשה (המשפיעה בחזרה כמובן על ילדיהם) בגלל ענין הזהות המינית של ילדיהם. אז אנא, הורים יקרים (וגם ילדיהם), עשו צעד אחד חשוב לעבר ההתמודדות עם המציאות, דברו, דברו ודברו על זה, עם ילדיכם , עם הורים אחרים ועם כל מי שתרצו , אבל חייבים פשוט חייבים לדבר וללבן . לפעמים אין ברירה וחייבים צד שלישי שיאזין ויפשר, אבל צד שלישי יתכן רק כשיהיו שניים שמוכנים להקשיב !