איזה כיף
- פותח הנושא orend123
- פורסם בתאריך
Action force
New member
התגמול
מלאך בלבן: יום חמישי בערב, בדיוק יוצא עם אחי מהתחנה, אחי יוצא לבלות, אני חוזר הביתה, פותח את המכשיר, מתחיל לברך, ושומע: מוקד: "16, אתם יוצאים למלון המלך שלמה, גבר בן 30 כאבים בחזה" 16: "תודה, קיבלנו" שומע את זה, משנה את כיוון הנסיעה שלי למלון המלך שלמה, מתקשר לאחי, סע למלון כנראה MI (התקף לב\ אוטם בשריר הלב). האט"ן מגיע, אני ואחי שנייה לאחר מכן, לובשים חלוקים, שמים כפפות, והולך במהרה לכיוון שמראים הקבטי"ם. אני מגיע ורואה: גבר בן 30, שמן, מזיע, לחוץ, נשימות מהירות, סיגריות על השולחן בצד ימין. אומר לאסף אדמון (הפראמדיק) אנחנו פה, כל דבר שתצטרך. מתחילים, וריד, תרופות, מוניטור, א.ק.ג אישור ממיון על MI ומעמיסים. החולה שלנו בהכרה, מרגיעים אותו, בשנייה שהכנסנו אותו לאמבולנס VF (פרפור חדרים= הפסקת פעילות הלב), נותנים שוק חשמלי, עוד תרופות, עירוי. עיסויים... מגיעים לחניית בית החולים, לאחר 5 שוקים, לא בהכרה, עם דופק. נכנסים לחדר מיון, מעבירים למיטה, וכשהחולה באוויר, עוד VF, מהר מזיזים את כולם, ואסף נותן עוד שוק. לפתאום, צוער עלינו החולה: "תעזבו אותי! מה אתם עושים לי? תגידו לי בפעם הבאה לפני" אנחנו (אנשי הצוות, 4 במספר) עומדים חסרי מעש, לא יודעים מה להגיד, ומחייכים. עשינו את שלנו... החולה מהרגע שהגיעה למחלקה מדבר על אסף, המלאך בלבן. יום למחרת, אסף העביר את החולה לבית החולים סורוקה, כשאסף הגיע לקחת אותו לא הפסיק החולה לשבח המלאך שלו... שבוע לאחר מכן, הופיע מכתב תודה לאנשי צוות מד"א בעיתון המקומי. החולה עדיין בקשר עם אסף, אחת לחודש, הבטיח כי יפסיק לעשן, ויתחיל לעשות ספורט. בחור בן 30, בשליש החיים שלו. ההרגשה הטובה שבכל פעם שאני נזכר בזה. התגמול, זו הסיבה שאני מתנדב במד"א. וכל השאר פשוט לא מעניין, רק החיים של אותו אדם! כשהלב שלו הפסיק לפעום, אנחנו היינו שם בכדי להגיד לו: חכה, עדיין לא, תן לו עוד צ´אנס. תודה לב יקר!
מלאך בלבן: יום חמישי בערב, בדיוק יוצא עם אחי מהתחנה, אחי יוצא לבלות, אני חוזר הביתה, פותח את המכשיר, מתחיל לברך, ושומע: מוקד: "16, אתם יוצאים למלון המלך שלמה, גבר בן 30 כאבים בחזה" 16: "תודה, קיבלנו" שומע את זה, משנה את כיוון הנסיעה שלי למלון המלך שלמה, מתקשר לאחי, סע למלון כנראה MI (התקף לב\ אוטם בשריר הלב). האט"ן מגיע, אני ואחי שנייה לאחר מכן, לובשים חלוקים, שמים כפפות, והולך במהרה לכיוון שמראים הקבטי"ם. אני מגיע ורואה: גבר בן 30, שמן, מזיע, לחוץ, נשימות מהירות, סיגריות על השולחן בצד ימין. אומר לאסף אדמון (הפראמדיק) אנחנו פה, כל דבר שתצטרך. מתחילים, וריד, תרופות, מוניטור, א.ק.ג אישור ממיון על MI ומעמיסים. החולה שלנו בהכרה, מרגיעים אותו, בשנייה שהכנסנו אותו לאמבולנס VF (פרפור חדרים= הפסקת פעילות הלב), נותנים שוק חשמלי, עוד תרופות, עירוי. עיסויים... מגיעים לחניית בית החולים, לאחר 5 שוקים, לא בהכרה, עם דופק. נכנסים לחדר מיון, מעבירים למיטה, וכשהחולה באוויר, עוד VF, מהר מזיזים את כולם, ואסף נותן עוד שוק. לפתאום, צוער עלינו החולה: "תעזבו אותי! מה אתם עושים לי? תגידו לי בפעם הבאה לפני" אנחנו (אנשי הצוות, 4 במספר) עומדים חסרי מעש, לא יודעים מה להגיד, ומחייכים. עשינו את שלנו... החולה מהרגע שהגיעה למחלקה מדבר על אסף, המלאך בלבן. יום למחרת, אסף העביר את החולה לבית החולים סורוקה, כשאסף הגיע לקחת אותו לא הפסיק החולה לשבח המלאך שלו... שבוע לאחר מכן, הופיע מכתב תודה לאנשי צוות מד"א בעיתון המקומי. החולה עדיין בקשר עם אסף, אחת לחודש, הבטיח כי יפסיק לעשן, ויתחיל לעשות ספורט. בחור בן 30, בשליש החיים שלו. ההרגשה הטובה שבכל פעם שאני נזכר בזה. התגמול, זו הסיבה שאני מתנדב במד"א. וכל השאר פשוט לא מעניין, רק החיים של אותו אדם! כשהלב שלו הפסיק לפעום, אנחנו היינו שם בכדי להגיד לו: חכה, עדיין לא, תן לו עוד צ´אנס. תודה לב יקר!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.